מה המקורות לפסיקה ?

שלום וברכה

הנה לך חלק מהמקורות שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן סז

עלינו לבאר שהאיסור לנשים לצאת ברחובות העיר בשמלות ללא שרוולים, הוא איסור חמור ביותר, וכמבואר במסכת כתובות (דף ע"ב ע"ב), שהעוברת על דת משה ויהודית, כגון שמראה זרועותיה לבני אדם, תצא בלי כתובה.

וכן מתבאר במסכת גיטין (דף צ` ע"ב). וכן פסקו הרמב"ם (בפרק כ"ד מהלכות אישות הלכה י"ב), והטור והשלחן ערוך אבן העזר (סימן קט"ו סעיף ד`). ומכל שכן ההולכות במחשוף גדול עד שגם הכתפים מגולות והחזה או הגב חשוף, שעל אופנה זו יש לקרוא חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, כמו שכתב בתפארת שמואל על הרא"ש (ברכות כ"ד ע"א). ובמסכת סוטה (ג` ע"ב) מבואר, שעון זה גורם לסילוק שכינה מישראל, שנאמר והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. והדבר ברור שנשים שהולכות ברחוב בבגדי פריצות כאלה עוברות גם על איסור ולפני עור לא תתן מכשול, שהן גורמות לאנשים להסתכל בהן, ולבוא לידי הרהורי עבירה הקשים מעבירה. ועוברים על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע. כמבואר במסכת עבודה זרה (כ` ע"ב). וכתבו התוספות שם שהוא איסור מן התורה. ובירושלמי ברכות (פרק א` הלכה ה`) אמרו על הפסוק, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, שהעין והלב שני סרסורי עבירה הן, העין רואה והלב חומד.

ובמסכת בבא בתרא (נ"ח ע"ב) מבואר, שהעובר ליד נשים העומדות על הכביסה, וזרועותיהן ושוקיהן מגולות, נקרא רשע, אלא אם כן אין לו דרך אחרת, ומוכרח לעבור שם. וכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער א` אות ו` וח`), שעון הסתכלות בנשים הוא איסור מן התורה, והעובר על זה תמיד נקרא מומר לעבירה אחת. [וראה בעצי ארזים אבן העזר (סימן כ"א סק"א), שגם הרמב"ם מודה לזה. וראה בנשמת אדם (כלל ד` סימן א`), ובשדי חמד (מערכת ק` כלל מ"ב), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז` (חלק אבן העזר סוף סימן ט"ז) ע"ש]. והרמב"ם (בפרק ד` מהלכות תשובה הלכה ד`) מנה עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, וכתב, שאחד מהם, המסתכל בעריות, שמעלה על דעתו שאין בכך כלום, ואומר בלבו, מה עשיתי, וכי קרבתי אצלה וכו`, והוא לא שם על לבו שראיית העינים עון גדול הוא, שגורם לגופן של עריות, כמו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ע"כ. לפיכך מצוה רבה וחובה קדושה על כל הרבנים ופרנסי הצבור החרדים לדבר ה`, לפרסם ברבים חומר האיסור, ולהזהיר את הבנות והנשים ללכת בלבוש צנוע. ויקויים בהן הפסוק: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה.


מכל האמור למדנו חומר האיסור בלבישת בגדי שחץ כשמלות וחולצות ללא שרוולים, שהוא עון גדול. והמוכר בגדי פריצות כאלה עובר משום לפני עור לא תתן מכשול

שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ב - יו"ד סימן קיא ד"ה ונראה דלפ"ז

ונראה דלפ"ז הי` הוא ז"ל פוסל השו"ב באשתו הולכת בדרך השחצניות בגלוי בשר. עי` או"ח סי` ע"ה ס"א, ועי` במשבצות זהב שם ס"ק, דכל הרגל עד ארכובה במקום שהולכי` יחף ומגולה אפשר אין חשש, ובמקום שדרכן לכסותן, טפח. ומארכובה ולמעלה פחות מטפח נמי. ובס` פת"ע הביא בשם תפארת שלמה שעל הרא"ש שכ` ז"ל, נראה בעיני במה שרגילות הנשים לגלות זרועותיהם ורגילי` להיות פתוח עד סמוך לדדי`, זהו מנהג רע וקורא אני עליהם חקים לא טובים, וטפח באשה ערוה. ובשם הזוהר נשא דף קמ"ב יד באשה ערוה רגל באשה ערוה ע"ש.
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב - יו"ד סימן טו

ומש"כ הזוה"ק יד באשה ערוה היינו הזרוע שבין המרפק הנקרא אציל לבין הכתף שצריך להיות מכוסה כמבואר בגיטין (צ ע"ב) שהמראה זרועותיה לבני אדם מצוה מהתורה לגרשה, וכן הוא נמי בכתובות (עב ע"ב). ע"ש. וראה גם בדברי מו"ר שליט"א בשו"ת יבי"א ח"ו (חיו"ד סי` יד אות א) שג"כ עמד לבאר כן דיד באשה ערוה היינו הזרוע העליון,

ועוד הרחיב בדבר מרן הגר"ע יוסף בספרו תורת הבית.

אקווה שדי בכך - בנימין שמואלי