אהבת השם יכולה להיות כמו אישה לבעלה?

אהבת השם יכולה להיות כמו אישה לבעלה? או שזה פשוט לא נורמלי? כי אני מכיר מישהו שככה הוא, וכל פעם שקוראים שיר השירים הוא ממש מתרגש ולפעמים הוא בוכה שם, והוא נער בן שבע עשרה, רווק חוזר בתשובה שנה ומשהו, ואולי האהבה הזו זה בגלל שהוא שומר על הברית והוא מוציא את כל התאוה הזו על עבודת השם? דרך אגב הוא חידש גם חידוש פלא והוא אמר שזאת מצוה לפרסם: תנא דבי רבי ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא, נמוח דכתיב (איוב יד"): ´אבנים שחקו מים´ ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה): ´הוי כל צמא לכו למים, אם ברזל הוא, מתפוצץ שנאמר (ירמיה כג): ´הלא כל דברי כאש נאום ה" וכפטיש יפוצץ סלע´. נבוכדנאצר בספר דניאל פרק ג" חולם חלום בוא הוא רואה את כל העתיד עד בוא משיח צידקנו. הוא רואה צלם בדמות אדם, ראשו עשוי מזהב, ידיו וחזהו מכסף, בטנו עד רגליו נחושת, שוקיו ברזל ועשרת אצבעותיו עשויות מברזל וגם חרס, לבסוף מגיע אבן קטנה שמפילה את הצלם הזה. דניאל אומר לו שכל אלו הן ממלכות אשר ישלטו בעולם אחריו עד בוא מלך המשיח. הוא מסביר לו שהמלכות שלו היא ראש הזהב, היינו הממלכה הכי גדולה שתהיה, לא תקום עוד ממלכה גדולה כמוה. לאחר מכן, תבוא מלכות פחותה ממנה, כי כמו שהכסף זול מהזהב כך הממלכה הבאה לאחר מכן תהיה פחותה בחשיבות והיא מלכות פרס ומדי, כמו שבצלם שתי ידיו עשויות מכסף, יד אחת כנגד פרס ויד אחת כנגד מדי. לאחר מכן תבוא מלכות אחרת ותיקח ממנה, והיא מה שראה בחלום, הבטן שעשויה מנחושת, וזו מלכות יון ע´י אלכסנדר מוקדון אך כעת עוברים לרגלי הברזל, אומר לו דניאל שהמלכות הרביעית, אחרי הנחושת תהיה חזקה כמו ברזל והיא מלכות אדום, שבגללה גלה העם היהודי לאלפיים שנה ובסוף עשרת אצבעותיו שעשויות גם מחרס וגם מברזל הוא רוצה לומר שהנצרות (רומי, מלכות אדום, משליטת הנצרות) והאיסלאם (החרס) שזוהי הדת החדשה שהוזכרה שתקום ותתאחד עם הנצרות כמבואר שם בהמשך יתאחדו ביחד. ולבסוף האבן הקטנה שמפוצצת את הצלם זה הוא העם היהודי ומלך המשיח שיקחו את המלוכה למלכות עולם. לכן ברזל זה אדום היינו עשו והחרס זה ישמעאל. ישמעאל שבא מאברהם אבינו שאברהם אבינו הוא יסוד המים, החסד הנתינה וההשפעה הוא מוליד שני בנים, אחד טוב ואחד רע, אחד פרי ואחד קליפה, הקליפה תמיד קודמת לפרי ולכן הראשון שיוצא הוא ישמעאל, שהוא הקליפה של החסד, הצד הלא טוב של יסוד המים, כי מים מצד אחד זה חסד ונתינה- שפע ומצד שני זו זרימה של תאוה- פשע כמו שנאמר: ´ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד. חסד זה התרחבות אבל זה יכול להיות גם פריצת גבולות ולכן ישמעאל הוא הקליפה של החסד, הצד הלא טוב של החסד והוא מייצג את הכח התאוני, הנשים, הכסף, לכן הגן עדן שמתואר ע´י