השבת לא נשמרת!

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

המרצה היא בור ביהדות. היא מקריאה את הגמרא שאומרת "מגילות מגילות ניתנו" (גיטין ס, א) ואומרת על פי זה שספר דברים ניתן כמגילה, כאשר במקור הגמרא דנה באופן נתינת התורה במדבר סיני, ולא בפטירת משה.

 

עוד דוגמה לבורותה של המרצה, היא בעובדה שהיא מצטטת מ"ספר היובלים" שנמצא במדבר יהודה, ונראה שהיא אינה יודעת שספר היובלים וספר חנוך היו גם הם בידי חז"ל - וספרים אלה לא נכנסו לתנ"ך רק בגלל שלא נכתבו ברוח הקודש, וחז"ל הם שפסלו את אמינותם ההיסטורית.

 

את השבת שומרים כל בני ישראל במשך 3300 שנה, מידי שבוע בשבוע, מאז יציאת מצרים. כך שאין מקום לטעות במושגים והלכות שעוברים מדורי דורות במשך אלפי שנים. הטיעון  שלה נקרא בשם "טלפון שבור":

אדם אחד - שמעביר לאדם שני - שמעביר לאדם שלישי - זה יוצר טלפון שבור.
אבל עשרה אנשים - שמעבירים לעשרה אנשים - שמעבירים לעשרה אנשים - לא יכול ליצור טלפון שבור. כי אם אפילו אחד יטעה, אז תשעה אנשים יתקנו אותו!
זה ההבדל בין דתות שמבוססות על סיפור יחיד (טלפון שבור), לבין היסטוריה שמבוססת על מאורע המוני שכל העם ראה ומעביר מדור לדור. כל התורה שבעל פה עוברת על ידי מיליוני אבות בו-זמנית למיליוני בניהם. ומיליוני האבות מאשרים את התורה שקיבלו לכל בני העם.
טלפון שבור אינו מתרחש כאשר עשרה אנשים מעבירים בו-זמנית לעשרה אנשים מסר מסוים. כי כל טעות תתוקן על פי רוב. זה ההבדל בין סיפור של יחיד, לבין היסטוריה של רבים, שהההיסטוריה מבוססת על אירוע המוני שאנשים רבים מאשרים בו-זמנית ומספרים לבניהם עליו. כת מדבר יהודה יכלה לטעות - כי היא התבדלה מהעם, והם היו יחידים. אך לא כן כל עם ישראל שנשמע לחז"ל.

 

רק הבט וראה כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין, אותה ציצית, אותה שבת, אותו סדר פסח וכו' וכו'. כך שלא ניתן לומר שהתורה שבכתב או שבעל פה נשכחה ח"ו. לכן לא נמצא מחלוקת בגמרא האם תפילין צריכות להיות מרובעות או שחורות וכיוצא באלו השאלות. המחלוקות בחז"ל עוסקות תמיד בפרטים הקטנים, ולא בעיקרים שמוסכמים בפי כל. הדבר דומה לעץ שיש לו גזע גדול ועצום, רק שמתפצלים ממנו ענפים שונים. כך גם התורה שבעל פה היתה מקובלת וידועה לכל חז"ל, והמחלוקות היו רק בהבנת הפרטים הקטנים שנוגעים למצוות. נא לראות כאן את ההסבר המלא:
http://www.hidabroot.org/he/article/82826

 

כמו כן - כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם חלילה. 
התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".
בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.
חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה).
נא לקרוא בבקשה את המאמר הבא על סמכות חכמים:
http://www.hidabroot.org/he/article/2587

 
בברכה,
דניאל בלס