תוכל לכתוב לי כמה משפטים על תורה מול מדע כמו שכתוב בגמרא או בזוהר

שלום לך

הנה מספר דוגמאות מתוך דברי הרב זמיר כהן,

בצביר הכוכבים הנקרא ´´כימה´´ (פליאדות), והמרוחק מאיתנו בכשלש מאות שנות אור, העין מבחינה בששה כוכבים. העין החדה ביותר יכולה להבחין בתנאי ראות תקינים בכוכב שביעי ושמיני. ואכן כך סברו האסטרונומים במשך דורות רבים כי ´´כימה´´ מכילה שמונה כוכבים

והנה, לאחר המצאת הטלסקופ בשנת ה´שס´´ט1609- על ידי גלילאו גלילאי, ושיכלולו ושיפורו מאז ועד השגת הטלסקופים שוברי אור, ולאחרונה - טלסקופ רדיו, התברר כי מלבד השמונה הנ´´ל, ´´כימה´´ מכילה למעלה ממאה כוכבים אשר עין רגילה אינה מסוגלת לראותם. (ראה על כך ביתר פירוט בספר ´´צבא השמים´´ ח´´ב (עמ´ 134 והלאה) מאת האסטרונום הידוע ד´´ר נ. וידאל. וראה עוד על כך באנציקלופדיה העברית כרך כ´ עמ´ 674).

בתלמוד (ברכות נח, ב) כתוב בלשון זו:
´´מאי כימה? אמר שמואל כמאה כוכבי. אמרי לה (יש אומרים) דמכנפי (שהם מקובצים וסמוכים זה לזה), ואמרי לה (ויש אומרים) דמבדרן (שהם פזורים)´´. וראה בפירוש רש´´י כי כוונת השאלה ´´מאי כימה´´ על ´´כחה של כימה´´. כלומר הכוכבים המרכזיים שלה אבל יש אף יותר ממאה.


צביר הכוכבים כימה (פליאדות) נמצא בפינה השמאלית העליונה (מסומן בחץ) כפי שנראה בעין רגילה

צביר הכוכבים כימה (פליאדות) כפי שנצפה בטלסקופ החלל ע´´ש האבל, וצולם במצלמת סי.סי. די. מתוחכמת המחוברת לטלסקופ
התלמוד נכתב לפני כאלף וחמש מאות שנה. באותה תקופה לא הומצא עדיין הטלסקופ והנראה לעין במערכת כימה סתר בעליל את דברי התלמוד אשר היו נראים מוגזמים ביותר. משום כך חוקרי האסטרונומיה הלא יהודים לא קיבלו כלל את דברי התלמוד בזה על אף ההערכה המרובה אשר רחשו בדרך כלל לדעותיהם של חכמי תורת ישראל, בפרט במדעי האסטרונומיה.

ובכל זאת, חכמי התלמוד עמדו על שלהם בעוז ובגאון. מפני שהם ידעו שמקור המידע שבידם היא תורתו של מי שברא את היקום כולו ובתוכו את מערכת כימה, והוא יודע היטב את אשר קיים במציאות ולא רק את אשר נראה לעין. ומידע זה התקבל על ידי חכמי כל דור מחכמי הדור שלפניהם, והם מסרוה לחכמי הדור שלאחריהם, וכך מדור לדור עד שקבלה זו - כשאר חלקי התורה שבעל פה - נכתבה. אלא שבמשך הדורות נפלה מחלוקת באחד מפרטי המידע הנמסר, האם הכוכבים הרבים הבלתי נראים שבכימה מכונסים או פזורים. והדברים נפלאים.

ניתן להניח כי במשך דורות רבים, אילו הזדמן לאנשי המדע הרציונאלי לפגוש בדברים אלה של התלמוד, היו הם מגיבים בתמיהה מהולה בתרעומת: ´´העובר במעי אמו הרי הוא גוש בשר מתפתח, המשולל כל תכונה הקיימת במי שכבר יצא לאויר העולם, וכיצד ניתן לייחס לו קליטת המתרחש בחוץ ותאוות?! ובכלל, וכי הוא שומע לחישה לאוזנה של אימו?? ועוד נרגע .

