שאל את הרב - כללי
מתי התרחש נס חנוכה?
- כ"ד כסלו התשע"ו
שאלה
שלום כבוד הרב רציתי לדעת באיזה שנים ארע נס חנוכה ואילו רבנים היו באותה תקופה והאם הכינוי 'חשמונאים' התיחס לכל היהודים ה'חרדים' שהיו אז או רק לבני מתתיהו? בתודה
תשובה
שלום וברכה
חשמונאים היו משפחת הכהנים בלבד. המלחמה היתה באמצע ימי הבית השני.
הנה קצת מספר התודעה על מלחמת החשמונאים ביוונים
מלכות יון:
שבעה בנים היו לו ליפת בן נח, ויָוָן, הוא הרביעי ביניהם. אלף ושבע מאות שנה נתגלגלה משפחת יון בעולם עד שעלתה קרנה והיתה לראש ממלכות בימי אלכסנדר מוקדון:
צבאות הארץ כצבאות השמים. מה צבאות השמים כשבראם הקדוש ברוך הוא, קבע להם תחומים, לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה וכו', אף צבאות הארץ, כל לשונות הגויים, עמים וממלכות, הועיד להם בוראם תחומים ונתן לזה יופי, לזה גבורה, לזה עושר ולזה חכמה, שיכול כל אחד להתגדר בשלו ואינו צריך להכנס לתוך תחומו של חברו. רק לישראל בלבד הועיד להיות סגולה מכל העמים. שֶׁכָּל טוב ויופי הנמצא בכולם, יכול ישראל לסגל גם לו, ועוד הוא עולה על כולם בסגולה שלו - הדבקות בה' אלקיו:
ליפת ולבניו נתן ה' סגולת היופי והחכמה וגם נח אביהם ברכם: יַפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם (בראשית ט) - 'יפיותו של יפת באהלי שם'. כלומר, כדאי הוא היופי של יפת שיבוא באהלי שם וימצא שם את תיקונו:
כשהעלה אלכסנדר מוקדון את מלכות יון למרום הפסגה, כבש עמים וארצות ועשה את בירתו מרכז לחכמה ומדעים, אז דרשו חכמי ישראל מקרא זה האמור למעלה וסמכו עליו לאחר שנים לתרגם את התורה ללשון יון, למען יוכלו מבקשי החכמה שביון לראות את שעריה החיצוניים של תורת שם, תורת ישראל. אף אלכסנדר מוקדון העריץ את חכמי ישראל וכפף קומתו לפני שמעון הצדיק שבימיו. מלכות יון של אלכסנדר, תפסה את מקומה של מלכות פרס קודמתה, ויהודה היתה משועבדת תחת יד יון, כשם שהיתה קודם משועבדת למלכות פרס. ואולם כל ימיו של אלכסנדר לא נגע לרעה ביהודה והראה לה פנים מסבירות:
משמת אלכסנדר, ויהודה נפלה תחת יד יורשיו, מלכי סוריה, עדיִן נשאר מרכז החכמה באתונה בירת יון, אבל מרכז הממשל עבר לבית הסיליקוסים, מלכי סוריא. ומאז נעשה השעבוד על ישראל קשה והוא הלך והכביד עד כי כבד מאד:
צר היה להם לראות בשכנותם ממלכה קטנה, ממלכת יהודה, שאף כי היא כבושה בידם, הרי היא שוכנת לה לבדד, ובכל תורת יון וחכמתה לא תתחשב, והיא בוזה בלבה לעטרת כבודם ואינה נותנת לרוח היונית שתחדור אליה:
לא התחרות של כח היתה שם, שכן היתה יהודה למס עובד לכובשיה. אלא התחרות של רוח. בהתחרות של כח היתה יד יון על העליונה, ובהתחרות של רוח - ידה של יהודה היתה על העליונה, למורת רוחם של שליטי העמים:
תורת ישראל שלאחר שתורגמה ליונית, היו מושליה הראשונים של מלכות יון משתעשעים בה, עד כי סלחו למחזיקיה על היותם מנושאים בעיני עצמם בגללה - עתה היתה לצנינים בעיני מושלי יון החדשים, ותקצר נפשם בה, ויאמרו לעקרה מקרב לב מאמיניה לבל יגבה לבם בדרכיה, ולמען ישתעבדו למושליהם שעבוד הגוף עם שעבוד הרוח. כך היתה תורת ישראל מטרה לחצי האויב, וכך נתגלע הריב בין מלכות יון האדירה הרוצצת עמים, למלכות יהודה החלשה רצוצת העמים:
אימתי היופי הופך לכיעור:
כצבאות השמים כך צבאות הארץ ליעוד, אבל לא לבחירה. צבאות השמים אין להם בחירה ואינם יכולים לשנות תפקידם לעולם, צבאות הארץ יש להם בחירה ויכולים לשנות תפקידם לרע להם ולרע לעולם. יפיותו של יפת כשהוא נתון באהל שם ומשרת אותו - יופי הוא ודאי. ברם, שפחה כי תבוא לירש גבירתה, יפיותו של יפת כשהיא אומרת לשעבד לה אהלי שם שישרתוה - אין לך כיעור גדול מזה:
הגבורה הופכת לעריצות אכזרית, החכמה הופכת למזימה, והאמת הופכת לסילוף, למה? שאלמלא העריצות והמזימה והסילוף, במה תכנע הגבירה לשרת את שפחתה - היכן הוא היופי?:
נכונים הם שליטי יון להסכים לרוב גופי תורה, הללו שבדמיונם נִתנים לערוי אל תוך הכלים היוָניים. שלש מצוות בלבד הם רוצים לבטל מישראל שאם ייבטלו אלה, לא ישארו כל המצוות האחרות אלא פולחן יוני נעור ורֵק שסופו להשתכח מן הלב: שבת, חֹדש ומילה:
השבת מזכירה לשומריה ולכל רואיהם, כי יש מנהיג לבירה, ובדברו, האין נעשה ליש, ובמאמרו היש הופך לאין - תנו כבוד לבוראכם והשתחוו לו כל הארץ! שבת זו תעקר וישכח זכרונה; אנחנו אדוני הארץ וכל יושביה - רק לנו ישתחוו!:
החֹדש מזכיר למקדשיו ולכל רואי אותם, כי כח אלקים פועל בזמן. לא הכל קבוע וקיָּם בזמן, ולא הזמן שולט על החיים בו, אלא הכל תלוי בקידוש שמקדשים יראיו של הקדוש ברוך הוא כרצונו. קדשו בית דין החֹדש, מקודש הוא, ומקודשים המועדים, והם נעשים מעינות שופעים קדושה והתרוממות בגופים ובנפשות; לא קדשוהו בית דין - הכל חולי חולין, ואפילו יבואו כל מלכי מזרח ומערב לרומם נפש אחת משפלותה ולקדשה, אינם יכולים! חֹדש זה יעקר מישראל וישכח זכרונו; אנחנו קובעים זמנים ומועדים; שמחתם ותוגתם בידינו קבועים הם וקימים; נְבַלה בהם כדי שלא יבלו אותנו!:
ברית מילה מזכירה לכורתיה ולכל רואיהם, כי הגוף כנפש - שניהם יחד, ממחצב אחד חצובים. כשם שהנפש באדם יש לה אחיזה בעולם התחתון ובעל כרחה היא נשמעת לחוקיו ומושפעת ממנו, כך הגוף אחיזה יש לו בעולמות העליונים להיות נשמע לחוקיהם ומשפטיהם, שכל העולמות יחד - עולם אחד הם, עולמו של הבורא; וכל הנמצא בכולם, הכל עבדיו ועושים רצונו; - ברית זו תעקר מישראל ולא תהא למזכרת עוון לחכמי יון, האומרים: שני עולמות הם, הגוף שולט בעולמו ואין מעצור לו מפני תאוותיו; והנפש שולטת בעולמה ואין מעצור לה מפני העפלותיה למרומי שחק לשיר שם את שיריה ולחלום חלומותיה - לא הגוף נכנע לנפש ולא הנפש נכנעת לגוף. גוף של חזיר ונפש של מלאך!:
עולם בלא בורא, שנה בלי קדושה, גוף בלי רסן - יש לך כיעור גדול מזה?:
מראות של יופי חיצוני במקום מראות אלקים, הילולא וחינגא במקום רוממות וקדושה, תבערת יצרים במקום קידוש בשרים - חיים כאלה למה? והלא מוטב לפרוח באויר ולצלול תהומות ולא לראות זועה זו!:
מתיונים:
תחילה חשבו היונים למשוך את לב העם לתורותיהם על ידי טכסיסים בלבד ובלי מלחמה. מה עשו? קנו את לבם של קלי הדעת אשר בעם ונתנו להם שלטון במדינה וגם במקדש, ומִנום מושלים ושרים, כהנים גדולים ואמרכלים, זקנים שופטים ושוטרים. הללו נתאחדו כולם בכת אחת שקראו לה: 'מתיונים'. כלומר, לא מיוּוָנים בכח גזרת המלכות, אלא מתיוְנים מרצונם. והם יצאו ופשטו בעם והרביצו בהם מתורת יון, הסיתו את העם ופתוהו לזנוח תורת ה' ולסגל לעצמו את אורח החיים היוני כמוהם. ערכו לו נשפי חשק וריקודי עם ויקימו במות לאלילי יון ויביאו להם תקרובות, ועשו כל ימיהם הילולא וחינגא, והקסימום בתפאורותיהם, ולהטום בתענוגותיהם:
