הבנת דבר מתוך דבר?

לכבוד השואל, 

סליחה על האיחור בתשובה. 

א. כפי מה שהבנתי, דעתו של רש"י  הקדוש בגמרא שם לפרש בפשט האיך ו' השאלות ששואלים לאדם הם כנגד ו' סדרי משנה שנזכרו בו' רמזים שבפסוק [שהובאו בגמרא מיד לפנ"כ]. 

והואיל והמקביל של כל אחד הוא מובן מאליו ברובם - כי יש ביניהם מילים זהים (אמונה, עיתים, ישועה, חכמה) - אבל בשניים מהם - "חוסן" ו"דעת" -  אין מילת הרמז המקביל מובן מאליו. לכן פרש"י שפו"ר היינו חוסן, וגם פירוש על השאלה האחרונה שהיא מקבילה כנגד הרמז בתיבת "דעת".  אבל לא היתה כוונתו הקדושה לרדת לחילוק שבין הבינה והדעת. 

ב. כפי שהבנתי עיקר השאלה של "הבנת דבר מתוך דבר" אינו מדבר על השגת מסקנת הדברים בבירורן - שזהו ברחמי שמים, וכמו שציינת - אלא על עצם החיפוש. שרצונו יתברך שאנחנו לא נשתקע בעניני עולם הזה אלא שנהיה טרודין כל חיינו בהשגת האמת. 

וכל אותן השאלות מראים על כך, שבודקים את האדם אם היה תמיד בתזוזה במשך חייו בשאיפה ובמעשים של התקדמות להשיג האמת, ושלא שקט להשתקע בעניני העולם הזה המושכים את האדם להישאר באותו המצב שנמצא בו בלי התקדמות. זהו ענין העסק במשא ומתן באמונה (במה שיצא מאמונתו אח"כ [=התקדמות]), ענין של התקדמות בתורה כל יום, ענין של בניית הדורות הלאה, ענין של צפייה והתקרבות למצב של גאולה וישועה, וענין של הפלפול והעמקה בחכמה. 

ואם כן, "הבנת דבר מתוך דבר" אינו רק בנוגע לשלב מסויים של הבנה שכלית הבאה אחרי החכמה, אלא היא תיאור של צורת חיים. שואלים את האדם אם הוא הבין והתקדם לא רק בעומק של החכמה ולימודיו השכליים (שזוהי השאלה הקודמת), אלא אם הבין גם בתוך החויות של החיים. כי מי שמחפש אחר האמת, לא ישקוט ולא ישב בשלוה אחרי כל החויות הנפלאות שהוא מחוה בחיים אלא הוא ינסה להבין את המסקנה המתבקשת מתוך אותן חויות. 

ולמשל, אם בן אדם טועם פרי או מאכל נפלא, מי שאינו משתקע במצבו בחיים, אינו מסתפק בזה שאכל עתה מאכל נפלא ונמשך אח"כ לעסוק בשאר פעולותיו באותו היום כאשר תולה את החויה הנפלאה שחיוה כאילו שזהו "מובן מאליו" שהטוב הזה מגיע לו, ואין לו שום צורך לחשוב או להתבונן בה אחרי שכבר נסתיימה; אלא הוא משוטט בדעתו, ואינו נח מלנסות למצוא ולחפש בדעתו מהו מקורו של אותו דבר, מהו המקור של אותו תענוג, מי נתן לי אותו, מי הכין את זה בשבילי שהוא רוצה בטובתי, ומה הוא רוצה ממני בחזרה.

וזהו "מבין דבר מתוך דבר", שמתוך החויות שבחיים, אשר ברגע של החוויות נראות הן לאדם כאילו שהן רק שטחיות, מ"מ הוא מתבונן בהם ובטהרת נפשו מנסה כל פעם להשיג יותר ויותר את האמת שבחיים שמאחרי השטחיות. ואע"פ שבלי סייעתא דשמיא שעל ידי התפילה לא ישיג את מסקנת האמת לגמרי כמו שהוא, ולכן אנו מתפללים "חננו" וכו', אבל ענין של "הבנת דבר מתוך דבר" שבא מרצון האדם עצמו וכולל מה שהוא יכול לעשות מצד עצמו - זה החיפוש מתקיים אפילו קודם הסייעתא דשמיא להשיג מסקנא ברורה. והיינו, כאשר בכל חווייה ותענוג שבחייו, האדם עסוק בתמידיות  ההתקדמות והחיפוש, בכל פעם יותר ויותר, לברר לעצמו מצד טהרת רצונו את עומק מקור הסיבה לאותה חוויה ותענוג שחיווה, הוא בעצם מקיים כבר בדעתו את הענין של "הבנת דבר מתוך דבר". 

בברכה שכן נזכה לנצל את שנותינו עלי אדמות,

רב נחום