הזדווגות עורבים

שלום וברכה, 
 
מדרשים רבים לא נועדו לתאר את המציאות כפשוטה, כי אם ללמד רעיונות עמוקים ופנימיים שעומדים מאחורי המציאות. ובפרט בדברי מוסר וקבלה, שהדברים עמוקים, וגם סיפורים שנראים פשוטים חובנים בהם עומק רב ונסתר על עולמות עליונים ותיקון המידות.

כך גם לגבי מדרשים כמו זה שהזכרת, כגון שהאיילה שזקוקה לנחש שיכיש אותה כדי ללדת, ואז ממליטה את הוולד שלה מעל צוק, ונשר בא ותופשו באויר - משל זה מופיע בגמרא בתוך דרשות על ספר איוב (בבא בתרא, דף טז, עמוד), ומתאר שם רעיונות מוסריים רבים על דרך הציור וההמחשה. והרי מובן שחז"ל הכירו איילים וחיות רבות, וראו שהן ממליטות ככל בהמה. הרלב"ג כותב על כך: "יהיה הרצון בזה, לפי מה שאחשוב שזה הבעל חי אינו נולד כי אם בקושי גדול, ולזאת הסבה יהיה הוולד בתכלית הסכנה, ועם כל זה ינצל להשגחת השם יתברך בנמצאות", ובספר יערות דבש (חלק ראשון - דרוש ג) מבאר שבני ישראל נמשלו לאיילה, אשר נצרכים להכשת הנחש (מלכים רשעים המאיימים עליהם כדי שיעשו תשובה), ובכך זוכים ללידת הגאולה. וראה בהרחבה:
https://www.hidabroot.org/he/question/19207
תוכל למצוא ביאור למדרש זה, ועל כל המדרשים בש"ס, בספר שנקרא "שיעורים בהגדות חז"ל" של הרב גבהרד. הוא מבאר את כל אגדות הש"ס באופן הגיוני ופשוט לכל קורא. מומלץ ביותר.
 

דע שרק על המקרא אמרו חז"ל בפירוש: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת, דף סג, א), אך המדרשים לעיתים קרובות לא נאמרו כפשוטם. כן פסקו רבותינו: "אין למדים הלכה מדברי אגדה", "אין מקשין מדברי אגדה"‏, "אין מדקדקין עליהן" (ראה עוד בהקדמה למורה נבוכים להרמב"ם; רס"ג, אוצר הגאונים, חגיגה, עמ' 65; רבנו חננאל, אוצר הגאונים, חגיגה, תשובה נ'). המדרשים של חז"ל, כשמם כן הם - מדרשים - הם נועדו להידרש, ולדרוש לנו מוסר וחכמה. 
 
למה הדבר דומה? לכך שמישהו יספר לנו משל על שועל המדבר עם דג, ומישהו לפתע יקשה עליו: "אבל שועלים אינם יכולים לדבר!", כאשר מובן שכוונת הדברים אינה לחיה שנקראת שועל, אלא לרעיון המופשט שהשועל מייצג במשל. מדרשים רבים של חז"ל נועדו לייצג רעיונות עמוקים ונסתרים מאחורי משלים וציורים. בלעדי המפרשים לא נוכל לדעת מתי היתה כוונת המדרש כפשוטו המילולי ומתי נאמר בדרך משל.
המהר"ל מפראג דרש מדרשים רבים בגמרא שלא לפי פשוטם. כך לדוגמה, המדרש האומר שמשה רבינו היה בגובה חמישה מטר, אינו כפשוטו על פי מפרשים רבים, שהסבירו כי כוונת חז"ל היתה לגבהותו הרוחנית של משה בפני העם, וכיצד הרגיש כל אדם שעמדו לפניו בדור המדבר (מהר"ל בחידושי אגדות על בבא מציעא, פ"ד). וכיוצא בהם.  
 
ראה גם מה שכתב הרמב"ם (פירוש המשניות, הקדמה לפרק "חלק"):
"והכת השניה... הם אותם שראו דברי החכמים או שמעום והבינו אותם כפי פשוטם, וחשבו שלא כיוונו חכמים בו זולתי מה שמורה עליו פשט הדבר, והם באים לסכל אותם ולגנותם ומוציאין דיבה על מה שאין בו דיבה, וילעגו על דברי חכמים...", ועל החכמים האמיתיים המבינים את עומק דברי חז"ל באמת, כתב הרמב"ם: "והם אותם בני אדם שנתברר אצלם גדולת החכמים ז"ל וטוב שכלם ממה שנמצא בכלל דבריהם מורים על עניינים אמיתיים למאד... ונתאמת להם שדבריהם יש לו נגלה ונסתר, וכי הם בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים דברו בהם בדרך חידה ומשל כי הוא זה דרך החכמים הגדולים, ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמרו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם". 
 

 בברכה,
דניאל בלס