הפסקתי לחזק אנשים , ואני לא מגיע לשיעורים , מה אני עושה?

שלום כבוד הרב! ברצוני לשתף את הרב בקצת מהרהורי ליבי בזמן האחרון. בזמן האחרון ברוך ה` אני בתהליך של התחזקות, התפללתי לה` שיזכה אותי לקרב אחרים ושישים דבריו בפי,ושכל זה יהיה רק לכבודו יתברך. וברוך ה` ששמע תפילתי וזיכה אותי (יהי רצון שימשיך לזכות אותי ולעשותי שלי נאמן) לקרב חבר`ה רחוקים מהקיבוץ אצלי. זה התחיל עם אחד, גדל לשתיים ( שברוך ה` התחילו לשמור שבת, קיבלו עליהם ציצית ואף ללכת לשיעורים..) וכיום ברוך ה` ישנו שיעור קבוע כל יום חמישי בבית של אחד מהם עם בין 10-20 חבר`ה ורבנים מהכולל שבאים להעביר את שיעור. הבעיה היא אצלי. הם כביכול מסתכלים עלי "כמוביל" (לפחות חלקם) ובשבועיים האחרונים אני (מסתתר מאחורי מסכה) מרגיש כבד כמו בטון, בכל דבר קטן בעבודת ה` אני משקיע כוחות נפש עצומים(!!) וכבר אין לי כוחות.. בשבועיים האחרונים ניתקתי איתם קשר (פשוט לא היה לי כוחות לדבר..), הפסקתי לחזק אותם ואני לא מגיע לשיעורים. מה שהכי כואב לי, זה שאחד מהם בחור בן 25 שה` זיכה אותי לקרב אותו היה מגיע אלי גם באמצע שבוע אחרי העבודה והיינו יושבים ולומדים (– הוא היה ממש צמא) וזה הגיע למצב שבמקום ללכת לעשות עברה, היה מוסר נפש ומגיע אלי 12:00-01:00 בלילה ומבקש ללמוד ולהתחזק! – וגם איתו ניתקתי את הקשר. כמובן שאני יודע שאסור להתייאש ושכל מה שיעקב אבינו גילה זה עבודת ה` בתוך הלילה - החושך! וב"ה יש את העצות של רבי נחמן מברסלב שמאוד מחזקות אותי ומשאירות אותי בתלם, אבל מה שקשה לי, זה מה יהיה איתם? אני ב"ה משתדל להחזיק ולהתחזק, הסביבה שלי בין אם זה בבית או בעבודה מאוד מחזקת ותומכת אבל מה יהיה איתם? מי יחזק אותם? מי יעודד אותם ויתמוך בהם? אני יודע שזה ודאי לא אני, הכל זה ה` יתברך אבל אני חושש שעד שאני יאגור כוחות הם יאבדו אותם.. מה עושים?? יהי רצון שלא יהיה שמץ של גאווה בדברי וכל מה שכתבתי, יהיה לתועלת.