איסור האכילה והשתיה ביום הכיפורים ידוע ומפורסם בכל ישראל. ובכל זאת, כאשר קיים חשש לסכנת חיים עקב ההמנעות מאכילה, מבואר במשנה (יומא פרק ח, ה) שמותר וחובה לאכול.

אחת הדוגמאות לחשש סכנה המוזכרות באותה משנה היא:

´´עוברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשיב נפשה´´. ופירש רש´´י: ´´העובר מריח ריח תבשיל, והוא מתאוה לו. ואם אינה אוכלת, שניהם מסוכנים´´.

כלומר, כאשר אשה הרה מריחה תבשיל והיא מרגישה צורך נפשי בלתי מוסבר לאכול ממנו, לדעת תורת ישראל לא היא זו שמתאוה, אלא העובר קלט את הריח באמצעותה והוא מתאוה. ואם תמנע עצמה מן האכילה, חייו וחייה בסכנה.

יותר מכך. בתלמוד הערוך על אותה משנה (יומא פב, ב) מסופר (מתורגם מארמית):

מעשה במעוברת שהריחה ביום הכיפורים. באו לפני רבי יהודה הנשיא ושאלוהו כיצד לנהוג. אמר להם לכו ותלחשו באוזנה שיום הכיפורים הוא היום, אולי תוכל להתאפק. לחשו לה, ופסק העובר מתאוותו, ונרגעה האשה. קרא רבי יהודה הנשיא על אותו עובר את הפסוק: בטרם אצרך בבטן ידעתיך. ובאמת יצא ממנה ר´ יוחנן10. ומעשה במעוברת שהריחה ביום הכיפורים ובאו לפני רבי חנינא ושאלוהו כיצד לנהוג. אמר להם לכו ותלחשו באוזנה שיום הכיפורים הוא. לחשו לה ולא נרגעה, והאכילוה. קרא רבי חנינא על אותו עובר את הפסוק: זורו רשעים מרחם. יצא ממנה שבתאי אוצר הפירות (-לשם הפקעת המחיר).

ניתן להניח כי במשך דורות רבים, אילו הזדמן לאנשי המדע הרציונאלי לפגוש בדברים אלה של התלמוד, היו הם מגיבים בתמיהה מהולה בתרעומת: ´´העובר במעי אמו הרי הוא גוש בשר מתפתח, המשולל כל תכונה הקיימת במי שכבר יצא לאויר העולם, וכיצד ניתן לייחס לו קליטת המתרחש בחוץ ותאוות?! ובכלל, וכי הוא שומע לחישה לאוזנה של אימו?? ועוד נרגע על ידי כך?!?

והנה, בדורינו זה, עם התקדמות המחקר ואפשרות הצפיה בהתנהגות העובר בעזרת אולטרא-סאונד, ובשיתוף מכשירי האזנה והקלטה, ´´נודע לפתע´´ כי העובר הוא ממש אדם המסוגל לקלוט רשמים וגרויים מן החוץ, ואפילו לזוכרם!

הנה ציטוט מדבריה של המדענית הידועה סוזאן שיפלביין בספר ´´גוף האדם - המכונה שלא תיאמן´´ (עמ´ 39 ועמ´ 52):

´´ולד בן עשרים וארבע שבועות מפגין התפתחות עצבית מעניינת ביותר. הוא מניע את עיניו במהירות במשך חלק ניכר מזמן השינה שלו, בדומה לילדים ובוגרים בעת חלום.

אין ספק שהוולדות שומעים קולות. ולדות בגיל זה מגיבים, ככל הנראה, למוסיקה. הם ממצמצים בעיניהם ונעים - כאילו רקדו על פי קצב מוכתב.

יילודים מפגינים ראיות לזיכרונות שהם נושאים עמם מן הרחם. עובדה היא שהם מעדיפים לשמוע קולות מוגדרים כמו פעימות לב אימהיות, קולות של האם, ואפילו סיפורים שקראו להם לפני הלידה. תינוק מזהה מוסיקה שאמו הרבתה להאזין לה בעת ההריון. רבים מבינינו סבורים שהיצורים המורכבים הללו מתחילים את הקיום האמיתי שלהם בעת הלידה, אבל כל כישוריהם מעידים שמדובר בהמשכה של התפתחות מופלאה, המתחילה ממש ברגע העיבור´´.

