תורה ומדע
אמיתות התורה"""
- י"ז שבט התשע"ו
שאלה
חזל אומרים על המשנה בנדה י,ט: כי אם ימצא חיה אחת במים שאין לה סנפיר ויש לה קשקשת, נפלה כל התורה, כי רק אלוהים יכול לדעת דבר כזה. והנה ישנם ״נחשי ים״ מלבד דג ״המרינוס״ וה״קוצ׳יה״! נראה לי שזו הוכחה חד משמעית שהתורה היא יצירה אנושית לא
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
שלום וברכה,
קודם כל, חז"ל לא אמרו שכל התורה נופלת בגלל דג. התורה הרי מבוססת על התגלות היסטורית של ה' לפני כל עם ישראל במעמד הר-סיני, והתגלות שכזו לא יכולה להיות מופרכת בגלל נחש או דג. אנא ראה:
ולגבי שאלתך,
מרינוס הוא סוג של לטאה שחיה ביבשה, ולא בים. הכופרים שהזכירו אותו גילו בכך רק את בורותם.
הקוצ'יה הוא סוג של צלופח, ואין לו כלל קשקשים. הוא חלק לגמרי.
גם נחשי ים הם חלקים לגמרי, ללא קשקשים שניתן לקלף. ולכן אינם נחשבים לבעלי קשקשים.
* * *
כמו כן, מפשט הגמרא נראה שההתייחסות היא דווקא לדגים, ולא לכל סוגי השרצים שבים. אולם היו מפרשים שסברו שהכוונה של חז"ל היא לכל יצורי הים, ויש בשאלה זו מחלוקת - האם כוונת חז"ל היא לכל יצורי הים או רק לדגים.
כמו כן, התורה התכוונה דווקא לקשקשים בולטים שאפשר לקלף עם הציפורן. אולם נחשים (כמו גם הקוצ'יה, שהוא סוג של צלופח) אין להם קשקשים שאפשר לקלף ביד.
הגמרא כותבת שקשקשים הם קליפה, סוג של לבוש הנמצא על גבי הדג. הרמב"ן הביא את לשון אונקלוס והגדיר את הקשקשים בלשון זו: "קשקשת פירושו קליפין (-קליפות), ואומר שהן קליפין שעל העור, נפשטים ונקלפים ממנו כקליפות האילנות והפירות" (מתוך פירוש הרמב"ן, ויקרא, פרק יא, ט).
הרב וידאל די טולושא (בפירושו ה"מגיד משנה" על משנה תורה) מסביר את דברי הרמב"ן ואמר: "ודע שאף על פי שאמר הקשקשים הקבועים, הקשקשים הם אותן הקליפות הנקלפות ממנו ביד או בכלי. אבל הקבועה ואינה נקלפת מעור הדג אינה קשקשת. וזה ברור, כתבו הרמב"ן".
גם רבי יוסף קארו פסק בשולחן ערוך: "וקשקשת הן הקליפות הקבועות בו".
(מתוך שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פג, סעיף א. וגם "מבחן הקילוף של הקשקשת" נזכר בבית יוסף).
הרב וידאל די טולושא (בפירושו ה"מגיד משנה" על משנה תורה) מסביר את דברי הרמב"ן ואמר: "ודע שאף על פי שאמר הקשקשים הקבועים, הקשקשים הם אותן הקליפות הנקלפות ממנו ביד או בכלי. אבל הקבועה ואינה נקלפת מעור הדג אינה קשקשת. וזה ברור, כתבו הרמב"ן".
גם רבי יוסף קארו פסק בשולחן ערוך: "וקשקשת הן הקליפות הקבועות בו".
(מתוך שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פג, סעיף א. וגם "מבחן הקילוף של הקשקשת" נזכר בבית יוסף).
וכך גם פסק הרמב"ם לפני 800 שנה מן התורה (מאכלות אסורות, פרק א, כד): "ובדגים שני סימנין - סנפיר וקשקשת: וסנפיר, הוא שפורח בו. וקשקשת, היא הדבוקה בכל גופו. וכל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר. אין לו עכשיו, וכשיגדיל יהיו לו, או שיש לו קשקשת כשהוא בים, וכשיעלה ישיר קשקשיו - הרי זה מותר. ומי שאין קשקשיו חופין את כולו, מותר: אפילו אין בו אלא סנפיר אחד, וקשקשת אחת - הרי זה מותר". הקשקשים לפי התורה, חייבים להראות לעין כמו קליפה, ואפשר להסיר אותם ביד (כלומר להפריד אותם מן הדג), כי הם דבוקים "בכל גופו" כלשון הרמב"ם. המונופתרס לעומת זאת הוא חסר קשקשים, ולא ניתן לתלוש מגופו קשקשים כלל (אפילו לא "קשקשים מיקרוסקופיים").
גם ההגיון הפשוט ביותר אומר שקשקשים הם הלוחיות הקטנות שניתן לקלף מעל גבי עור הדג.
עצם העובדה שבימינו יש חוקרים שרוצים להכניס בהגדרה הזו גם "קשקשים מיקרוסקופיים" צמודים, שהם חלק בלתי נפרד מן העור, זוהי הגדרה חדשה ומודרנית.
התורה כידוע מתארת את ההגדרה האנושית הפשוטה ביותר שהיתה מקובלת אלפי שנים בפי כל בני האדם.
לא היתה במפרשים מעולם מחלוקת בנושא הזה.
הרחבנו לבאר עניין זה בספר המהפך 4 של הרב זמיר כהן.
להוכחות לאמיתות התורה, והכרת עיקרי האמונה של היהדות, נא חפש בגוגל חוברת בשם "שיחה גורלית". בחוברת זו תמצא דו-שיח בין אתאיסט לבין אלוקים לאחר המוות, והתייחסות לכל השאלות באמונה.
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il