ההגיון באבות המלאכה ?

שלום אליאור,

יש אנשים שמוכנים לנסוע עד להודו ולעשות מדיטציות של שעות כדי לנסות להרגיש קצת רוחניות... האם הם ניסו את המדיטציה היהודית העתיקה הנקראת "שבת קודש"?
נוצרים קנאו בנו ועשו להם שבת ביום ראשון, מוסלמים קנאו בנו ועשו להם שבת ביום שישי - אבל רק העם היהודי שומר את השבת האמיתית לדורותיו. לכן העם היהודי שורד!

מכיון שהקב"ה ברא את האדם, הוא גם מי שיודע מהו הטוב ביותר עבור האדם. כאשר קבע הקב"ה את יום השבת ליהודי, משמע שזו הדרך הטובה ביותר להתעלות רוחנית ולעובדו באמת.

דע לך כי לפני אלפי שנים, בכל מחנה ובכל שכונה היתה תמיד אש הדולקת תמיד, אותה היו ממלאים בחומרי בעירה מידי יום לפי משמרות. כל מי שהיה צריך אש, בסך הכל היה עובר במקום עם זרד דק ולוקח עימו אש לביתו. האמא צריכה לבשל ארוחת צהריים? אז היא נותנת לילד הקטן זרד דק ומבקשת שיקפוץ "למכולת" להביא לה אש. ואף על פי כן, אסור להדליק אש בשבת, וגם לא להעביר מאש לאש בשבת. למה בעצם?

וכאן למעשה נמצאת טעות נפוצה של הרבה אנשים. האמת היא שא-לוהים לא אסר "מלאכות קשות" בשבת, אלא אסר את "מלאכת היצירה". "מלאכה" בלשון התורה פירושה יצירה של דבר חדש. אבות המלאכות הן למעשה המלאכות אותן קיימו במהלך השבוע בבית המקדש. מלאכה היא לא בהכרח דבר שיש בו מאמץ. מלאכה פירושה יצירה חדשה. א-לוהים שבת ביום השביעי מכל מלאכה ויצירת דבר חדש.
א-לוהים אסר יצירה של דברים חדשים בשבת, וכל דבר שהאדם משנה - נחשב ליצירה, אפילו כיתוב על נייר או קריעה - כל אלו משנים את הדבר ומחדשים אותו, ולכן הם נחשבים למלאכה האסורה בשבת.

לכן לקיחת אש שאין בה מאמץ כלל נחשבת למלאכה האסורה בשבת, ואילו מלאכה קשה כמו הכנת השולחן בשבת ואפילו הזזת ארון ממקום למקום אינם נחשבים למלאכה.
על ידי שמירת השבת אנו מגלים את אמונתנו היסודית ביצירת העולם בידי הבורא, אנו שובתים לזכר השביתה שהא-לוהים שבת, ובכך מגלים את אמונתנו היהודית בבורא בצורה המעשית ביותר שיש. לכן מצוות השבת היא כה חשובה ביהדות, כי היא יסוד לכל תורתנו וכל אמונתנו בבורא ויציאת מצרים.

אך מלבד מצוות האמונה המתבטאת באמצעות יום השבת, יש ליום זה תכלית גדולה, של יציאה מן ההרגל, של קדושה וטהרה מחודשת בכל שבוע בבחינת "נשמה יתירה". הם המאפשרים ליהודי לעלות ולהתעלות מעל החיים הסואנים וזרם החיים השוטף. הם נקודת המחשבה שבחיים, פסק הזמן שאנו לוקחים בכל שבעה ימים, וביכולתם לרומם את היהודי מדרגתו.
רק כך ניתן להגיע לשלווה והקדושה היהודית בה אנו מתעלים מעל החומריות של הגוף. דווקא מתוך האיסורים הרבים של החומריות (איסור הבישול, הנסיעה וכו´), בעוד חומריות אחרת מומלצת ואף בגדר חובה (שלוש סעודות, קידוש ועוד), יוצרת מצב של בקרה עצמית, ובכך חיבור לבורא עולם, שלווה אמיתית, והאושר הנכסף המעלה אותנו בכל שבוע מחדש...

בברכה,
דניאל בלס.