חברה והשקפה
דם דגים ודין אבר מן החי
- א' שבט התשע"ו
שאלה
לכבוד הרב שלום רב! ברצוני לשאול שתי שאלות: הראשונה בענין איסור אכילת דם- ידוע האיסור לאכול דם בהמה חיה ועוף, כי הדם הוא הנפש, בו תלויה הנפש, ובאכול האדם את דם הבהמה נפשו נקשרת בנפש הבהמה כי הדם נטמע ישירות בדם האדם. ואז נטמעת נפש הבהמה עם נפש האדם. השאלה שלי מדוע דם דגים מותר באכילה? גם כאן הדם יכול להתערב בנפש האדם.. מדוע האיסור הוא רק בבהמה חיה ועוף? שאלה שניה: ידוע האיסור של אבר מן החי שניתן גם לבני נח. ספר החינוך כותב שטעם המצווה הוא "כדי שלא נלמד נפשנו במידת האכזריות, שהיא מידה מגונה ביותר, ובאמת שאין אכזריות בעולם גדולה ממי שיחתוך אבר או בשר מבעל חיים בעודנו חי לפניו ויאכלנו..." ראיתי שיש על זה מחלוקת בגמרא, רבי יהודה ורבי אלעזר אומרים שמדובר רק בטהורים ורבי מאיר מקל יותר וכותב שמדובר בבהמות טהורות בלבד. השאלה היא: אם אחד מטעמי המצווה הוא שלא נלמד בנפשנו מידת האכזריות אז מה ענין איזו בהמה זו? האדם שעושה מעשה הופך לאכזרי בין אם זו חיה טהורה בין אם לאו, כי עצם המעשה הזוועתי הזה הופכו לאכזרי ולא סוג הבהמה. ועוד שלכל חיה באשר היא יכאב אם יתלשו ממנה אבר ויאכלוהו בעודה בחיים, לצערי נתקלתי בסרטון מזעזע של אנשים מהמזרח הרחוק שאוכלים צפרדעים בעודם בחיים. אכזריות מחרידה שאין לתאר, קשה לי לחשוב שמותר לגרום לאותה צפרדע צער כ"כ נוראי רק בגלל שהיא לא חיה טהורה. אודה לרב אם יסביר לי את עצם החילוק בין בהמות טהורות לכאלה שאינן. תודה רבה לרב!
תשובה
שלום וברכה,
אור החיים הקדוש מתייחס לשאלתך:
"ונפש הבהמה היא ממדריגה התחתונה אשר יתיחס מקומה אל קליפת נוגה והנה באכול אדם מדם בהמה שהנפש יוצאה בו שעליו בא עונש כרת קונה נפש הבהמיית מקומה בנפש אדם. והדיענו הכתוב כאן כי האוכל דם ומכניס נפש הפחותה בנפשו יגעל אותו שורש העליון לבל יהיה עוד נדבק בו. והוא מאמר ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותה מקרב עמה פירוש שיכרות החוט הקשור בשרשו שהוא מקור כללות נפשות עם ה', והוא אומר מקרב עמה. עוד ידוע הוא כי הגם שבכללות עם ישראל שורש אחד אף על פי כן הם במדריגות זו למעלה מזו בסוד..." (אור החיים, ויקרא פרק יז, פסוק י-יא).
ההשפעה של האכילה על הנפש היא במימד הרוחני, ולא הטבעי. חז"ל אמרו ששקצים משפיעים על נפש האדם, ועניין זה לא נוגע לדם החודר לגוף, אלא לעצם החטא המשפיע על הנשמה שבתוך הגוף, ומוריד אותה מדרגתה.
העולם מחולק לדרגות: דומם, חי, חי מדבר. וגם ביניהם נמצאים דרגות. המים נחשבים לדומם בעל דרגה גבוהה יותר מעפר. וגם בין בעלי החיים יש דרגות. ליונקים יש כח חיות גבוה יותר מזה של חרקים וחסרי חוליות. אפשר לומר שלפי רמת המורכבות שלהם, וקרבתן לאדם - כך גם יש בבריות יסוד רוחני חזק יותר, שמסוגל להשפיע על נפש האדם.
יחד עם זאת, מהבחינה החיצונית של המצווה, אפשר לראות בכך גם את האיסור לבזות בעלי חיים בדרגה גבוהה יותר מדגים, ולכן אסור לאכול את הדם כדרך האכזריים, ויש לכסות את הדם של הבהמות. כידוע הדגים פועלים לפי אינסטינקטים, ואינם דומים בנפשם ליונקים שמרגישים ומבינים יותר מדגים. ולכן דמם מותר. אולם גם בין יצורי הים נוכל לראות שהתורה אסרה עלינו לאכול יונקים שבמים, כמו דולפינים ולוויתנים, אולי בגלל שאלו בריות גבוהות יותר בנפשן ורמת מורכבותן.
לגבי "איבר מן החי" בבהמות טמאות - עליך לזכור שהתורה בכל מקרה אסרה לאכול את בעלי החיים הטמאים (אסור ליהודי לאכול צפרדעים חיות או מתות!), ובמילא גם אסרה לאכול איבר מאיבריהם, והדיון בגמרא שם הוא על כללים הלכתיים בתוך פנימיות הדין, ולא על כשרותם שהרי ודאי אסורים.
כמו כן התורה אסרה צער בעלי חיים שלא לצורך. וזו ההלכה:
"אסור מן התורה לצער כל בעל חי. ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער, אפילו של הפקר ואפילו של גוי. אך אם הם מצערין לאדם, או שצריך האדם להם לרפואה או לשאר דבר - מותר אפילו להרגן ואין חוששין לצערן, שהרי התורה התירה שחיטה..." (קצור שולחן ערוך, סימן קצא - איסור צער בעלי חיים ואיסור סירוס, סעיף א).
מסיבה זו - ההלכה גם אוסרת לצוד בעלי חיים לשם הנאה. כי אין לצער בעלי חיים לצורך שעשוע.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il