על המבול

לכבוד השואל, 

סליחה על האיחור בתשובה. 

1. ראה ברמב"ן על התורה (בראשית פרק ו-יט) שכבר ענה על כך:

"ידוע כי החיות רבות מאד, ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם, והרמש הרומש על הארץ רב מאד. גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר, וכמו שאמרו רבותינו (חולין סג ב): מאה ועשרים מיני עופות טמאים יש במזרח וכולם מין איה הם, ולעופות טהורים אין מספר. והנה יצטרך להביא מכלם שיולידו כמותם. וכאשר תאסוף לכולם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה, לא תכיל אותם התיבה הזאת, ולא עשר כיוצא בה. אבל הוא נס, החזיק מועט את המרובה:

ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמוך על הנס הזה. ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בעניין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה, אולי יעשו תשובה. ועוד עשו אותה גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הנסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים."

ולמדנו מכאן, שכמות החיות ומאכלם שנכנסו למקום יחסית קטנה, היה בדרך נס. וכבר ידענו מהגמרא (מגילה י:), שכאשר מציאות גשמית נוהגת בדרך נס, אין היא מכילה את אותם גבולי המקום שהיא מכילה כאשר היא נמצאת שלא בדרך נס.

גם קיבוצם של כל סוגי החיות לנח אל התיבה היה בדרך נס, וכמבואר בפירוש רש"י והרמב"ן לפסוק כ'.

2. לכאורה התיבה היתה סגורה "הרמטית" – "מבית ומחוץ בזפת" – "ויסגור השם בעדו" (-גם בדרך נס) [כלפי מים כמובן, ולא כלפי אויר, כי היה מוכרח שיכנס אויר] , ואם כן יש לומר שהחום הגופות של האנשים וכל החיות לבד, גרמו לתיבה להשאר בדרגת חום ממוצע אפילו כלפי הקור מבחוץ.

בברכה, 

צוות הידברות