זרע קודש

לכבוד השואל, 

סליחה על האיחור בתשובה. 

1 - גם אני שמעתי שמובא דברים כמו שכתבת, אבל אני לא יודע האיך לענות על השאלה לפי שעדיין לא למדתי האיך פועל הדבר למעשה ברוחניות. 

2 - יסוד מיוסד אצלינו שהקב"ה ברא את העולם באופן הכי מאוזן; ואין הקב"ה משנה את מעשה ידיו מפני השינויים ששינו בהם בני האדם אשר נטו מקו האיזון. 

הגיל המדוייק היום שמתפתח אפשרות ההוצאה, כפי מה שניכר לי, הוא בסביבות גיל 12. וכן הוא גיל האופטימי לחיתון הבנים וכמוזכר בגמרא ובפסוקים לגבי גיל של נערה. 

זה שאנשים כיום אינם מחתנים את הבנים בגיל זה וממתינים עד גיל שמונה עשרה, היינו על פי המשנה בפרקי אבות שמציין גיל זה בקשר לסדר לימוד תורה של הגבר; שהסדר הנכון בזמן שהיצר בטבעו עדיין חלש (יחסית), הוא שהגבר ישלים את לימודיו במשנה ובגמרא; ואין לחשוש להתגברות היצר באותם ימי עולם שהיו החיים די "שקטים", כי מדרך הטבע כאשר הבן העוסק בתורה ומשקיע כוחותיו בלימודו,  שאינו בא לידי מכשול, וכדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה סוף (פרק כב - כא) "שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה". וכמובן שהדברים אמורים בזמנים קודמים שלא היתה הפצה של "פיזור נפש של עולם החיצוני" לתוך תודעתו של כל אנוש בכל פסיעה שלוקח בחוץ, וכמו שמצוי לדאוונינו בזמנינו. 

ובכל זאת, אפילו באותם הזמנים,  אמרו חז"ל "רב הונא לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה" (קידושין כט:); וזו  משום שכמעט אי אפשר בשלב זה, כאשר הדחף הפנימי באופן טבעי מתחזק עוד יותר - אפילו אם יש לבחור חשיפה מינימלית - להשמר מן מכשול של הרהור שיכול להביא לידי הוצאה.

וכל זה בזמני הגמרא שהיו החיים יותר מאוזנים. 

וכאשר אנחנו מגיעים למצב של אחרית הימים הספוג לדאוונינו עם פריצות, לחצים, ועם גל של פיזור הנפש המציף את תודעתו של אדם כאשר נושא רצה פסיעה או מבט לתוך עולם החיצוני, ברור שההשפעה של הסביבה יגביר את הנסיון לבחור המוכשר להתחתן פי כמה וכמה מבשנים קודמות. אבל לא משום כך ישנה הקב"ה את הבריאה. הוא יתברך ברא את הכל באיזון המקסימלי; ומה שכהיום נוצר לנו מזה מצב של נסיון, אין זה אלא כתוצאה מהאי-איזון אשר גרמו  בני האדם במעשיהם כעבור הדורות, שהביא את העולם לידי מצב כזה קיצוני כמו שהוא היום. ואין להסתכל על זה שהקב"ה "נותן את הכח העצום הזה לילד בן שתים עשרה" של היום, וכאילו שהקב"ה דוקא שם את האדם בנסיון שכמעט אין ביכולתו להתגבר עליו, חס מלהזכיר. 

~~~

ולגבי הגיל של ער ואונן, הנה דבר ידוע הוא שבאופן כללי היו הגופות יותר גדולות בימי האבות, וכמו שאמרו חז"ל על משה רבינו שהיה גבוה עשר אמות. וכן יש לתאר שהיה גם המציאות בימי השבטים. ולכן אם היו לער ואונן גופות יותר מגודלים ויותר מפותחים ממה שאנו רגילים להם בימינו, ואפילו יותר מגודלים ממה שהיה בימי חז"ל (שמוכח ממסכת בבא בתרא פרק ו משנה ח שהיו גודל אורך הקברים פחות משש אמות), יתכן שהאיזון בימיהם של האבות היה להינשא דוקא בגיל 8. ואם כן הכל משתלב: יכולת ההוצאה שהתחיל בימיהם היתה לפי מציאות הזמן שהיה להם להתחתן, ויכולת ההוצאה שמתחיל בימינו הוא כפי מציאות הזמן שראוי כבר מצד פתיחת הגוף להתחתן. [ויש לציין, שעל כל פנים, מדין תורה, לא יכול בחור לעשות קידושין דאורייתא עד שיהא בר מצוה, בגיל שלש עשרה.]

בברכה, 

רב נחום