אמונה ונטייה מינית.

שלום לך כבוד הרב. אני בחורה שאוהבת בנות ונמשכת אליהן, הרבה יותר מאשר לגברים. זה תמיד היה ככה, מאז שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה אני אהבתי יותר בנות. אני מאד מאמינה, אוהבת את התורה, השבת, המצוות והחוקים. היו תקופות שהייתי ממש חזקה בדת אבל זה רפף קצת.. מעיקה עליי העובדה שלא משנה כמה אני דתייה או מאמינה, אני בעצם חוטאת מצד שני בכך שאני אוהבת בנות. אני לא שולטת בזה! אני כזאת! נולדתי כזאת!!! אם הייתה לי אפשרות לבחור, הייתי בוחרת אחרת! אבל אין לי. החברה חושבת שטוב לנו להיות שונים, שאנחנו בוחרים בזה, אבל זה ממש לא כך. הייתי רוצה הסבר הגיוני להרגשה שלי(בקשר לדת ונטייה), והייתי מאד שמחה לדעת על דברים בתנ"ך שכתובים על הנושא. תודה רבה לך ושבת שלום ומבורכת!!!