כיום אין עדיין כלים מדעיים אשר יוכיחו ויסבירו כיצד בדיוק מסוגל העובר לקלוט רשמים וריחות מן החוץ. אך לנו ברור כי בורא העולם אשר כתב את התורה וציוה בה על איסור האכילה ביום הכיפורים, לימד בתורתו כל מידע מדעי החשוב ונצרך לקיום המצוות. וכך הוא לימדנו כי העובר מריח ומתאוה. לפיכך עוברה שהריחה ביום הכיפורים ואינה נרגעת יש להאכילה. שאם לא כן, חיי שניהם בסכנה, ופיקוח נפש דוחה את יום הכיפורים.

ומתוך כך אף ידעו חכמי ישראל כי העובר גם שומע! ומבין! וכשלוחשים באוזני אימו שיום הכיפורים הוא היום, והוא נרגע, הרי אות הוא שעובר זה נוטה אל הטוב והראוי. ואם לחשו באוזניה ולא נרגע, הרי אות הוא שנוטה אל השלילה. שהרי בודאי שמע, והבין, והחליט(!)

ואם בתכונות נפשו של העובר עסקינן, נבין מעתה את המבואר במדרש (מד´´ר תולדות סג, ו) על הפסוק האמור ברבקה בהיות יעקב ועשיו עובָּרים ברחמה:

´´וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ. וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? וַתֵּלֵךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה´´´ (בראשית כה, כב)

וכך לשון המדרש: ´´בשעה שהיתה עומדת על (-על יד) בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב מפרכס לצאת. הדא הוא דכתיב (-זהו שכתוב) בטרם אצרך בבטן ידעתיך. ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים עשיו מפרכס לצאת. הדא הוא דכתיב זורו רשעים מרחם.´´

כלומר, חז´´ל ידעו מכח קבלתם (-בתורה שבעל פה את ביאור התורה שבכתב. ראה בחיבורינו ´´תשע תשובות ושאלה´´ פרק חמישי) כי:

א. לעובר יש חוש או דרך מיוחדת על פיהם הוא מרגיש ויודע בדבר מקומות מיוחדים הנמצאים בסביבתו.

ב. פרכוסים עזים של העובר החוזרים על עצמם כאשר האם עוברת בסמוך למקומות מסויימים - אינם מקריים, ויכולים ללמד על אופיו של העובר.

ג. כאמור לעיל, העובר שומע קולות מן החוץ.

ראוי לציין שהמדע הצליח לעת עתה להשיג בכוחות עצמו את הנתון השלישי שהזכרנו. והרי אנו מביטים בו מן הצד, וממתינים בסבלנות להתפתחותו והתקדמותו אט אט בדרך להשגת שאר הנתונים הנ´´ל אשר לימדנו בורא העולם, בתורתו.

וַיְדַבֵּר ה´ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. כָּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. (ויקרא יא, א-ג)

May 7 200  הרב זמיר כהן 

כלומר, המבקש לאכול מן הבהמות או החיות אשר ביבשה, עליו לבדוק אם בבהמה או בחיה זו נמצאים שני סימני הטהרה: א. הפרסת פרסה (שפרסות רגליה אינן מיקשה אחת אלא שסועות). ב. העלאת גרה (העלאת המאכל שנית לאחר בליעתו).

והנה בפסוקים הבאים מגלה התורה סוד - חוק טבע. והוא: מבין כל אלפי סוגי וזני הבהמות והחיות שבעולם ישנם רק ארבעה בעלי חיים אשר העלאת הגרה והפרסת הפרסה אינם קשורים זה לזה. כלומר שהם מעלי גרה ולא מפריסי פרסה, או מפריסי פרסה ולא מעלי גרה. בכל שאר בעלי החיים הפרסת הפרסה והעלאת הגרה קשורים בהכרח זה בזה. או שיהיו בו שני סימני הטהרה, או שלא יהיה אף לא אחד מהם.

