לפי הגמרא במסכת שבת יש פירוש לימים בהם נולדנו והמשמעות שלהם אשמח מאוד אם תוכלו לענות לי על שלי אני נולדתי ביום רביעי.

בתלמוד סוף מסכת שבת:

כָּתוּב אַפִּינְקְסֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הַאי מַאן דִּבְּחַד בֶּשַׁבָּא [הנולד באחד בשבת] - יְהֵא גְבַר וְלָא חֲדָא בֵיהּ [יהא אדם שלם, במדה אחת יהא, ולא אחת בו ממדה אחרת]. מַאי וְ"לָא חֲדָא בֵיהּ"? אִילְמָא וְלָא חֲדָא לְטִיבוּתָא? וְהָאָמַר רַב אַשִׁי, אֲנָא בְחַד בְּשַׁבָּא הֲוָאי? אֶלָּא - לָאו חֲדָא לְבִישׁוּ. וְהָאָמַר רַב אַשִׁי, אֲנָא וְדִימִי בַר קַקוּזְתָא הָוְיָין בְּחַד בְּשַׁבָּא, אֲנָא מֶלֶךְ, וְהוּא הֲוָה רֵישׁ גַּנָּבֵי? [מי שנולד ביום ראשון יהיה ראש, כמו שהיום ראש למעשה בראשית, מיהו, שמע מינה דנולדים בו צדיקים ורשעים?], אֶלָּא, אוֹ כּוּלֵיהּ לְטִיבוּ, אוֹ כּוּלֵיהּ לְבִישׁוּ, מאי טעמא? דּאיברו בּיה אור וחשך.

הַאי מַאן דִּבְתְרֵי בָשַׁבָּא - יְהֵא גְבַר רַגְזָן. מַאי טָעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיפְלִיגוּ בֵיה מַיָּא [כך הוא יבדל מכל אדם].

הַאי מַאן דְּבִתְלָתָא בְשַׁבָּא - יְהֵא גְּבַר עָתִיר, וְזַנָּאי [נואף] יְהֵא. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיבְרוּ בֵיהּ עֲשָׂבִים [דכתיב תדשא הארץ (בראשית א) והוא דבר שפרה ורבה מאד, וי"א משום שלא כתוב `למינהו` בעשבים בצווי, ועוד שיוצאים בערבוביא ויונקין זו מזו].

הַאי מַאן דִּבְאַרְבָּעָה בְשַׁבָּא - יְהֵא גְבַר חַכִּים וְנָהִיר, מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיתָלוּ בֵיָהּ מְאוֹרוֹת [וכתיב ותורה אור].

הַאי מַאן דִּבְחַמְשָׁא בְשַׁבָּא - יְהֵא גְּבַר גּוֹמֵל חֲסָדִים. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דִּאִיבְרוּ בֵיה דָּגִים וְעוֹפוֹת [שאין טורחין לאוכלין, אלא ניזונים בחסדו של הקדוש ברוך הוא].

הַאי מַאן דִּבְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא - יְהֵא גְּבַר חַזְרָן [מחזר אחר מצות]. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, חַזְרָן בְּמִצְוֹת [שכן דרך ערב שבת לחזר אחר מצות שבת].

הַאי מַאן דִּבְשַׁבְּתָא יְהִי, בְּשַׁבְתָא יָמוּת - עַל דְּאַחִילּוּ עֲלוֹהִי יוֹמָא רַבָּא דְּשַׁבְּתָא. אָמַר רָבָא בַר רַב שֵׁילָא, וְקַדִּישָׁא רַבָּה יִתְקְרֵי [שיהא פרוש וקדוש, דכתיב (שמות כ) ויקדשהו].

אָמַר לְהוּ רַבִּי חֲנִינָא [לתלמידים שקראו פנקסו של ר` יהושע], פּוֹקוּ אָמְרוּ לֵיהּ לְבַּר לֵיוַאי, לֹא מַזָּל יוֹם גּוֹרֵם, אֶלָּא מַזָּל שָׁעָה גּוֹרֵם [שבעה מזלות הן המשמשין את השעות חנכ"ל שצ"ם].

