מדוע החוזרים בתשובה לוקחים על עצמם לחזור למאה קודמת

שלום וברכה

אכן, אין חובה לעשות כן. אין שום דין המחייב ללכת בבגדים שחורים, או בגדים מסויימים.

ישנם חוזרים בתשובה המבקשים להיכלל במסגרת חרדית מסויימת, מטעמי נוחות של מוסדות לחינוך הילדים וכו´, ועקב כך הם מסגלים לעצמם את הלבוש המיוחד של אותו מגזר, בכדי להשתלב כליל במסגרת ולא להיות שונים מאחרים.

במסגת חזרה בתשובה אין חובה להיכלל במסגרת שחורה כזו או אחרת, בד בבד עם קבלת עול תורה ומצוות ושמירת תורה ומצוות, אפשר להמשיך במקום ובמצב הקודם, יהיה איפה שיהיה. וכך אכן ישנם רבים ושלמים. יותר מאלו בעלי התשובה שרצו מטעמי נוחות להיכלל במסגרת חרדית קיימת, ולכן הם אף סיגלו לעצמם את הלבוש המיוחד. והשיקול שלהם גם כן חכם ומוצדק כשלעצמו, לתועלתם או לתועלת ילדיהם.

אני חולק על הגדרתך את הלבוש המיוחד הזה כגלותי, כי הלבוש הכללי המערבי המודרני אינו לבוש של ´גאולה´ לעומת הלבוש של הקבוצות החרדיות. לדידי ההיפך הוא הנכון, פזילה של יהודים ללבוש כללי מערבי מודרני הוא הוא סממן גלותי מובהק. 

אי הזדקקות ללשון העברית, הוא עניין אידאולוגי טהור, היוצר הגדול בשפה העברית כבר הסביר את האידאולוגיה הזאת באר היטיב, וזה לשונו של אליעזר בן יהודה על ההבדל בין לשון הקודש לבין השפה העברית שאין בינה לבין קודש דבר [מלבד עצם העניין שיש רתיעה מובנת מהזדקקות לשירותיו של עוכר ישראל כמו .... שהכריז מלחמה נגד התורה והמצוות והיה האנטי דתי הראשון בישוב החדש]:

"מכל האמור בדפים הקודמים ראו הקוראים כי בשאלה זו, אם רשאי היחיד לחדש מלים בלשון כשהוא מרגיש כי אין לו במה לתרגם את מחשבתו בדיוק לכל גווניה, נתחבטו ונתלבטו מאות בשנים סופרי לשון צרפתית.  ואם אמנם נמצאו גם בהם מערערים על חוצפת המרחיבים, הלוקחים עטרה לעצמם ומעיזים לעשות ´מה שאפילו המלך אינו רשאי´, הנה כמעט כל הסופרים הגדולים אשר בהם תתפאר הספרות הצרפתית הורו הלכה ולמעשה, כי בממלכת הלשון הסופר המוסמך הוא השליט לבדו, והוא רשאי ליצור יצורים ככל אשר תורהו הרגשתו.  והזמן סמך ידיו על הלכה זו ורבבות מלים חדשות, אשר בגללם זעמו המרחיבים ביותר ופיהם לא פסק מלגלוגים היותר מרים, נתקבלו בהלשון הצרפתית, והן נוצצות עתה לעינינו מעל עמודי ה´ערוך´ המקודש של האקדמיה הצרפתית בעצמה ובכבודה. 

אבל אם בלשון צרפתית, אשר על כל פנים גם טרם הרחיבוה ´המרחיבים´ היו בה רבבות מלים לכל צורכי החיים ולכל חליפות רגשות האדם ומחשבתו, היה איזה מקום להתנגדות ליצירת מלים חדשות, הנה באמת פליאה דעה ממני איך יכול בר דעת, שיש לו קצת מוח בקודקודו, להתנגד ל´הרחבת הלשון´ וליצירת מלים חדשות בלשון עברית הענייה, הדלה, אשר גם אם תכניס באוצרה כל המלים, אפילו היווניות והרומיות והפרסיות, שבכל התלמוד והמדרשים, ואפילו גם כל המלים שבהספרות שלאחרי התלמוד, עוד לא תגי אפילו לקרסולי אחת הלשונות היותר עניות שמשתמשים בהן בני אדם מנומסים בימינו?

רק למי שלשון עברית היא ´לשון הקודש´, שבה נברא העולם מפני שכל מלותיה הן צירופי שמות קדושים על-פי החכמה העליונה, רק לו נאה ויאה לאסור לחדש בה אפילו כקוצה של יוד.  כי אמנם, איך יעיז בשר ודם, ילוד אשה, עפר ואפר, לנגוע בדבר הקדוש הזה, להוסיף אות אחת, נקודה אחת מדעתו ושכלו הגס, על השמות הקדושים האלה, ולפגוע בעולמות עליונים?

טענה זו אני מבין, ועליה אין בידי להשים כלום.  בלשון הקודש אין שום אדם רשאי לחוש מאומה, זולתי מי שהופיע רוח הקודש בבית-מדרשו, ומסופקני מאוד אם אחד מ´המרחיבים´ בימינו יוכל להתפאר כי זכה לכך. 

אבל מי שלשון עברית היא בעיניו לשון בני-אדם ככל הלשונות שבעולם, מי שחפץ, אם לא בתחיית הלשון, לפחות בקיום הלשון הזאת, לא בתור מצבה על קברנו, כי אם ככלי שרת לנו, לדבר אל העם לא בלבד דברים שבקדושה, כי אם גם על כל הנעשה בעולמנו אנו ובעולם הגדול מחוץ למחננו, איך ימצא הוא את לבו להתנגד ל´המרחיבים´ בכלל, ולהחליט כי אין סופר רשאי לחדש מלים בעברית?". עד כאן מהגיגיו.  

בהצלחה - מנשה ישראל