התורה גם מפרטת את שמותיהם, ואת סימן הטהרה הנמצא בכל אחד מהם. וכך נאמר:

אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה: אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִיא, וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִיא לָכֶם. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסֵעַ שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר, טָמֵא הוּא לָכֶם. (ויקרא יא, ד-ז)

סיכום חוק הטבע האמור בתורה:

הגמל השפן והארנבת בלבד, מעלים גרה ואינם מפריסים פרסה.

החזיר בלבד, מפריס פרסה ואינו מעלה גרה.

בכל שאר בעלי החיים בעולם שתי תכונות אלו קשורות זו בזו!!

הבה נשים לב למשמעות הדברים. כותב התורה מתחייב לדורות עולם שכל בעל חיים אשר יגיע לידינו, ואין זה חשוב אם הוא מיערות העד שבהודו או מג´ונגלי אפריקה או אף מיבשת אמריקה שהתגלתה רק לפני כמה מאות שנה, אם אינו אחד מארבעת בעלי החיים הנ´´ל, ומצאנו בו סימן טהרה אחד, אזי בהכרח יימצא בו סימן הטהרה הנוסף!!

הדברים מורחבים בתורה שבעל פה, אשר גם מסבירה לנו כי לגילוי סוד טבע מקיף זה ישנה השלכה - מטרה הלכתית בעלת משמעות חשובה ביותר. וכך נאמר בתלמוד (חולין נט, א):

היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום (-חתוך. כלומר, ואינו יודע אם מעלת גרה היא. לפי שעל פי מיקום השינים ניתן לזהות את מעלת הגרה, משום שיש לה שינים רק בלסת העליונה. וזו שפיה חתוך אינו יכול לזהותה) בודק בפרסותיה. אם פרסותיה סדוקות, בידוע שהיא טהורה. ואם לאו, בידוע שהיא טמאה. ובלבד שיכיר חזיר. (שאם אינו מכיר מהו חזיר, יש לחשוש שמא זה שפרסותיו סדוקות חזיר הוא. שהחזיר מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה).

תנא דבי רבי ישמעאל: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא, אלא חזיר.

ועוד אמרו חז´´ל בברייתא (ספרי פרשת ראה, קב):

´´אך את זה לא תאכלו. אמר רבי עקיבא: וכי משה קניגי ובלסתר (=צייד או זאולוג) היה?? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים!´´

´´להודיע בזה מעלת התורה, שמתוכה ניכרת נתינתה מפי הגבורה בכח אלהי ממעל. כי אדם בשר־ודם, אי אפשר לו להחליט שרק אלה סימניהם כן ולא זולתם. כי אולי נמצאים עוד ברואים בסימנים אלה כמו הגמל, ושפן, וארנבת, וחזיר? ואולי במשך השנים והדורות יחקרו וימצאו עוד כאלה? אבל הקדוש ברוך הוא רק הוא יודע שאין במציאות יותר מאלה שהזכיר כאן. כאשר באמת אנו רואים כי מאז שניתנה תורה לא מצאו התרים והחוקרים עוד מינים! והן הן מנפלאות תמים דעים וסגולות תורתו´´. (הרב ברוך אפשטיין מפינסק, בספרו תורה תמימה ויקרא יא, אות יז)

מאז כתב הרב אפשטיין זצ´´ל את המשפטים הנ´´ל חלפו כמאה שנה. במשך מאה שנים אלו התקדמו המחקרים המודרנים וגילו בעלי חיים רבים נוספים בכל רחבי העולם. ניתן לקבוע כי במשך למעלה משלשת אלפי השנים שחלפו מאז מתן תורה ועד זמנינו זה התגלו כל או לפחות כמעט כל הבהמות והחיות היבשתיות. ובכל אלו לא נמצא בעל חיים אחד(!) אשר הוא מעלה גרה בלבד או מפריס פרסה בלבד - מלבד אותם אשר ציינה התורה. בכל שאר אלפי ורבבות סוגי וזני בעלי החיים, או שקיימים שני אלו או שנעדרים שניהם!

כיצד ידע כותב המשנה לפני כאלפיים שנה מידע שהתגלה רק בסוף המאה העשרים באמצעות כלים טכנולוגיים משוכללים ביותר??

