שאלות בקריאת שמע וכוונה

לכבוד השואל, 

1. ה"שם" של האדם הוא האיך שאחרים תופסים אותו. 

אין לנו תפיסה בהשם יתברך בעצמו אשר המקובלים רק מצאו תואר אחד לתאר אותו בו יתברך: "אין סוף ברוך הוא" (אשר זהו בעצמו אינו תואר , רק שלילת כל תואר). הרי שאין לנו תפיסה בהשם יתברך בעצמו. 

וה"שם" שאנו משתמשים בו, זה ניתנה לנו בקבלה ממשה רבינו, האיך שאנו נוכל מצידינו "לתפוס" את השם. 

ומעיקרי עבותינו בעולם הזה היינו להגדיל את הכבוד ה"שם" הזה בעיני כל באי עולם [ כי זהו כל עבודתינו בעולם הזה, לגלות את מציאות וגדלות הבורא יתברך על אף שאינה נראית בעליל]. 

לכן בירך יעקב את "שם" השם - אותו שם הנודע והנתפס לבאי עולם - שאותו שם יתגדל ויתקדש בכבודו יתברך לעיני כל באי עולם, ושנצליח בעבודתינו זו של גילוי של כבודו יתברך בעולם. 

2. כפי שלמדתי, מבואר בספרי קודש שהכונה בזה ש"ברכה" מלשון "בריכה" ומעיין; 

וכמו שהמעיין הולך ומתגבר בשפע המים הנובעים ממנו, כך גם אנו "מברכים" את השם - שהוא המקור של כל השפעות החיים שיוצאים לעולם -  שיתברך ויתגבר ההשפעה הזו של החיים והטוב - שיוצאים ממנו כביכול יתברך - לכל העולם. 

3. כפי שהבנתי, הכוונה של אדם היינו מחשבת האדם בשעה שאומר את המילים. 

המחשבה הראשונית והכי בסיסית בתפלה, חייבת להיות בפירוש המילים עצמן, כך שהאדם יבין את מה שהוא מוציא מפיו; 

אבל הרבה פעמים, על ידי הגהת המילים וההרהור במשמעות המשפט שיוצא מהם, מצטייר בתוך דעת האדם, רעיון כללי שכוללת יותר מאשר הצטרפות של הפירוש של כל מילה לבדה. 

למשל: אם אומרים את הפסוק : "אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"; אז המובן הפשוט שלה היא שהשם יתברך אמר את המילים האלו בשעת יציאת מצרים כשעשה לנו את כל אותם הניסים; 

אבל הרעיון היותר כלילית המצטייר כשאומרים את המילים האלו הוא: הרי השם יתברךקיים עתה בדיוק כמאז - וכמו שהיה יכול להוציא אותנו ממצרים אז, כך גם יוכל להוציא אותנו מכל הקושיים המפריעים לנו בחיים כעת. 

וכאשר יחשוב האדם ברעיון הכללי , זהו "כונה" מן ה"כוונות" שינן באותן המילים. 

בברכה, 

רב נחום