כל האומר דוד חטא

שלום וברכה

אכן בכתובים מפורש שדוד המלך שב בתשובה על חטא שעשה, ובכדי שהדברים יסתדרו לך עם מה שאמרו חז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, יש להקדים כמה דברים מדברי חז"ל על העניין הזה, ונתחיל בדבריהם בתלמוד (עבודה זרה ד ע"ב), וכך אמרו:

"אמר רבי שמעון בר יוחאי, לא היה דוד ראוי לאותו מעשה [כלומר, גבור ושליט ביצרו היה, ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליו, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בו] שנאמר (תהלים קט) ולבי חלל בקרבי [יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי], אלא למה עשה?, ליתן פתחון פה לבעלי תשובה [שאם יאמר החוטא לא אשוב, שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד מדוד שחטא ונתקבל בתשובה, וגזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים] שאם חטא אומרים לו כלך אצל דוד.

וזהו שאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן נאמר (שמואל ב´ כג) נאום דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, נאם דוד בן ישי, הוקם עול, שהקים עולה של תשובה".

ולא התעורר העניין הזה ללא בקשתו המפורשת של דוד המלך שהקב"ה ינסה אותו בנסיון קשה, וכמו שפירשו חז"ל במסכת סנהדרין [קז עמוד א]:

"אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, לְעוֹלָם, אַל יָבִיא אָדָם עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן, שֶׁהֲרֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן וְנִכְשַׁל. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה אוֹמְרִים "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב", וְאֵין אוֹמְרִים "אֱלֹהֵי דָּוִד"? אָמַר, אִינְהוּ, מִינְסוּ לִי, אַתְּ, לָא מִינְסִית לִי [האבות התנסו בנסיונות לפני הקב"ה ועמדו בכולם, אבל אתה לא התנסית כמותם]. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נַסֵּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים כו, ב] בְּחָנֵנִי ה´ וְנַסֵּנִי צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי. אָמַר לֵיהּ, מִינַסְנָא לָךְ... [אנסה אותך, כבקשתך].

ועל דרך זה אמרו חז"ל במסכת סנהדרין [קז ע"א]:

דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב, (שם נא) "לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ", אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גַּלְיָא וִידִיעָא קַמָּךְ [גלוי וידוע לפניך], דְּאִי בָּעָאִי לְמִכְפֵּייהּ לְיִצְרִי, הֲוָה כַּיְיפִינָא [שאילו רציתי לכפות את יצר הרע על הפיתוי של חטא בת שבע, הייתי יכול לכפות אותו ולהתגבר], אֶלָּא אֲמִינָא [כך אמרתי לעצמי], דְּלָא לֵימְרוּ, עַבְדָּא זָכִי לְמָרֵיהּ [עבד שניצח את רבו].
דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב, (תהלים לח) "כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן, וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד" - רְאוּיָה הָיְתָה בַּת - שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם לְדָוִד, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, אֶלָּא שֶׁבָּאתָ עָלָיו בְּמַכְאוֹב. וְכֵן תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רְאוּיָה הָיְתָה לְדָוִד בַּת - שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם, אֶלָּא שֶׁאֲכָלָהּ פַּגָּה [קפץ את השעה ליזקק על ידי עבירה].

ומסבירים המקובלים [ראה תורת חיים סנהדרין שם] לפי מה שכתב בספר הזוהר כי נשמתו של אדם הראשון נתגלגלה בדוד ונתן סימן אד"ם נוטריקון אד"ם דו"ד משי"ח. וכשם שנשמתו של אדם היתה מגולגלת בדוד כך נשמתה של חוה היתה מגולגלת בבת שבע אשתו, ולכך נזדמן לקרות שמה בת שבע רמז לאותו מעשה שעשתה שהאכילה לאדם מפרי העץ שנקרא בנות שבע ככתוב בדברי חז"ל [בראשית רבה], ולכך אמר דוד ´כי אני לצלע נכון´, וקרא לבת שבע צלע, לפי שהיא חוה שנבראת מן הצלע.

