מה מטרתם של כל הסיפורים תורה שבכתב ותורה שבעלפה? האם ללמדנו מוסר(שאז ניישמו דרך המסורת),

שלום וברכה

ההלכות כולם מרומזות בחלק של המצוות שכתובות בתורה.

חלק הסיפורים אינו קשור להלכות אלא למוסר ובעיקר לסודות התורה הנשגבים הטמונים בעניינים אלו, כמבואר בזוהר הקדוש.

ב. דברים אלו הם מהכופרים בתורה האלוקית.

אנו יודעים שהתורה היא אלוקית והכול ניתן מידי ה´ והכתיבה היתה לפי צווי ה´.

העניין מסירת התורה כלשונה מתוך חידת החיים

בהקשר לשושלת הקבלה ישנם שני נושאים עיקריים. הגורמים לאנשים להסתפק באמינותו של המידע התורני הנמצא בידינו מזה דורי דורות. האחד פסיכולוגי, והשני טעות בחשיבה, הנובעת בעיקרה מחוסר נתונים נכונים ושלמים. בגורמים הפסיכולוגיים כבר דננו בהרחבה במאמר הקודם, ורוב ככל הגורמים הללו רלוונטיים גם כאן, ולכן ראוי, לכל מי שזכרונו קצר ויצרו גדול לחזור ולשחזר אותם.

כדי לפתור את בעיות חוסר הידע, נשתדל להביא במאמר זה כמות בסיסית של אינפורמציה, כך שנוכל ללמוד ממנה לפחות את המינימום הנדרש, כדי להבין ולקבל את נכונותה ואמיתותה של שושלת התורה הנמצאת בידינו.

הדבר המפריע ביותר לאדם להסכים ולקבל את אמיתות שושלת העברת התורה הוא, תסמונת הטלפון השבור הזכורה לנו ממשחקי הילדות. בה הדמיון בין המילים שלחש הילד הראשון לאוזן חברו, לבין המילים ששמע הילד האחרון, הוא רחוק מאוד. בפרט אם האינפורמציה עברה דרך חמישה או שישה משתתפים. וכאן, שאנו עוסקים בהעברת מידע בן עשרות דורות, מידע המורכב מפרטים רבים, היאך ייתכן שהדברים עברו כהויתן?!

האמת היא כי לצורך הבנת ההבדל המהותי בין השניים דרו ש הסבר ארוך ומקיף, שעדיף לעשותו בדכ בשיחה אישית עם הבקי בעניינים הנל. אך כאן כאמור נשתדל לגעת לפחות במספר עקרונות בסיסיים, אשר ילמדונו על הגיבוי המערכתי של העברת האינפורמציה מדור לדור.

א. ושיננתם לבניך

אחד היסודות המרכזיים בתורה הוא החיוב ללמד אותה לדורות הבאים, וכפי שנאמר בספר דברים (ו, ו): והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. ושם (יא, יט): ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. נמצא שאחת החובות המוטלות עלינו היא, ללמוד וללמד את התורה לבנינו, וראוי לעשות זאת בכל מקום ובכל זמן, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.

ולא זו בלבד אלא, נאמר בגמרא (קידושין ל.): תנו רבנן ושננתם- שיהיו דברי התורה מחודדין בפיך שאם ישאל לך אדם אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד.... ומסביר רשי: יהיו מחודדים בפיך- חזור עליהם ובדוק בעומקם שאם ישאלך אדם לא תצטרך לגמגם אלא שתוכל לומר מיד!!!

כלומר הרמה הנדרשת מהאב בהעברת התורה לבנו. היא אינה כזו של לחישות באוזן, או העברה חד פעמ ית, אלא בדרך של לימוד מעמיק חד וברור בכל מקום ובכל זמן, כך שהאב יעביר את התורה לבנו ברמה הגבוהה ביותר שהבן מסוגל לקבל.

עוד נאמר בספר דברים (ד, ט): רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. הוי אומר, לא רק שהאב מעביר לבנו אלא גם לנכדו, והבן מעביר לבנו ולנכדו וגם הנכד מעביר לבנו ולנכדו וכן הלאה, ולא רק משפחה זו אלא כל משפחה ומשפחה בכל עדה ועדה.

עוד אנו מצווים, ללמוד את הדברים בצוותא (מכות י.). ומשמעותה של מצוה זו לענייננו היא, שכל הלומדים משווים ביניהם את מה שקיבלו מהוריהם ואז אם ישנה טעות אצל מי מהם, הוא מיד מתעדכן כראוי.

