למה הקב"ה נותן ייסורים לאדם?

שלום וברכה

משל למה הדבר דומה, הסכת ושמע את הסיפור הבא:

פעם היה איש עשיר מאוד, מגדולי היהלומנים, ששיכן את משרדיו ומפעליו בתוך גורד שחקים באיזור תעשיה באחת מבירות אירופה. הכספות הכבידות ורבי המימדים שוכנו אחר כבוד על גג המבנה הגבוה, וכל המעברים המובילים אל גג הכספות בוצרו בדלתות ברזל כבידות עם מנעולים מתוחכמים ממוגנים במנגנוני הגנה חזקים מאוד, אשר אף פורץ לא יוכל להם. 

פעם קרה שאותו יהלומן עלה לבדו על גג הכספות בכדי להשתעשע באוצרותיו, ותוך כדי הרהורים ומחשבות נטרקה הדלת המובילה אל הגג, עד שכל נסיונותיו לפתוח את הדלת ולרדת משם לא צלח בידו, דפיקותיו החזקות על גבי הדלת המבוצרת כלל לא נשמעו מהצד השני, וגם צעקותיו אל הרחוב לא נשמעו עקב פערי הגובה, עברו שעות, והדאגה החלה לכרסם בלבו, הנה הוא נמצא על הגג עם הון עתק ויהלומים רבים, אבל את היהלומים אי אפשר לצרוך כמוצר מזון, וללא אוכל ושתיה אי אפשר להתקיים זמן רב. מה גם שלמעטים מאוד מבין פועליו ניתנה האפשרות לעלות אל גג הכספות, כך שיתכן גם ששבועות יעברו עד שמי שהוא יעלה על הגג וימצא את בעל המפעל חי או מת. וגם היעדרותו לא היה אמור לעורר דאגה עקב יציאתו למרחקים לצורכי עסקיו בתדירות רבה. [למותר לציין כי הסיפור אירע לפני עידן הסלולורי והGPS]  

בעודו יושב ומהרהר על רוע גורלו, נפל בדעתו רעיון, הוא הוציא מטבע זהב מהכספת ובבת אחת זרק אותה אל הרחוב על העוברים ושבים. בעודו עוקב אחרי המטבע הוא רואה כי המטבע נפל לרגלי ילד מבוגר שמיהר להתכופף ולהרים אותה, אך מה רבה אכזבתו כשהילד כלל לא הרים את ראשו להסתכל מאיפה זה בא לו, הוא פשוט לקח את המטבע ומיהר להתרחק מן המקום בטרם יגיע אחד שיטען בעלות על מטבע הזהב. 

העשיר, ניסה את מזלו שוב, וזרק מטבע זהב נוסף אל הרחוב, אך כמו בפעם הראשונה, זה שראה את המטבע נופל לקח אותה אך מיד אסף את רגליו ומיהר להתרחק מן המקום, כך בשלישית וכך ברביעית, אף אחד לא ניסה להרים את ראשו לראות מאיפה מטבעות הזהב נופלות עליהם.

בצר לו, נפל בדעתו, שעתה יקח בלוק [לבינה] שהיתה שם על הגג, וישבור אותה לחתיכות קטנות, ויזרוק חתיכות אבן על העוברים ושבים ברחוב. ככל הנראה נסיון זה יצליח וזה שיקבל את חתיכת האבן ימהר להרים את הראש ולבדוק מאיפה זה בא לו. הוא מיהר לעשות כן, ואכן, החתיכה הראשונה נפלה ומיד הרימו את ראשם העוברים ושבים מלאי כעס והתחילו לצעוק ולרטון על הזורק, עד שראו את הזורק על גורד השחקים, מסמן בידיו לעזרה, וכך באו לחלץ אותו ממלכודת המוות.

עד כאן המשל.

בורא העולם משפיע על כל אחד טובות מאז יום לידתו, הוא זן ומפרנס אותו, כשמיד עם צאתו לאויר העולם הוא התאים לו אה המזון לו הוא זקוק, וכך הקב"ה מלוה את האדם על כל צעד ושעל, מלבד ההנהגה הכללית בו הקב"ה מנהל את העולם עם הטבע המדהים שהוא יצר, הקב"ה מגלה את עצמו מכל עלה ומכל כוכב, מכל בעל חי ומכל פרח. אולם ההרגל בו נולד אדם לתוך המציאות הזאת משכיחה את העובדה הפשוטה הזאת, ובני אדם מנסים להדחיק מן התודעה שיש מנהיג לבירה ובוודאי שלא מטריחים את עצמם לחקור "מאיפה זה נופל עליהם", מחשש שמא עיון וחקירה כזאת יחייב אותם באיזה תוצאה שלא תסתדר להם בחיי היום יום. ולכן כל עוד והדברים קורים לטובה, הם מנסים לשכנע את עצמם כי הדברים מגיעים להם, וכי הכל מובן מאליו, ואין צורך להתבונן אם באמת יש מי שהוא הנותן ומשפיע כל זאת. 

"עד ש... נופלת לה האבן...", דוקא אז כשרואים כי הדברים לא הולכים כפי שרוצים שיהיו, ולא הכל מסתדר בבריאות,  בפרנסה או בזוגיות, או אז נזכרים להרים את הראש כלפי מעלה, ולבדוק מי בעצם עושה לי את זה? ולמה הוא עושה לי את זה ? וכתוצאה מכך, קרוב האדם להתעורר להכיר במציאות האלוקים, ולפנות אליו, ולבדוק את העומד מאחורי כל מה שרואים, ולמה בעצם כל המציאות הזאת, למה באנו לעולם, והאם יש איזה מחוייבות כלפי זה שהמציא את הכל, וכשזוכים להכיר במי שאמר והיה העולם, כבר מצינו את העיקר והתכלית בכל הבריאה, ועם היציאה לדרך החדשה כבר נפתרים כל השאלות החודרות שנדחקו כל הזמן שאתן "מטבעות זהב" היו נופלות להן כדרך הטבע.

זהו בעצם התשובה לשאלה הטובה שלך, וכל זה מבואר היטב  בפסוקים הבאים בספר דברים [פרק ח]:

כותר: הסבר על האופן בו הקב"ה מתנהג ומוכיח את האדם:

וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה´ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ: 

הצגת המחוייבות מבני האדם כלפי האלוהים:

וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה´ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: 

הדרישה שהאדם יכיר במי שהמציא את הכל כתוצאה מהשפעת הטוב:

כִּי ה´ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה´ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

הצגת הבעיה: בני אנוש נוטים לשכוח ולא להכיר את מי שמשפיע להם טובה:

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה´ אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה´ אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ: הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ: וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת ה´ אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:

ואז הפסוקים מתארים את האמצעים האחרים בהם מזכירים את מציאותו של הקב"ה, כשלא רוצים להכיר אותו מתוך הטוב.

בהצלחה - מנשה ישראל