מה התיקון לגבי מי שהיה עם גויה?

שלום וברכה

כמו שכתבת עיקר התיקון הוא התשובה והקבלה שלך להתחזק ולהתעלות.

ותשובה מועילה לכל החטאים, וזהו עיקר התיקון, וכמבואר בפסוקישעיהו פרק נה

ז) יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְקֹוָק וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:

ולכן כשהאדם מאחר שקיבלת על עצמך שלא לשוב לזה החטא לעולם, אין לך יותר קשר עם החטא.

ואעתיק לך מדברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ז

הלכה ד
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.


הלכה ו
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה` אלהיך, ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה`, ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה` אלי תשוב, כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד,

הלכה ז
כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה` אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו` ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו`, והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה` אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה` מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות.

עם זאת, ישנו עניין של זיכוך הנשמה, שלפני מאתיים שנה היה מאוד מקובל לעשות זאת על ידי תעניות וסיגופים, אבל בדורות האחרונים גילו הצדיקים בעלי רוח הקודש שבנתינת צדקה מפעם לפעם, לאו דוקא סכומים גדולים, מתקנים הכל וזוכים גם לזיכוך הנשמה כאילו לא חטא אף פעם.

ועוד כתבו בספרים שעל כך נאמר כל השומר שבת כהלכתו אפי` עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו.

ואעתיק לך את דברי הרבינו יונה בשערי תשובה
ספר שערי תשובה השער הרביעי - אות יא
וְאִם עָבַר אָדָם עַל כְּרֵתוֹת וְעַל מִיתוֹת בֵּית - דִּין וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, אַחֲרֵי כִּי לֹא נִרְצָה הֶעָוֹן בְּלִי יִסּוּרִים, כִּי הַתְּשׁוּבָה תוֹלָה וְיִסּוּרִים מְמָרְקִים, יָכִין לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת הַמְּגִינוֹת מִן הַיִּסּוּרִים כְּמוֹ מִצְוַת הַצְּדָקָה, כִּי הִיא מַצֶּלֶת גַּם מִן הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, ב) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, יְדַבֵּר טוֹב עַל הֶעָנִי, וְיִהְיֶה לוֹ לְפֶה לְבַקֵּשׁ מֵאֲחֵרִים לְהֵיטִיב עִמּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב ט, א) גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה. וְכֵן יַעֲסוֹק בְּמִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים לַעֲזוֹר אֶת חֲבֵרָיו בַּעֲצָתוֹ וְהִשְׁתַּדְלוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה מט, ב) גְּדוֹלָה גְמִילוּת - חֲסָדִים מִן הַצְּדָקָה, שֶׁהַצְּדָקָה בְּמָמוֹנוֹ וּגְמִילוּת - חֲסָדִים בֵּין בְּגוּפוֹ וּבֵין בְּמָמוֹנוֹ, וְהַצְּדָקָה לַעֲנִיִּים בִּלְבָד וּגְמִילוּת - חֲסָדִים בֵּין לַעֲנִיִּים וּבֵין לַעֲשִׁירִים. וְכֵן יְדַבֵּר עַל לֵב הֶעָנִי וִיכַבְּדֵהוּ וִינַחֲמֵהוּ מִצָּרָתוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח, י) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב ט, ב) כִּי הַמְפַיְּסוֹ בִדְבָרִים, גָּדוֹל מִן הַנּוֹתֵן צְדָקָה. וְכֵן יַעֲסוֹק בְּמִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים וּקְבוּרַת מֵתִים וְתַנְחוּמֵי - אֲבֵלִים וּלְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה, כִּי כָל אֵלֶּה מִדַּרְכֵי הַחֶסֶד. וּכְנֶגֶד כֻּלָּן מִצְוַת תַּלְמוּד - תּוֹרָה לְשֵׁם - שָׁמָיִם. וְכָל הַמּוֹעֵצוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ, הֵן בִּכְלָל מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי טז, ו) בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן, כִּי קִנְיַן הַתּוֹרָה נִקְרָא קִנְיַן הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם כג כג) אֱמֶת קְנֵה וְאַל - תִּמְכּוֹר. וְנֶאֱמַר (תהלים קיט, קמב) וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת:

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה קדושים כה, א) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח), עָבַר אָדָם עַל כְּרֵתוֹת אוֹ מִיתוֹת בֵּית - דִּין, אִם הָיָה רָגִיל לִקְרוֹא פֶּרֶק אֶחָד בַּיּוֹם, יִקְרָא שְׁנֵי פְרָקִים. אִם הָיָה רָגִיל לִקְרוֹא פָּרָשָׁה אַחַת, יִקְרָא שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת. וּמִשְּׁנֵי פָנִים תָּגֵן עָלָין הַתּוֹרָה מִן הַיִּסּוּרִים, הָאֶחָד, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קכז, ב) תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְהַשֵּׁנִי, כִּי יָשִׁית עֲמָלוֹ בַתּוֹרָה וְטָרְחוֹ בָהּ וַאֲשֶׁר תִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו, יַעֲלֶה בִמְקוֹם יִסּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צט, ב) כָּל הַגוּפִים לְעָמָל יֻלָּדוּ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁהַיְגִיעָה שֶׁלּוֹ בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ (סנהדרין כו, ב) לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תּוּשִׁיָּה שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם:

ישנם תיקונים שעושים גדולי ישראל לכפר על עוונות אלו הכוללים תפילות ובקשות ואם ביכלתך להשתתף באחד מהם מה טוב, אך העיקר כמו שכתבתי.

בברכה - בנימין שמואלי