ולכן תראה במסכת מגילה [פרק ד] שנמנו שם כמה פרשיות שאין לקרות אותם בציבור מפני כבוד האישים, אבל פרשת החטא של דוד עם בת שבע לא נמנתה שם, והיא נקראת ומוסברת בציבור, כי זהו שבחו של דוד המלך ששב בתשובה על מה שעשה וממנו יראו וכן יעשו כל מי שחטא וכפי שמסביר את העניין בספר תוספות יום טוב [שם].

וגודל תשובתו של דוד המלך אין לשער ואין לתאר, וכך אמרו חז"ל [ילקוט שמעוני אות קסה]:

"בעשרים ושניים שנים שנסתלקה רוח הקדש מדוד מלך ישראל, בכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואכל פתו באפר שנאמר כי אפר כלחם אכלתי. אמר לפניו רבונו של עולם, קבלני בתשובה כדי שתוכיח את הרשעים, ותאמר להם ומה אם דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שחזר בתשובה לפני קבלתי אותו, אתם על אחת כמה וכמה שהייתי מקבל אתכם".

ועתה נחזור לדברי חז"ל שהבאת בשאילתך, חז"ל קיבלו שרק לרגלי דרגתו העליונה של דוד האשימו הכתוב כאילו בזנות, אבל באמת לא היה כאן יותר ממעשה לא ראוי, מאחר ובת שבע כבר קיבלה גט לפני שבעלה אוריה יצא למלחמה, שכך היה מנהג יוצאי מלחמות בית דוד. והראיה לכך מעצם העניין שהנביא לא ציווה על דוד שיפרוש מבת שבע לאחר מכן, אף שלפי דין התורה שאשה שזנתה אסורה עולמית על הבועל גם לאחרי שהבעל ימות או יגרש אותה. ומכך שבת שבע היתה לאחר מכן אשתו העיקרית של דוד המלך ובנה שלמה הוא זה שנבחר להמשיך את מכלות בית דוד אחריו, יוצא ברור שבאמת לא היתה כאן חטא של זנות עם אשת איש, וכאמור.

וגם על הילד שנולד כתוצאה מאותו חיבור ראשוני עם בת שבע בכה דוד המלך עד מאוד כשנטה למות, ואם בת שבע היתה אשת איש הרי שהילד הזה היה ממזר שעל דוד לשמוח במותו. ולא לבכות ולהצטער כל כך כמתואר בכתובים, וכך כתב בזב רבינו צדוק הכהן זצ"ל בספרו תקנת השבין [אות י] דברים נוראים ומרגשים :

"ותדע, שהרי כל שלשלת מלכות בית דוד והמשיח המקווה במהרה בימינו הוא ממנה משלמה המלך ע"ה, ודוד המלך ע"ה ראה זה ברוח הקודש והבטיחה דזרעה ימלוך כמו שאמרו ז"ל (עיין רד"ק שמואל - ב י"ב, כ"ד) ועל זה צם והרבה בתפילה שיחיה אותו ילד ראשון שנולד ממנה, ואילו היה שמץ חטא אדרבא היה לו לשמוח כשמת שלא יהיה לו כמזכיר עוון, אבל באמת אילו היה אותו ילד חי, היה הוא המולך אחריו והבונה בית המקדש, נמצא לא היה אותו מעשה אכילת פגה גם בעולם הזה שהרי בהכרח היה אותו ולד להוולד אז, והיה בזה תיקון גמור לחטא אדם הראשון, שהיה גם כן באכילת פגה כנודע [שגם שם אמרו חז"ל שאילו היה ממתין אדם הראשון עד שבת היתה אכילת הפרי מותרת], והיה גמר התיקון ועת קץ ואותו ולד היה משיח בן דוד והבית שהיה נבנה על ידו היה קיים לעולמי עד, ובודאי שהיה אותו ולד נשמת משיח ומוכן לזה אלא שלא הגיע הקץ עדיין, וזהו האכילת פגה טרם הגיע הזמן והקץ שהוא היה עסוק באותו מעשה לברוא אורו של משיח, ולכן לא חש לעצמו ולאבדן נפשו בחשאי רק כל מגמתו להצלת כלל ישראל".

