לא מוצא זווג

שלום רב, אני בחור בן 34, כיפה סרוגה, רווק, משכיל. אני נפגש הרבה עם בחורות (לא חסרות הצעות) אבל כלום לא נתפס. הרבה בחורות אני פוסל ודווקא הבחורות שאני כן רוצה - מסיימות איתי את הקשר. הלכתי לייעוצים שונים (רבנים ופסיכולוגים מהמגזר הדתי) ולהרצאות בנושא, אך לפי דעתי הדברים האלה גרמו לי יותר נזק מתועלת. אני חייב לציין שהרגש אצלי תופס מקום מאד חשוב בבחירה ומתוך כך מאד חשוב לי המראה החיצוני והמשיכה (לאו דווקא המינית). ושום הרצאה או עיצה הממעיטה בערך הרגש הזה לא הובילה אותי לשום מקום. זה פשוט לא עובד ומתסכל. ברור לי שיש דברים שעלי לשפר, יש דברים שאני חזק בהם מבחינה דתית (תפילה, לשון הרע וכו`) ויש דברים שפחות (עצבות, עצלות). גם על העינים אני מנסה לשמור ולפעמים אני מנצח ולפעמים לא. אני מאד מאמין בהשגחה פרטית וברור לי שהקב"ה איתי בכל היסורים שעוברים עלי, אבל אני מרגיש תקוע, הזמן עובר וכלום לא זז. הדבר גורם לכך שאני מגיע לפגישות טרוד ומאד לא בנוח (למרוד שאני משתדל להרגע ולחשוב מחשבות טובות לפני כן). לפעמים ישנן פגישות דווקא טובות ושאני רוצה להמשיך בקשר אך כל פעם מחדש אני נדחה. איני יודע מה הסיבה לכך שהן לא רוצות אותי. אני לא יכול להתפשר. אני יודע ומרגיש איזו בחורה מתאימה לי מבחינת תכונות ומבחינת מראה וכבר מצאתי לא מעט כאלה, ובזמן הפגישות ברור לי די מהר איזו בחורה אני רוצה ואיזו לא. אין פה עניין של לנסות ולהתגמש - ניסיתי וזה לא עובד. מה שמפריע לי זה שקיים איזשהו חלל ריק שלא בשליטתי ומאד מתסכל. אסביר את דברי: מצד אחד אני מרגיש שאני עושה הרבה מאמצים כדי לפתור את הבעיה הזו, משפר מידות, מתפלל הרבה וכו`. מושלם אני לא. יש עוד מה לתקן. אבל אני מאד משתדל ולא מרגיש שאני הוא האשם בסיטואציה הזו. מצד שני, אני לא יכול "להאשים" את הקב"ה (חס ושלום) בבעיה הזו. אני צועק לבורא עולם ושואל אותו מה בדיוק הוא רוצה ממני. ולא קיבלתי תשובה. איך בדיוק אני אמור לפתור את הבעיה הזו? אינני מעוניין לקבל ייעוץ וכד`