ב. שמירת הכתוב בכל דרך אפשרית

התורה שבכתב ניתנה למעשה עם עותק לכל שבט ושבט. עובדה המסייעת לשמירת האוטנטיות של הכתוב, וזאת בנוסף למנגנוני ההגנה הנמצאים בתורה עצמה ומגינים מפני זיוף או שינוי, כפי שנכתב בספר דברים (ד, ב): לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה´ אלוקיכם.... ובפרט שנפסק להלכה, שאם יקום רב גדול וחכם, או אפילו נביא שע שה בפנינו נסים ונפלאות, וינסה לשנות דבר מן התורה ואפילו מצוה אחת ולעשות כן לדורות, דינו כזקן ממרא והוא חייב מיתה עפ הכרעת בית דין (רמבם, הלכות יסודי התורה, פרק שמיני הלכה, ג,ד).

ויתרה מזו, כל ספר תורה שחסרה בו אפילו אות אחת או שנמצא בו יתור של אות אחת, הוא פסול ואין להשתמש בו, וחובה לתקנו תוך שלושים יום. ופעמים שהלכה זו תקפה גם אם החיסור או הויתור הוא רק בחלק מהאות!!! (שוע יורד הלכות ספר תורה רעט, רפ).

ועוד שבכל שבת ובימי שני וחמישי, קוראים את התורה בציבור, כך שלמעשה כולם משווים ביניהם את הספרים שבידיהם. וכל מי שביקר אי פעם בביהכנס בזמן קריאת התורה, ונזדמן לו לשמוע את החזן טועה בקריאת התורה, ראה איך כל הציבור נזעק לתקנו!!!
ובכן, לאור כל האמור לעיל, האם ייתכן כלל שתהיה טעות או חוסר העברה כמו שצריך?!

ג. גיבוי הכתוב עי מצוות מעשיות

בנוסף להעברת התורה בדרך הנל, היא מועברת גם דרך מצוות מעשיות ולא רק באופן ערטילאי. דוגמא לכך היא המעגל השנתי של חגי ישראל. כל חג בנוסף על היותו מצוה בפני עצמו, הוא מציין גם אירוע שקרה לכלל העם, אם זה איזכור של יצי את מצרים בחג הפסח , שבו אנו מצווים גם במצוה המיוחדת של והגדת לבנך, בה האב מספר לבנו את כל סיפור יציאת מצרים. דרך חג מתן התורה הידוע כחג השבועות שהוא כזכר למעמד סיני. עד לענני הכבוד אשר סוככו והגנו על עם ישראל בזמן שהותם במדבר וכזכר לכך אנו חוגגים את חג הסוכות.

דוגמא נוספת למצוה מעשית הטומנת בחובה מיסודות הדת והאמונה היא השבת, המורה על בריאת העולם בשישה ימים. ובכך נוסף לנו על מערך הזכירה השנתי מעגל נוסף של זכירה שבועית.

ד. גיבוי בתוך גיבוי בתוך גיבוי

לא זו בלבד, אלא שקיבלנו גם מערך זכירה יום- יומי, הכולל בתוכו את קריאת שמע, אותה אנו מחויבים לומר לפחות פעמיים ביום. ושבה אנו ממליכים על עצמנו את בורא עולם, באומרנו: שמע ישראל, כלומר הבן וקבל ישראל שה´ הוא אלוקינו והוא אחד. לאחר אמירת פסוק זה, אנו גם קוראים את הפרשיות הנלוות אליו, שבהן כתובים הציוויים שהובאו לעיל בעניין החובה ללמד הבנים.

מצוה יום יומית נוספת, היא הנחת תפילין. בקלף הנמצא בתוך התפילין כתובים בין השאר, קריאת שמע ופרשיותיה ועניין יציאת מצרים... מצוה תמידית נוספת, היא מצות מזוזה, ושג ם בתוכה נמצאות פרשיות מקריאת שמע!!!

האמת, שישנם עוד תימוכין רבים המלמדים אותנו על חוסנה של שושלת העברת התורה, מדור לדור אבל בשלב הראיות ועוצמתן מספיקות כבר עכשיו להעבירנו לרמת ודאות של מעבר לחמישים אחוזים- אלא, מכיוון שיש בידינו ראיות המעמידות אותנו בשלב ו´, אזי לצורך הדיון אפשר גם היה להסתפק בעוד פחות ממה שהבאנו עד כה.

לא הבנתי את כוונתך בעניין החוסר של האלף שנים.

בברכה - בנימין שמואלי