"ולפי שאז נסתלקה ממנו רוח הקודש שעל זה אמר השיבה לי ששון ישעך, והוא על ידי העצבות מהחטא, כי עצם החטא לא היה חטא כלל רק אדרבא קדושה גדולה כמו שהיה דוד המלך ע"ה כולו קודש לה´, אבל לפי שלמראית העין בעולם הזה היה חטא והיה חילול ה´ בפי הבריות וכמו שאמר לו הנביא (שמואל - ב י"ב, י"ד) אפס כי נאץ נאצת וגו´ גם הבן הילוד לך מות ימות, ולשון גם מבואר דבא להוסיף ולומר שכמו שעשית כן יהיה לך גם כן נגד זה דבר זה כי מאחר דרזוהי כסיין ואין התגלות בעולם הזה עדיין מאור הבהיר שלך בהכרח אי אפשר שיתגלה אור הולד הזה דאם כן אינו אכילת פגה ולא היה כאן חטא בעיני הבריות גם כן, ועל ידי זה בא לו העצבות אחר כך בביאת הנביא לו להגיד שלא עלה בידו כי נחשב חטא וצריך לעונש ובזה נסתלק ממנו רוח הקודש, עד שהוצרך לעוררו בשמחה של מצוה היינו מצות התשובה שזכה לה על ידי חטא זה להיות מקים עולה של תשובה ואלמדה פושעים וגו´ להורות תשובה לרבים".

"והוא שידע דלבו חלל בקרבו רק שרצון ה´ יתברך כך על ידי זה הכניס שמחה של מצוה בלבו שהרי עושה בזה רצון ה´ יתברך דלמען תצדק וגו´, להורות תשובה לבעלי תשובה, ועבירה לשמה כמצוה שלא לשמה, ועל ידי זה חזר לו גם אז רוח הקודש ממש בנבואת נתן הנביא לו ובשעת תשובתו, כי באמת מצידו היה מלא קדושה גם בשעת מעשה ולא היה חטא כלל ולפיכך הוא לא התעורר לתשובה כלל על זה מעצמו כי לא עלה בלבו שיחשוב לו ה´ יתברך עוון בדבר זה שהיה יודע כל כוונתו לשם שמים, עד שהוצרך ה´ יתברך לשלוח אליו נתן הנביא להגדיל העוון ושהוא צריך לתשובה שזה היה כל הכוונה ליתן פתחון פה לשבים ולהקים עולה של תשובה".

"וחז"ל גילו הדבר שאמרו (שבת נו עמוד א) שהאומר דוד חטא אינו אלא טועה, ואמרו בלשון זה לומר שהוא דבר שאין להעלותו על הדעת כלל שאיש כמותו יחטא ואי אפשר שיאמר כן אלא מי שהוא טועה ומשובש בדעתו".
"אבל זהו בתורה שבעל פה שהוא גילוי המסתורין, אבל בכתוב בנביאים נאמר שחטא, שמעלה עליו הכתוב כאילו חטא, וכיון שהוא כאילו חטא שהרי הכתוב קראו חוטא הוא צריך לתשובה וילפינן משם הוראת תשובה, ...שמכוח קדושת אותה פרשה ואותן אותיות של סיפור חטא דוד ותשובתו בכוחן לגרום התעוררות תשובה בעולם, ולכן אי אפשר היה בלא זה, שיעקרו מן הכתובים שדבריהם תורה שלימה, והרי זה כעקירת אות מן התורה שקדושת נביאים כתובים כקדושת התורה דקיימים גם כן לעד".
עד כאן לשונו.

וקשור לעניין הזה, מה שרואים שכל תהליך התגלות שורש דוד ומשיח בעולם היתה כתוצאה מענינים כמו אלו, כפי שהיה בראשית הדורות במעשה יהודה עם תמר בפתח עינים, ואחר כך רות עם בועז, ואחר כך במעשה דוד עם בת שבע, ולפי דברי האריז"ל הוא מכיון שנשמת משיח נאחזת בהרבה קליפות והם מפריעים לשורש הזה להתגלות בעולם, ולכן מערימים עליהם להוציא את ההתגלות הזאת מהדלת האחורית, במקום שנראה על פניו כמו חטא. ושם הם לא מקטרגים.

תחזור על הדברים כמה פעמים ותראה איך ענינו של דוד מבואר היטב מכל הצדדים, ומזהיר באור יקרות.
פרץ דמעות עולה בעיני תמיד כשאני קורא את המאמר הנשגב על דוד מלכינו החסיד, שבלינק
הבא

https://www.herzog.ac.il/vtc/0070168.html

וראה https://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=10609

בהצלחה - מנשה ישראל