מחלוקות ו70 פנים לתורה

שלום שגיא,
השאלה שאתה שואל מטרידה הרבה חוזרים בתשובה שטרם נמצאים בעולמה של תורה, אך בפועל המציאות שונה מאוד ממה שרוב האנשים חושבים.
אך לפני שהשאלה עוד מתחילה, תוכל להבין מתוכה עד כמה תורת ישראל אמיתית. הרי כל דת אחרת היתה מסננת ומעלימה מחלוקות מתוכה, ואפילו קוראת להשמיד את כל מי שחולק על דבריה. היהדות לעומת זאת מעודדת עיון וביקורת, והכל מתוך כבוד וערגה אמיתית לידיעת האמת. רק בגלל שתורת ישראל אמת, תוכל למצוא בה כזו בקיאות עיונית, רמה ביקורתית מעמיקה, דיקדוק בכל אות, העלאת כל מחלוקת וכל שאלה, ולעיתים אפילו "תיקו". רמת הישרות של חז"ל אינה יודעת גבולות, ורק מסיבה זו אתה מסוגל לשאול כיום שאלה שכזו. כפי שניתן לראות, השאלה עצמה מראה על ישרות הגמרא וכל רבותינו, ומהווה סיבה רציונאלית בפני עצמה להאמין בתורה ובמוסריה.

כיצד נוצרו מחלוקות?
כך כתב הרמב"ם (הלכות ממרים, פרק א, ד): "כשהיה בית-דין הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל... משבטל בית-דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל". הרמב"ם מסביר שממשה רבינו ועד חורבן בית המקדש השני לא היו כלל מחלוקות. המחלוקות התחילו שנים ספורות לפני כתיבת התלמוד.
וכך כתב רבי דוד נטו בספר "כוזרי שני": "אמר הכוזרי: ...ועתה הודיעני למה התחילה המחלוקת מתלמידי שמאי והלל, ומהו ´לא שמשו כל צרכן´? אמר החבר: ´לא שמשו כל צרכן´ רצונם לומר: שלא עמדו אצל רבותם הזמן הצריך לשמוע פירוש העיקרים ומזה נולדה המחלוקת ביניהם".

האם אלו באמת "מחלוקות" כמו שרוב האנשים חושבים?
בנקודה זו חסרה ידיעה בציבור הרחב. בספר ה"כוזרי שני" הוסבר עניין זה: "אמר החבר: דע אדוני המלך שמעולם לא נפל מחלוקת בחז"ל על העיקרים המקובלים אלא על פירוש קצתם. כגון: תקיעת שופר בראש-השנה נכתבה ברמז שנאמר (במדבר כט): "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" ונזכרה במשנה כידוע לכל ישראל, כמו שלמדנו (ראש-השנה פ"ג, מ"ב): "כל השופרות כשרים חוץ משל פרה". ואף-על-גב שנאמרה תקיעה ותרועה בחצוצרות מעולם לא עלה על לב איש ישראל לומר שתרועה של ראש-השנה תעשה בחצוצרות או בכלי אחר שלא יהיה שופר. וכן במסכת דסוכה (פרק ג משנה ג) מזכיר האתרוג כדבר הידוע אף-על-פי שלא מצינו בתורה, אלא: "פְּרִי עֵץ הָדָר", דתנן: "רבי ישמעאל אומר ג´ הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד". ואין חולק על זה מפני שהוא עיקר מקובל [בתורה שבעל-פה] בכל ישראל ש"פְּרִי עֵץ הָדָר" האמור בתורה הוא אתרוג, המכחיש זה כאילו מכחיש בתורת משה וכן בשופר. אמנם המחלוקת היא על פירוש קצת העיקר. כגון רבי יוסי שמכשיר בשל פרה שסובר שגם הוא בכלל שופר והמחלוקת הזאת אינה נוגעת בעיקר בשום פנים. וכן ב´ענף עץ עבות´ כולם לא חולקים שהוא הדס מפני שזה עיקר מקובל, אבל יחלקו אם צריך שיהיה אחד שלם לפחות או לא איכפת לנו אם אפילו שלושתן קטומים, וזו אינה מחלוקת בעיקר המקובל כלל. וכן במלאכות של שבת כולם לא חולקים שהן שלושים ותשע מפני שזה קבלה...".
גם המהר"ל הסביר זאת בספרו "תפארת ישראל" (פרק סט): "...ולפיכך במה שהיו חולקים חכמים הם דברים שהם נחשבים כמו עלים לאילן והם בדברים פרטיים שאי-אפשר שלא יצטרף למצוה דברים פרטיים דקים אשר בהם המחלוקת לדקותם לגודל התורה שיש ענפים דקים בלי שיעור כמו שלא ימנע באילן".
כפי שקל לראות, לא נפלו מעולם מחלוקות על עיקרי המצוות, התורה שבכתב או התורה שבעל פה. אף פעם לא היתה מחלוקת לגבי מצוות הנחת תפילין, התפילה, המזוזה, שמירת השבת, וכו´. המחלוקות היו בפרטי הפרטים של ההלכות, בדיקדוק המצוות. מכיוון שהיו חז"ל אנשי אמת, וביקורתיים עד מאוד, לא חששו לרגע להציג מחלוקות אלו ולנסות לברר את האמת לאשורה. התורה כמובן אף פעם לא נשכחה, כפי שהבטיח הנביא בשם ה´ (ספר ישעיהו, פרק נט): "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה´, רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר ה´. מעתה ועד עולם".