ואולם מרבית העם לא שעה אחריהם ויחזיקו בתורת אבותיהם ויפנו עורף למסיתים וישנאום בלבם ויבכו לאלקיהם על אחיהם הסוררים ועל כל עם ה' הנתון ביד צוררים מבחוץ וסוררים מבפנים:
ראה אנטיוכוס המלך הרשע, כי אין מלאכת המתיונים שלמה בידם, וידם אינה תקיפה די הצורך והרי הם כמנודים בעיני רוב העם, אז שלח את צבאותיו ביד מפקדיו האכזרים להכריע את העם לטבח או לכניעה:
ובבואם, רצחו, טבחו, שדדו ויעשו שמות בעם ועִנום בכל מיני עינויים ויהרגו מהם רבבות אנשים ונשים עוללים וטף שמסרו את נפשם על שמירת התורה וכל חוקיה ומצוותיה. מקצת מן העם נכנעו לפניהם וישתחוו לאליליהם ויבואו לתעלוליהם; מקצת מן העם ברחו למדבריות או התחבאו במערות. וגם יד אחיהם המתיונים היתה במעל להסגיר את המתחבאים ביד רודפיהם, ולהתעלל בנשארים ולהביאם למקומות התעלולים בעל כרחם ולפתותם לכל דבר עבֵרה. וגם את בנות ישראל הסגירו לעריצי האויב לטומאה:
אז באו לחצר העזרה שבמקדש ויפרצו בו שלש עשרה פרצות, ויבטלו את התמיד, ויטמאו את השמנים ויבוזו את המנורה הטהורה, ויבנו במה ויעלו עליה את החזיר ויביאו את דמו אל הקֹּדש - וישמע העם ויחרד חרדה גדולה. וירא כל העם כי אין מנוס מפני המלחמה הגלויה בחרב ובחנית נגד הצר הצורר והאח הסורר:
נס המרד:
הנס הראשון של מרד עם ה' באויביו, נִתן על ידי בנות ישראל, נשי הנחבאים והמסתתרים, בן כי יולד לאחת מהן - ותמל אותו לשמונה ימים ותעל על חומת ירושלים ובנה מהול בידה, ותפל בנה לארץ ותפול אחריו וימותו שניהם כאחד; - לאמר לבעליהם ולכל אחיהם המסתתרים מפני המלחמה: אם אין אתם יוצאים להלחם באויביכם, לא יהיו לכם בנים ולא נשים וסופכם להיות כָּלים עד אחד! לא בסתר נשמור את קדשינו אלא בפרהסיא לעיני הכל, ואם יש את נפשכם להצילנו - צאו ממערותיכם והלחמו באויב והשמידוהו, וה' עמכם!:
אז קמו מתתיהו וחמשה בניו החשמונאים, כלביאי אריות, ויאספו אליהם כל אנשי אמנה גבורי החיל אשר בעם, ויצאו להרוג באויבי ה' ולהרג. ימים רבים עשו מלחמה רבים נגד מעטים, חלשים נגד גיבורים, ותושיע להם ימין ה' וישמידום ויטהרו את הארץ מחילות אנטיוכוס ומכל תועבותיהם, ויבואו אל העזרה ויטהרו את המזבח ויבנוהו מחדש, ויעשו מנורה חדשה מעץ וידליקו בה נרות ויאירו אור של תורה, שמחה ואמונה ובטחון בה' בכל בתי ישראל בכל מושבותיו ולכל דורותיו:
מידה כנגד מידה:
הישועה הגדולה שעשה ה' לעם בחירו על ידי כהניו בחיריו, פקחה את עיני תועים רבים, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא על ישראל והוא נוקם את נקמותיהם ומשלם לאויביהם על פניהם מידה כנגד מידה: -:
היוָנים לאחר שכבשו את מרבית עמי תבל ונעשו להם אדונים, נתגאו בלבם לאמר, נעלה על במתי עב וגם את בחיר העמים נכניע, נסיר ממנו עטרת כבודו ונשפילנו עד עפר ככל משפחות הגויים שהשפלנו - והיה זה גמולם שלאחר נצחון החשמונאים עליהם, נהפכו פניהם כשולי קדרה ונעשו שפלים בממלכות:
הם אמרו להשכיח תורה מישראל ולכבות אורם - והנה הוסיפו גם הם יום טוב של זכרון ועדות לישראל כי הם דבקים באור תורה והיא לא תמיש מהם עד עולם:
רמז לדבר, מה שאמרו חכמים: 'מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעל הבית וטלית מצויצת באמצע'. שלשה אלה זכרונות הם המונעים שכחה. מזוזה - לזכור מלכותו. ציצית - 'למען תזכרו'. נר חנוכה הוא זכירה גם כן; שכחה וחשכה -
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il