אמונה מגבילה - לא רצוי כלפי שמיא

שלום הרב. בתחילת חזרתי בתשובה הכל היה טוב והרגשתי שמח ושהמצוות שלי רצויות כלפי שמיים הייתי ממש שמח אחר כך נכנסתי לישיבה ונחשפתי לרבנים, אנשים, שהתבטלתי אליהם בכל לבי. ובסופו של דבר נחשפתי להרבה ביקורתיות כלפיי וכלפי ההתנהגות שלי. ונכנסה בי "אמונה מגבילה" שהמצוות שלי ואני, לא רצויים כלפי השמיים ובורא עולם ברשותך אצטט משהו שמצאתי בנוגע לתת מודע ואמונות מגבילות: "שימו לב לסיפור הבא, שממחיש את עוצמתה של האמונה: פסיכיאטר טיפל באדם, שהאמין שהוא גוויה. למרות כל הטיעונים הלוגיים שהביא בפני המטופל, נשארה אמונתו כפי שהיא. ברגע של השראה, שאל הפסיכיאטר את המטופל: “אמור לי, האם גוויות מדממות?” ענה המטופל: “זה מגוחך, כמובן שגוויות אינן מדממות!”. לאחר שביקש ממנו רשות, דקר הפסיכיאטר את אצבעו של המטופל. כשנוצרה טיפת דם אדומה, הביט המטופל באצבע המדממת בהשתאות ואמר: “שכה אחיה, גוויות בכל זאת מדממות!”. מסתבר, שאמונות אינן מבוססות על ההיגיון. להפך – הן עמידות בפני ההיגיון. כשאדם מחזיק באמונה מסוימת, הוא יחפש ללא הרף הוכחות במציאות שיתמכו באמונתו. מידע סותר, יודחק." ובאמת כל דבר שלא יגידו לי לא יעזור, קראתי ספרון שלם על אהבת השם אותנו של הרב לוגאסי "ואהבתי אתכם" וזה יצא מהאוזן השנייה. המוח הדחיק את זה. אמרתי לעצמי שאני יוצא דופן. שאני לא בסדר . האמונה הזאת גורמת לי לייאוש גדול וקושי עצום בעבודת השם כי היא בלי שמחה בכלל. אני יודע ששום מאמר לא יעזור לי. רק לעבוד על האמונה המגבילה ולשנות אותה. מה הרב מייעץ לי? תודה