דין חוזה

שלום! יש לי שאלה לרב. חתמתי חוזה שכירות עסקי, הכולל ערבות אישית. לאור קשיים נאצלתי לעזוב את המקום לאחר זמן מה והודעתי על כוונתי לעזוב. בחוזה קיים סעיף שאומר שגם אם הנך עוזב את המקום אתה חייב בתשלום מלא הסכום העתידי, גם אם אתה לא משתמש בו עוד. לפני חתימתי על החוזה לא עיינתי בו עם יועץ כלשהו ופשוט חתמתי ללא בדיקת החוזה כלל (אלא רק מספרים). לפני חתימת החוזה כלל לא הוזכר לי מילולית סעיף זה. בידי בעל הנדל´ן ערבות כספית, ורכוש של החברה (הם עיקלו אותו ללא כל צו ותוך שימוש באלימות וכוח). יחד עם זאת הם מנעו ממני גישה למקום והוציאו אותי ממנו באותו חודש ששילמתי את השכירות במלוא ולא הייתי כלל חייב (יש רואים שזוי הפרת החוזה אך לא יודעים מה בית משפט יכול להחליט). בעל הנדל´ן הסכים לקבל ביטול החוזה אם אביא שוכר חילופי. הייתי רוצה לדעת מהו דין התורה במקרה זה? האם אני חייב וכמה? ואינני חייב, האם יש חובה ´להילחם´ על מנת להחזיר את כל המעות שנקלח ממני? ללא קשר מה בית משפט הרגיל יחליט אינני רוצה להישאר חייב על פי דין התורה. מה השוני בימינו בין בית משפט רגיל לרבני? הרי כל צד יכול לא לקבל פסק דין שבית משפט זה או אחר. למרות שאני מניח בחוזה יש התייחסות איזה בית משפט מוכסם על שני הצדדים. ניסיתי למצוא תשובה מאת רמב´ם בדיני חוזים אך ללא תוצאה. בברכה בוריס גבריאל