האם לאישה רווקה בת 48, יש עדיין סיכוי למצוא בן זוג לחיים או שעת לכל דבר

אני רווקה בת 48, שאגב נראית מצוין ברוך השם. בלי הרבה לפרט, ארשה לעצמי להעיד בצניעות כי גם מידותיי חיוביות הן ולא בלי שימת לב לחסרונותיי שעליהן אני עמלה יום יום ושעה שעה לתיקון ולשיפור. עשיתי לא מעט טעויות במהלך חיי ובחרתי "לא נכון". השם יתברך זימן לי זיווגים טובים ואני דחיתי אותם. הסיבות לכך לא רלבנטיות לשאלתי המופנית אליכם, רק אומר שכמובן למדתי הרבה, באיחור רב יש לומר, מניסיונותיי. תיקנתי, שיניתי תפיסת עולם וחיים בתחומים רבים ובעיקר בנושא החשוב של זוגיות, של בן זוג השותף לאדם בנשמתו. לפני חודש נסתיים לו קשר זוגי שנמשך חצי שנה שקיוויתי שימשיך לשארית חיי אולם בן הזוג לא היה מעונין וניתק הקשר. אומר בקצרה שבמהלך חצי השנה הזו עבדתי על עצמי להבליט למול עיניי את יתרונותיו על פני אלה החסרים בו. ממש עבודה עצמית, לפעמים אף קשה. טעיתי בכך שלא הסבתי תשומת לבו, בתקשורת, בשיחה איתו, על הדברים וגם כשכבר ניסיתי קיבלתי תגובות מבטלות בהינף יד של "בואי נדלג על זה עכשיו". אין בי ספק היום שהיו בינינו פערים מהותיים שקשה היה לגשר עליהם, שאלתי היא, האם לאישה כמוני, בגילי, יש עדיין סיכוי למצוא בן זוג לחיים או שעת לכל דבר, עת לחיות, עת למות, עת להתחתן, עת להביא ילדים לעולם וכדומה. ואם כבר איחרתי המועד ולא אמצא זיווג, האם הדבר נחשב לעבירה בעולם הזה או נכנס בהגדרה כזו של עבירה. אני יודעת שלא יהיה לי קל לחיות בלי בן זוג אבל עבודה עצמית על תחומים חיוביים אחרים שיש לחיים האלה להציע אוכל לעשות ולמלא בהם את חיי, ויש לא מעט מהם, אז האם עליי להשלים עם הגזירה של חיים בלי בן זוג ולהפנות מחשבותיי ומרצי לתחומי חיים אחרים.