Jul 20 200  הרב זמיר כהן 

כבר בסוף המאה ה19- התברר כי מוחו הפועל של כל יצור החי מפיק זרמי חשמל הניתנים למדידה. תגלית זו הובילה להמצאת המוניטור, אשר באמצעות חיבורו לאלקטרודות בראשו של החולה, מתאפשר לרופאים לבחון את הפעילות החשמלית שבמוחו.

עם מות האדם, חדל מוחו לפעול. דבר הבא לידי ביטוי במוניטור בצורת קו ישר, ללא תנועה גלית.

לאור זאת הסיקו החוקרים את המסקנה החדשנית כי החיים מתחילים ביום בו מתחיל המוח לפעול ולשדר גלים חשמליים. שהרי אם הפסקת הפעילות החשמלית של המוח מעידה על מות האדם, נמצא שהתחלת הפעילות החשמלית של המוח, מעידה על התחלת החיים של העובר.

אך באיזה יום להריון מדובר? את זאת איש מהחוקרים לא ניסה אז לדעת. שהרי מי יוכל לבדוק מה מתרחש במוחו של עובר שגודל כל גופו כגודל שעועית, וגודל מוחו כראש סיכה(!)?

ואכן, במרוצת רוב שנות המאה העשרים איש לא העלה בדעתו אפשרות של בדיקה כזאת. רק לקראת סוף המאה העשרים, עם ההתפתחות הנפלאה של הטכנולוגיה ומיזעור מכשיריה, התאפשרה בדיקה זו.

הנה ציטוט מדבריו של פרופ´ דיויד ליגר מהאוניברסיטה המרכזית של וושיגטון, בספרו ´´המשחקים בחיים´´. ספר הנחשב כאחד מהמתקדמים ביותר בתחום מחקרי זה:

´´אין אנו יודעים די על התפתחות מוחו של העובר וכו´…

למן היום ה40- בערך, אשר בו מסתמן המבנה הבסיסי של המוח, ניתן להבחין בפעילות מועטת של גלים…´´

לאור זאת, ברור כעת לאנשי המדע כי חיי האדם מתחילים בסביבות יום הארבעים להריון. [ומכאן, אגב, יש לדעת שלדעת אנשי המדע הפלת עובר (אשר כדי להשקיט את המצפון האימהי קוראים כיום לפעולה זו בשם ´´הפסקת הריון´´) לאחר 40 יום= רצח אדם! בכל מקרה, בעת צורך רפואי וכל ספק שמתעורר בנידון יש לפנות לרב מוסמך ולקבל הכרעה הלכתית ].

אכן, תגלית נפלאה ומעניינת. אך, האם בנושא מהותי כל-כך השאירנו בורא היקום ללא מידע עד שיומצאו בסוף המאה העשרים הכלים הטכנולוגיים המשוכללים אשר יוכלו לבדוק את גלי המוח של העובר? או שמא בהיותו בורא האדם וכותב התורה גילה לנו מראש מידע רב-ערך זה בהקשר הלכתי כל שהוא?

והנה, במשנה העוסקת בדיני טהרת אישה שנפל עוברה, מחלקת המשנה בין מצב בו התרחשה ההפלה לאחר שהעובר נחשב לאדם, לבין מצב בו נפל העובר לפני היותו נחשב אדם. וכך נאמר (מסכת נדה פרק ג´ משנה ז´):

´´המפלת ליום ארבעים, אינה חוששת לולד. ליום ארבעים ואחד, תשב לזכר ולנקבה ולנדה´´.

מדהים!

כיצד ידע כותב המשנה לפני כאלפיים שנה מידע שהתגלה רק בסוף המאה העשרים באמצעות כלים טכנולוגיים משוכללים ביותר?? (יש לציין שגם כעת, בתחילת המאה העשרים ואחת, החוקרים עדיין לא גילו את היום המדויק לגמרי. וכמו שכתב פרופ´ ליגר: ´´מיום הארבעים בערך´´, ואילו תורת ישראל מכריזה כבר אלפי שנים את היום המדויק!)

עבורנו, התשובה ברורה.

הכליא-ברק: מוט ברזל המגן על הבית מפגיעת ברק, באמצעות משיכת הברק אליו.

Jul 20 200  הרב זמיר כהן 

<