מה קורה עם הנשמה כשאנו ישנים?

שלום וברכה

תמצית העניין כמבואר בספרים:

´בעת השינה הנפש השכלית שבאדם יוצאת מן האדם עד הזמן שהוא מתעורר, וכמובן שחלקי הנפש [שהצדיקים זוכים אליהם כמו `נשמה` `חיה` `יחידה`] היותר חשובים מהנפש השכלית יוצאות בעת השינה, ולא נשאר אז בגוף רק נפש החי ומה שלמטה ממנה כלומר נפש הצומח וכח הדומם שיש גם אצל בעלי החיים, וישנם אנשים בני עליה אשר הנפש השכלית שבהם יעלו למרומים בעת השינה לחזות בנועם ה` ולבקר בהיכלו, כמו שאמרו בזוהר (פרשת לך לך דף פ"ג ע"א) וכידוע מהאריז´ל ועוד צדיקים.

אבל רוב בני האדם, נפשם השכלית אינה עולה למעלה, אלא מרחפת בעולם, ויש גם לפעמים כששכל נפש רשע משוטט אנה ואנה בעולם משוט בארץ ומתהלך בה מתחברים עמו מלאכי רעים וכוחות חיצוניים הנקראים שדים ומראים לו דברים אשר רובם ככולם כזבים והבלים, כאשר אמרו בזוהר הנ´ל.

אמנם לאיש צדיק ובר לבב נפשו השכליית עולה עם הנפשות הקדושות היותר חשובים ממנה שבו עולים אל פני האדון ה` בגובהי מרומים בהר ה` במקום קדוש בשמים ממעל ושם רואה דברים אמתיים, ובלילה ההוא כשזכה שעלתה נפשו בעולם העליון לומד שם לפעמים איזה חידושי תורה וזוכר אותו למחר, ולפעמים בירידתו ישכח מה שלמד.

והרמח"ל בספרו דרך ה` (חלק ג פרק א) כותב:

יש באדם מציאות נפש כמו שיש לכל הבעלי חיים, משמשת להרגשה והשכלה החקוקה בטבעו. וענין הנפש הזאת בכל הבעלי חיים הוא מציאות אחד דק מאוד, נמשך ובא בתוך הזרע אחרי הקלטו, והוא עצמו מתפשט והולך ובונה את הגוף כפי מה שראוי למין ההוא. וכן מתפשט עמו בהתגדלו, ובו תלוי ההרגש וכן ההשכלה הראויה למין ההוא. [כי הנה בבעלי חיים עצמם יש הפרש גדול בהשכלתם, והשכלת בני האדם נבדלת מהשכלת כלם הבדל גדול]. ואולם כל זה נעשה בנפש הזאת כפי חוקה הטבעי, וכפי הכנת הכלים המשמשים לה, בכל מין ומין לפי מה שהוא. והנה בנפש האדם יבחנו בחינות וכחות, כגון, הדמיון, והזכרון, השכל, והרצון, כולם כוחות בנפש, מוגבלים בגבולים ידועים ופועלים בדרכים מיוחדים.

אמנם מלבד כל זה נמצא עוד באדם מציאות נפשי נבדל ועליון מאד, ואין התכלית בביאתו באדם אלא לקשרו בשרשים העליונים שיש לו ליקשר בם, והנפש הזאת מתקשרת בתחתונה, והתחתונה בחלק היותר דק שבדם, ונמצאו הגוף ושתי הנשמות מתקשרים זה עם זה.

ואע´פ שקראנוה על דרך כלל נפש אחת, הנה באמת היא בעלת חלקים רבים ומדריגות שונות. וכלל חלקי הנשמה מתחלק לה`, ונקראים, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

ראתה החכמה העליונה לחלק הזמן לשני חלקים, האחד לפועל הבריות, והאחד למנוחתם, והיינו היום והלילה, כי היום הוא זמן המעשה והלילה זמן המנוחה. ושם בטבע הבעלי חיים שיישנו, כדי שתהא להם ולרוחותיהם מנוחה מעמלם, ובאותו הזמן יחליף מציאותם כח, בכל חלקיו הגופיים והנפשיים, וישובו חדשים לבקרים לעבודתם כבראשונה.

והנה בהיות האדם ישן, כוחותיו נחות והרגשותיו שקטות והשכלתו גם כן נחה ושוקטת, ורק הדמיון לבדו יפעל וילך וידמה ויצייר ענינים כפי מה שיזדמן לו משארית מה שנצטייר בו בעת היקיצה, ומה שיגיע אליו מן האדים והעשנים העולים אל המוח, אם מן הליחות הטבעיות, ואם מן המאכלים, וזה ענין החלומות אשר לכל בני האדם.

אמנם חקק הבורא ית` עוד, שהנפש העליונה שזכרנו תתנתק קצת באותו הזמן מקישוריה הגופניים, וחלקים ממנה, דהיינו עד הרוח, יהיו מתעלים ומתנתקים מן הגוף, ורק החלק האחד שהוא הנפש יהיה נשאר עם הנפש התחתונה. והנה החלקים המנותקים ישוטטו במה שהונח להם, ויהיה להם עסק וענין עם הרוחניים, עם פקידים פקידי הטבע, או עם מלאכים ממלאכי החבלה, או עם השדים, כפי מה שיזדמן להם לפי סיבה מהסיבות. ולפעמים תמשיך הענין מה שהשיגה, בהשתלשלות עד הנפש התחתונה, ויתעורר מזה הדמיון ויצייר ציורים כפי דרכיו. וכבר אפשר שהענין שהשיגה יהיה אמיתי או כוזב, כפי האמצעי שעל ידו השיגתהו. עד כאן לשונו.

בהצלחה - מנשה ישראל