האם קיימות מחלוקות במשנה?
שישה סדרי משנה מהווים את התיעוד הרשמי והמוקדם ביותר של התורה שבעל פה אשר ניתנה לנו מסיני עם התורה שבכתב (בלי התורה שבעל פה לא ניתן להבין דבר מן התורה שבכתב. כך לדוגמה לא נאמר בתורה מהי ציצית, מהם תפילין, מהן המלאכות האסורות בשבת וכן הלאה. כל אלו נמסרו בתורה שבעל פה). במשנה אשר נערכה בידי רבי יהודה הנשיא לא נמצאות מחלוקות כפי שאנשים חושבים, אלא בדיוק להיפך - דינים ומשפטים הערוכים כולם בצורה מסודרת, פשוטה וברורה. הגמרא נכתבה מאוחר יותר בידי תלמידי האמוראים, אשר עסקו בביאור התורה שבעל פה, הדינים והיסודות. המחלוקות המצויות בגמרא אינן עוסקות בעיקרי המצוות אלא בפרטיהן (כך לדוגמה, לא תמצא מחלוקת בדבר חובת תפילת ערבית, אך תוכל למצוא מחלוקת לגבי הזמן המאוחר ביותר בו ניתן לקרוא את תפילת ערבית). לעיתים שואלת הגמרא שאלות העוסקות בעיקרי המצוות, וזאת מתוך נסיון לברר את מקורן מן התורה שבכתב (כך לדוגמה נמצא דיון בגמרא לגבי המקור לארבעת המינים, על אף שבכל שנה ושנה כל עם ישראל תמיד השתמש באותם המינים). חז"ל דיקדקו ועיינו בתורה שבעל פה, ניתחו אותה והוציאו מתוכה מסקנות הלכתיות, כללים ודינים. לכן יהודי צריך לעסוק בלימוד הגמרא, כי רק דרכה יוכל הוא להגיע להבנת התורה ולהשיג את היכולת לנתח סוגיות הלכתיות בצורה נכונה. מי שעסקו בביאור המשנה היו האמוראים, הם תלמידיהם של התנאים. האמוראים העבירו בנאמנות את מה שלימדו אותם רבותיהם, ודי ללמוד דף אחד בגמרא כדי להיווכח ביכולת התורנית שלהם, רמתם הביקורתית, ודבקותם באמת.