הַאי מַאן דִּבְחַמָּה - יְהִי גְּבַר זִיוְתָן [כשמש המאיר] - יְהֵא אָכִיל מִדִּילֵיהּ, וְשָׁתֵי מִדִּילֵיהּ [כשמש שאינו מסיג גבול רעהו למשול בלילה], וְרָזוֹהִי גַּלְיָן [אין לו רשות לכסות סודו ונסתרותיו, אלא כשמש הזה שהוא פומבי לכל]- אִי גָּנִיב לָא מַצְלָח.

הַאי מַאן דִּבְכּוֹכָב נוֹגָהּ - יְהֵא גְבַר עָתִיר, וְזַנַּאי יְהֵא, מַאי טָעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיתְלִיָא בֵיהּ נוּרָא [אש תלוי באותו מזל יצר של תשמיש בוער כתנור].

הַאי מַאן דִּבְכּוֹכָב - יְהֵא דְּבַר [סופר] נָהִיר וְחַכִּים, מִשּׁוּם דְּסָפְרָא דְחַמָּה הוּא [הוא סופר של מזל חמה, לכתוב דרך הילוכו ותקופותיו, ומצוי אצלו תמיד].

הַאי מַאן דְּבִלְבָנָה - יְהֵא גְּבַר סָבִיל מַרְעִין [כלבנה זו, שמתנוונה והולכת], בָּנֵאי וְסָתֵיר, סָתֵיר וּבָנֵאי [כלבנה זו שגדילה ומתמעטת], אָכִיל דְּלָא דִילֵיהּ, וְשָׁתֵי דָּלָא דִילֵיה [כלבנה המסגת גבול החמה, למשול אף ביום], וְרָזוֹהִי כַסְיָן [כלבנה שאינה מאירה], אִי גָנַב - מַצְלָח.

הַאי מַאן דִּבְשַׁבְתָאי - יְהֵא גְבַר מַחְשְׁבָתֵיהּ בְּטֵלִין [כמו לא ישבותו (בראשית ח)]. וְאִית דְּאָמְרִי, כֹּל דִּמְחַשְׁבִין עֲלוֹהִי בְטֵלִין.

הַאי מַאן דִּבְצֶדֶק - יְהֵא גְבַר צַדְקָן. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְצַדְקָן בְּמִצְוֹת [צדקה לעניים].

הַאי מַאן דִּבְמַאְדִּים - יְהֵא גְבַר אָשֵׁיד [שופך] דְּמָא. אָמַר רַב אַשִׁי, אִי אוּמָּנָא [מקיז דם], אִי גַּנָּבָא [ליסטים ההורג נפשות], [אִי טַבָּחָא], אִי מָהוֹלָא.

אִיתְמַר, רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר, מַזָּל מַחְכִּים [לפי המזל היא החכמה, כדאמר דבחמה נהיר וחכים], מַזָּל מַעֲשִׁיר, וְיֵשׁ מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל [שאין תפלה וצדקה משנה את המזל].

רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר, אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל [דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה], וְאָזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דַּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִנַין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה י) "כֹּה אָמַר ה`, אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחַתּוּ, כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה". גּוֹיִם יֵחַתּוּ, וְלֹא יִשְׂרָאֵל.

וְאַף רַב סָבַר, אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, דַּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, מִנַּיִן שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית טו) "וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה", אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, (שם) "בֶּן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אוֹתִי". אָמַר לוֹ, לָאו, כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךְ. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִסְתַּכַּלְתִּי בְאִצְטַגְנִינוּת [חכמת המזלות] שֶׁלִי, וְאֵינִי רָאוּי לְהוֹלִיד בֵּן. אָמַר לוֹ, צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְךָ [היינו דכתיב ויוצא אותו החוצה חוץ מאיצטגנוניתו] - שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. מַאי דַּעֲתִּיךָ - דְּקָאֵי צֶדֶק [שהוא מזל שלך] בְּמַעֲרָב [שהוא מקום מצונן, ואין ראוי להוליד], מְהַדְרָנָא וּמוֹקָמִינָא לֵיהּ בְּמִזְרָח [שהוא מקום חום]. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב, (ישעיה מא) "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק, יִקְרָאֵנוּ לְרַגְלוֹ". [הקדוש ברוך הוא קראו להביאו למזרח בשבילו]. וּמִדִּשְׁמוּאֵל נַמִי, אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל.

לימוד מהנה ומחכים - מנשה ישראל