גיוס בני הישיבות

רגילים לצטט את הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל כמקור לפטור של בני הישיבות מלצאת למלחמה: <יב> וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו? מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת יי וּלְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְּשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג,י). לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם: לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן, אֶלָּא הֵם חֵיל יי, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרֵךְ יי חֵילוֹ" (שם לג,יא), וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זִכָּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ" (במדבר יח,כ). <יג> וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל אִישׁ וָאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי יי לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ, לְדֵעָה אֶת יי, וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂהוּ הָאֱלֹהִים, וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עֹל הַחִשְּׁבוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם - הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְיִהְיֶה יי חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וִיזַכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ, כְּמוֹ שֶׁזִּכָּה לַכֹּהֲנִים לַלְּוִיִּים; הֲרֵי דָּוִד אוֹמֵר: "יי מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי" (תהלים טז,ה). אבל לכאורה הבנה זו קשה מאוד בדעת הרמב"ם מכמה סיבות: 1. הרמב"ם כותב (מלכים ז,ח) לגבי אילו שאינם חוזרים מעורכי המלחמה: הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ, וְהַמְּאָרֵס אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין - אֵינוֹ חוֹזֵר. ע"כ. ומשמע שכהן הדיוט וכן כהן גדול נשאר להלחם עם נשא אישה האסורה לו בלאו, ולכאורה ע"פ מה שכתוב בשמיטה ויובל היה לפוטרו מלצאת למלחמה בגלל שהוא לוי. 2. הרמב"ם כותב (שם,י) וְאֵלּוּ שֶׁאֵין יוֹצְאִין לְעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה כָּל עִקָּר, וְאֵין מַטְרִיחִין אוֹתָם לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם: הַבּוֹנֶה בַּיִת וַחֲנָכוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא אֲרוּסָתוֹ אוֹ שֶׁיִּבֵּם, וּמִי שֶׁחִלֵּל אֶת כַּרְמוֹ - אֵין יוֹצְאִין עַד תֹּם שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ" (דברים כד,ה) - מִפִּי הַקַּבָּלָה לָמְדוּ שֶׁיִּהְיֶה נָקִי שָׁנָה בֵּין לַבַּיִת שֶׁקָּנָה בֵּין לָאִשָּׁה שֶׁנָּשָׂא בֵּין לַכֶּרֶם שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל פִּרְיוֹ. ע"כ. ואם איתא שגם לווים פטורים היה הרמב"ם צריך לכתוב זאת. 3. הרמב"ם כותב (שם ח,ד) שכהן מותר ביפת תואר, ואם איתא שאינו יוצא למלחמה כיצד יש מציאות כזו. 4. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הוביל את המלחמה במדינים. מכל אלו המקורות עולה בברור שכהן אינו פטור ממלחמת רשות וק"ו ממלחמת מצוה וק"ו תלמידים חכמים שנלמדו מדין הלווים בהלכות שמיטה ויובל.