מה הכוונה בביטוי 70 פנים לתורה?
"שבעים פנים לתורה" הן שבעים צצדים לאותה תורה. כפי שכבר בואר, אין מחלוקות בעיקרי המצוות או התורה, אלא בפרטי-הפרטים, בהם עסקו חז"ל בעיון בכוונה להגיע לאמת ברורה וחדה ככל האפשר. כך הוא הדין גם לגבי הבנת התורה, כמו ההיסטוריה המקראית. מפרשי המקרא ביארו את התורה על פי מסורות שעברו מדור לדור, והבנתם השכלית לאחר שהגיעו להשגת "דעת תורה". פעמים רבות מה שנראה לנו כמחלוקת, מתגלה כצדדים שונים לאותו מקרה בדיוק. ואתן לך דוגמה.
תאר לעצמך דף נייר, אותו בוחנים שני אנשים שונים. האחד בוחן את הדף מן הקצה, ומה שהוא רואה הוא שורה ארוכה, השני מביט על הדף מלמעלה ומה שהוא רואה הוא מלבן שטוח. כל אחד מן הצופים יתאר את הדף בדרך שונה, בזמן שכולם צודקים.
וכך הגמרא עצמה מתארת מחלוקת שהיתה בדבר פילגש בגבעה (גיטין, דף ו, עמוד ב). במחלוקת זו ניסו חז"ל לבאר את הסיבה שהביאה לבעל לכעוס על אשתו הפילגש (ככל הנראה מתוך מסורות עתיקות שעברו מדור לדור). האחד אמר שהבעל ראה שיערה בעיסה שהכינה אשתו, והיה זה הקש ששבר את גב הגמל והביא אותו למסקנה שאשתו לא שומרת על הצניעות. האחר אמר שהבעל ראה זבוב בתחתית העיסה, וזה מה ששבר את גב הגמל, והביא אותו למסקנה שאשתו מזלזלת בו. הגמרא מספרת שמאוחר יותר פגש רבי אביתר את אליהו הנביא ושאל אותו מי מהשניים צודק, או אז סיפר לו אליהו כי שניהם צודקים. כיצד? הבעל אכן ראה זבוב בעיסה, אך הוא התאפק מלהיב, אלא שבהמשך הוא גם ראה שערה באותה עיסה, מה ששבר את גב הגמל. אילו היה רואה רק את הזבוב - עוד היתה נחה דעתו, אילו היה רואה רק את השיערה - הוא היה מתאפק, אך מכיוון שחזה בשניים בזה אחר זה, פקעה סבלנותו והוא כעס על אשתו, מה שגרם לרצף אירועים מצער מאוד (שופטים יט-כא), ואין זה המקום להתייחס לטעויות חמורות בחיי המשפחה והזוגיות. אך מכאן אנו רואים כיצד שני רבנים החולקים בסוגיה מסויימת, יכולים להתברר כשני צופים, כאשר כל אחד מדבר מזוית שונה על אותה האמת. זו כל הנראה הכוונה בביטוי "שבעים פנים לתורה". אליהו הנביא סיים את דבריו כשאמר לרבי אביתר: "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים".

חובת השמיעה לחכמים שבכל דור:
הא-לוהים ציווה על כל בני-ישראל לשמוע לחכמים שבכל דור ודור. כך נאמר בתורה עצמה (ספר דברים, פרק יז): "ושמעת אל השופט אשר יהיה בימים ההם... ועשית ככל אשר יורוך ימין ושמאל", עוד נאמר בתורה "ועשיתם משמרת למשמרתי". הא-לוהים הוא קורא כל הדורות מראש, הוא אשר הבטיח כי התורה לא תשכח לעולם, והוא אשר מכוון את החכמים שבכל דור ודור כיצד להדריך אותנו. אנו סומכים על ההלכה כי אנו סומכים על הבורא אשר ציווה את ההלכה - הכל נובע מאותו מקור, הכל מתחיל מאותה תורה של מים חיים. כולנו ניזונים ממים אלו, בלעדיה לא היה לנו דבר.
תוכל לדמיין זאת כעץ רחב, עם שורשים יציבים בקרקע, ומן העץ הזה צומחים ענפים חזקים, ולבסוף גם זרדים ועלים. לכולם אותו גזע, וכמובן - גם אותם שורשים. רק הענפים מייצגים דרכים שונות בעבודת השם, שכולן אהובות ומקובלות לפני בורא עולם. וכפי שיש חייט ויש תופר, והעולם זקוק לשניהם, כך יש דתי השם דגש על מוסר ואחר השם דגש על לימוד, על קירוב רחוקים או על חסד. וכולם אהובים ומקובלים.

האם לכל זרם ביהדות יש הלכות שונות?!
גם זו טעות נפוצה שחשוב לתקן. לכל בית-ישראל ספר הלכה אחד הנקרא "השולחן ערוך", אותו ביאר ה"משנה ברורה" עם חילוקים זעירים מאוד לבני אשכנז. העיקרים כמובן זהים, וכל הפוסקים ידועים ומקובלים. כל עם ישראל לומד את אותה תורה ומקיים את אותה תורה.
גם הספרדים וגם האשכנזים לומדים את אותה תורה, אותם נביאים, אותם כתובים, אותה משנה, אותה גמרא, אותו רמב"ם, אותו שולחן ערוך ואותה משנה ברורה, מפרשים ופוסקים. המחלוקות הן רק למראית עין, והם מינוריים ברמה הפרקטית. כולנו לומדים את אותה תורה, שומרים את אותה שבת, מניחים את אותן תפילין ולובשים אותה ציצית. כל עם ישראל אחים - גם בנפש, גם בתורה וגם במצוות.

ומכל מקום אינך צריך להרגיש נבוך, הרי אמרו חז"ל "עשה לך רב". עליך למצוא רב שיוכל להדריך אותך באופן אישי כיצד להתקרב לתורה ולקיים את המצוות, ובע"ה אם תרצה, גם תוכל למצוא שיעורי תורה באזור מגוריך, דרכם תכיר את היהדות ממקור ראשון, "כי הם חיינו ואורך ימינו".

שלך בברכה,
דניאל בלס.