למה צריך לשמור כשרות?

 

נתחיל בשרצים וחרקים:

בטבע נוכל לראות שהשרצים והשקצים הם הנאכלים בתחתית שרשרת המזון, והם מאכלם של היצורים היותר פרימיטיביים. כך האדם שאוכל את השקצים מכין בנפשו את המחשבה החייתית, התחתונית, כי הוא יודע שיצורים אלה מקומם בלכלוך בחריצים ובסדקים (אפילו סרטנים הינם מין של יצורים שאוכלים נבלות ו"מנקים" את החופים מלכלוך וריקבון). לכן אדם שאוכל שקצים, חש עצמו מחובר יותר לארציותו וגופניותו, ויתחבר פחות לדברים שברוח. מה גם שהלכלוך אינו בריא לגוף, יצורים אלה מכניסים לגופם וירוסים וחיידקים שמצויים בנבלות ובריקבון. ועוד שהשרצים הקטנים אין דרך מהירה להורגם, ויש בהריגתם ממין האכזריות (כגון החרקים והסרטנים שצולים בעודם בחיים).

 

לעניין הדגים האסורים באכילה:

נוכל לראות שהתורה התירה רק את הדגים הפרימיטיביים ביותר, שאינם מתוחכמים. התורה אסרה את רוב חיות הים, כמו גם את הדולפינים, הכרישים, והלוויתנים, שהם כולם בעלי חיים מתוחכמים ברמת ההיתמצאות שלהן. בין היצורים שבים התורה אוסרת גם אכילת כלבי ים ותמנונים. אכילת יצורי ים מפותחים - יש בה ממין האכזריות, כי בעלי חיים מורכבים חשים יותר את מצבם מדגים חסרי בינה.

 

ולעניין העופות האסורים באכילה:

נוכל לראות שהעופות שהתורה אסרה הם בעיקר ולרוב העופות הטורפים, הבלתי תמימים. אכילתם כמוה ככניסה אל המעגל המלחמתי של הטבע, ובדומה לאכילת הדגים, היא משרישה טבע אכזרי באכילת יצורים תבוניים.

 

לעניין היונקים:

התורה אסרה את אכילת רובם המוחלט של היונקים. גם כאן נוכל למצוא שהיונקים שהתירה התורה, הם היונקים הפחות אינטליגנטיים והיותר תמימים בשכלם: פרות, עזים וכבשים. יצורים אלה מסוגלים לרעות כל חייהם בשדה אחד, ואינם חיים חיי חברה מפותחים. לעומתם התורה אסרה אכילת כלבים וחתולים, כמו גם אכילת קופים, סוסים, וחזירים (חזיר כידוע הוא החיה הרביעית הכי אינטליגנטית בעולם).

גם כאן נוכל למצוא שהתורה התירה דווקא את בעלי החיים הפחות מתוחכמים, ואסרה את מירב בעלי החיים התבוניים יחסית. אכילת בעלי חיים נבונים יש בה ממין האכזריות, כמו גם כניסתו של האדם אל מעגל הטבע.

 

החזיר גרוע במיוחד, כי בשרו שומני, והוא מרגיל את האדם לתאווה וחומריות יתירה, כמו שגם פוגע בבריאותו. שיעורי התחלואה ומחלות הלב הגדולים בעולם הם במדינות ארצות הברית, שבהן בשר החזיר נמצא בתפריט גבוה. נא ראי כאן מאמר שכתבתי בנושא זה:

 

התורה אסרה את אכילת רוב בעלי החיים בעולמנו, ובכך מונעת מן האדם את מידת האכזריות, כמו גם שומרת על המאזן האקולוגי של בעלי החיים בטבע. כי האדם כידוע מסוגל להכחיד כל בעל חיים, ואפילו את הטורפים שבראש שרשרת המזון. לפיכך ראוי שהאדם יגביל את עצמו, ויאכל בעלי חיים נבחרים, ושבעלי חיים אלו יהיו נחותים ברמתם השכלית, אך לא בזויים בחומריותם כשקצים וחרקים.

 

עוד בנושא הכשרות:

 

בברכה,

דניאל בלס