המוסלמים לפי דעתם הוא של נשים ושל אוכל וכסף. לאחר מכן הפרי של אברהם אבינו, יצחק, שהוא מידת הגבורה, ההפך הגמור מהחסד, כי חסד זה התרחבות וגבורה זה צמצום. בצד החיובי של הגבורה, אם אני גיבור על עצמי זה מצוין, כמו שנאמר ´איזהו גיבור? הכובש את יצרו´ אבל אם אני גיבור על אחרים? מתגאה, מתלוצץ על אחרים ומקבל מזה הנאה, זוהי הגבורה השלילית. הגבורה היא יסוד האש כי יש אש בונה ויש אש שורפת. לכן כאן גם כן אותו ענין עם אברהם אבינו, יצחק מוליד שני בנים אחד טוב ואחד רע, אחד פרי ואחד קליפה, הקליפה קודמת לפרי ולכן הראשון שנולד זה עשו, שיא הרע, ולאומת זאת הפרי זה יעקב, שיא הטוב. עשו (היינו אדום) מייצג גם כן תאות אבל תאות של גאוה,כבוד,זלזול, שאוהב לדרוך על אחרים וכו"... יעקב אבינו היא מידת האמת, אמת אין לה שני פנים כי אמת היא רק אחת לכן יעקב אבינו מוליד שנים עשר שבטי-י´ה שאין באף אחד פסול כזה או אחר. כל אחד היצר שלו הוא בחינת ישמעאל בחינת חרס, תאוות ממון נשים ואכילה וכו"... או יצר הרע בחינת עשו בחינת ברזל של כבוד, קנאה, גאוה,כעס שנאה וכו"... והתורה יש בה שני מסלולים: א. לימוד תורה, תלמוד, פוסקים,קבלה וכו"... ב. מוסר וכל אחד מכוון כנגד יצר הרע אחר. כי אדם שזוכה להרגיש הנאה מתלמוד ולומד זאת לשם שמים מכניע את יצר התאוה שלו. כמו שאומר רבינו הק" בליקוטי מוהר´ן ש´תלמוד´ גימטריא ´ל-י-ל-י-ת´ עם חמשת האותיות של שמה. לכן אדם שלומד את התורה לשם שמים מכניע את היצר של ישמעאל, התאוה ולאומת זאת המוסר הוא כנגד היצר של אדום, כי המוסר מקנה ענוה, מראה לאדם את שפלותו שזה ההפך הגמור מעשו שחושב שהוא משהו. וזה פירוש: תנא דבי רבי ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא, נמוח דכתיב (איוב יד"): ´אבנים שחקו מים´ ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה): ´הוי כל צמא לכו למים, אם ברזל הוא, מתפוצץ שנאמר (ירמיה כג): ´הלא כל דברי כאש נאום ה" וכפטיש יפוצץ סלע´. תנא דבי רבי ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש.- ללמוד תורה או מוסר. אם אבן הוא- בחינת ישמעאל, נמוח דכתיב (איוב יד"): ´אבנים שחקו מים´ ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה): ´הוי כל צמא לכו למים,- כי התורה,הלכה,תלמוד הם המים הטהורים והם כנגד המים הזידונים של ישמעאל שיסודו הוא מים כנ´ל. אם ברזל הוא- בחינת עשו, מתפוצץ שנאמר (ירמיה כג): ´הלא כל דברי כאש נאום ה" וכפטיש יפוצץ סלע´. כי אדם שלומד מוסר הוא מתייסר. כי האש אוכלת כל דבר שנכנס לתוכה ואף המוסר אוכל את האדם מבפנים על כך שאינו מוסרי ולכן המוסר של התורה היא האש הבונה את אישיות האדם ולא הורסת כמו יסוד האש בבחינת עשו. לכן שם התנא המוזכר על מימרא זו הוא דוקא רבי ישמעאל כי יש יצר שהוא בחינת ישמעאל כנ´ל.