תפילין מזוזות וספרי תורה

כתלמיד חכם, הנה לך קצת מלשונו של הגאון בעל מנחת חינוך במצוה תרי"ג, שמבאר את כל העניין עד תומו:

"והנה אין מקיים המצוה [של כתיבת ס"ת] עד שיהא כתוב כדין ספר תורה, אבל אם יש בה דבר הפוסל, או חסר או יתר אפילו אות, אינו יוצא ידי המצוה כי אינו ספר תורה כלל, ולפי זה מצווה זו רופפת בידינו, שהרי מבואר בקידושין (ל` ע"א) שאנו לא בקיאים כל כך בחסרות ויתרות, א"כ כיון שאין אנו בקיאים א"כ אפשר שאנו כותבים מלא חסר או איפכא ואין מקיימים המצוה כלל. וזה קשה, כיון שכתיבת ס"ת מצות עשה היאך לא נתנו לבם שלא לשכוח את הדקדוק הנכון, ולמה נשכח בימי האמוראים, כי בימי התנאים עדיין לא נשכח כמבואר בסנהדרין (ד` ע"א), והיאך נשכח בימי האמוראים".

"ונראה לענ"ד בירורן של דברים דיש שני מיני חסר ויתר, אחד שעל ידי החסר או היתר נשתנה פירוש התיבה או יוכל להשתנות, דרך משל... א"כ משתנה פירוש התיבה ע"י חסר או יתר, בודאי הספר תורה פסול ואין לו דין ספר תורה כי היא תיבה אחרת מכפי שנמסר לנו, אך יש חסרות ויתרות דאינו משתנה פירוש התיבה ע"י זה, כגון אהרן בפרשת תצוה [שמות כ"ט, ט"ו] במסורה קטנה יש מסורת שנכתב מלא בוא"ו, וכן ראיתי בספרי תורה ישנים, אך הרבה בעלי מסורת חולקים על זה, וכן נוהגים כיום, עיין באחרונים. וכן פצוע דכה דיש קצת מסורות שנכתב באל"ף לבסוף וכן ראיתי בספרי תורה ישנים, והיום כותבים בה"א בסוף, דברים כאלו כיון שאין משתנה פירוש המלה על ידי זה, באופן זה אין קפידה בחסרות ויתרות".

"והנה החלק הראשון ודאי לא נשכח כלל, ובפרט שנדרש הרבה דינים מהכתיבה ונפקא מינה לדיני התורה, שהרי ע"י כתיבתו המלא חסר או להיפך מהפך תורת אלוקים חיים, וחס ושלום בודאי לא נשכח אפילו כחוט השערה מהדין, ובפרט שנוגע למצות עשה של כתיבת ספר תורה, וחס ושלום שתתבטל מצות עשה ע"י שכחה, כי בודאי אינו ספר תורה כלל. אך אותם חסרות ויתרות שלא נשתנה פירוש המלה כלל בין חסר או יתר אינו מזיק כלל ופשוט לי שאינו מעכב כלל, וזה שכחו קצת, ויוצאים בכתיבה זו המצוה בשלמות. ואם כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה כידוע, מ"מ כיון דאינו משתנה פירוש התיבה, ובקריאה אינו ניכר אם מלא או חסר לית לן בה. כן נראה לי, שאין סברא כלל דמצוה הנהוגה תשתכח חס ושלום שלא יוכלו ישראל לקיים מצות עשה מן התורה בכמה דורות חס וחלילה והעיקר כמו שכתבתי".

"ולולי הדברים הללו גם מצות תפילין מרופה בידינו. שהנה דעת הר"מ כאן פ"ב הל´ ד´- ו´, דבפרשת והיה כי יביאך כתיב ולטוטפת, חסר וא"ו תנינא היינו אחר הפ"א, ובפרשת שמע לטטפת חסר שני ואוי"ן, ובפרשה שלישית לטוטפת חסר וא"ו תנינא, ור"ת והרא"ש חולקין בטוטפת השלישי וסוברים שגם זה חסר שני ואוי"ן, מובאות דעות אלו בטור או"ח סוף סי´ ל"ו. א"כ נשכח הדבר כיון דחולקים, וקשה, חדא דאנן נהיגין כהר"מ ולדעת ר"ת פסולים, והיאך לא נחוש לדעת ר"ת. וגם כיון דחזינן דזה נשכח אפשר עוד נשכח חסרות ויתרות בפרשיות אלו שהם הרבה כמו שחשבם הר"מ שם, א"כ מצוה זו מרופה בידינו, וחס ושלום ששתי מצוות של יד ושל ראש יהיה מרופה בידינו ולא הרגישו בזה הפוסקים".

"אך לפי מה שכתבתי נכון מאוד. עיין במנחות ל"ד ע"ב, לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ארבעה, והקשה ר"ת [בתוס´ ד"ה לטטפת], כיון דאין וא"ו אחר הפ"א אינו משמע שנים רק אחד, על כן כתב דדרשינן ולטוטפת בפרשה הראשונה דוא"ו ראשונה מוסיפין אצל הפ"א אות וא"ו למ"ד דרשינן [סנהדרין ד´ ע"ב תוס´ ד"ה לטוטפת] עי"ש. עכ"פ במה שמחולקים בטוטפת השלישי אם חסר לגמרי או וא"ו ראשונה אין התיבה משתנה כלל, כי בין כך ובין כך אין משמע רק אחד, א"כ בחסר ויתר כהנך אינו מזיק כלל הן חסר או יתר מקיימים המצוה, א"כ אפשר נשכחו כי אין נוגעים להמצוה. וכן אפשר נשכחו עוד, כגון בכור מלא או חסר וכדומה, רק לא איכפת לן להמצוה כלל. והחסרות והיתרות הנוגעים להמצוה בודאי לא נשכחו כלל על כן הדברים ברורים כי מקיימין אנחנו מצות ספר תורה ותפילין בשלמות בלי שום פקפוק כלל בעזרת השי"ת".

"הכלל, כל שמשתנה התיבה ע"י חסר ויתר, לא מיבעיא למאן דסובר דיש אם למסורת, ובכמה מקומות איתא דאפילו למאן דסובר יש אם למקרא דריש מסורת ג"כ עיין בתוס´ במקומות הללו [סנהדרין שם ד"ה כולהו, ועוד], א"כ הוי טעות גמור כי נתהפך הדין, ואפילו במקום שדורש רק המקרא מ"מ כיון דהמסורת היא נגד המקרא דכך גזרה חכמתו ית´ ע"כ ע"י חסר ויתר שלו נשתנתה התיבה. אבל במקום שאין משתנה התיבה כלל כגון אהרן שכתבנו והרבה כדומה מה שמבואר בכמה מסורות שחברו הגאונים, אין זה מזיק למצוה כלל והרבה נשתכחו, ועל זה מחולקין בעלי מסורות בכמה מקומות, כן נראה ברור".

בהצלחה - מנשה ישראל