תורה ומדע
איך משכנעים אדם שלא מאמין שהשם קיים?
- כ"ה אדר א' התשע"ד
שאלה
אני מדברת עם מישו שטוען שאינו מאמין באלוקים. הוא אומר שהמפץ הגדול נראה לו הרבה יותר אמין מבנאדם שנוצר מחול ומאישה שנוצרה מצלע אדם. אני לא יודעת מה לענות לו, והכי כואב שהוא מגיע ממשפחה דתיה. עוד הוא שואל אם אלוקים יצר הכול אז מי יצר את אלוקים? אמרתי לו שאלוקים יצר הכול אך שום דבר לא יצר את אלוקים כי הוא מעבר לכחות רגילים, (תשובה שאתם אמרתם באחד השאלות כאן) אבל הוא לא קיבל זאת. מה אפשר לעשות?
תשובה
שלום וברכה
אנו אמורים לפתוח את הדלת למי שמעוניין לשמוע, אין צורך להתווכח עם אלו שהכריחו את עצמם לקבל את הטמטום הגדול בהיסטוריה, להאמין שכל הטבע הנפלא, שבעצם כל עלה וכל תולעת מכריזה בקול גדול שבורא חכם ברא אותה, לבוא ולומר שהכל אקרעי ונוצר מכח איזה פיצוץ מוזר. כשפיצוצים לא בונים דברים נפלאים, ואין סיכוי שדבר כזה קרה.
סיפור השתרשות תורת האבולוציה מזכירה מאוד סיפור ´בגדי המלך החדשים´, אלפים ורבבות מדענים היודעים בבירור שהכל שקר אחד גדול, ומפחדים לפתוח את הפה פן יבולע להם, לפרנסתם, למעמדם, מפעם לפעם פותח פיו חכם ושואל על כך ש´המלך ערום´ ושהתיאוריה פשטה את הרגל עוד לפני שהיא בעצם נולדה. מיליוני דולרים הוזרמו על ידי המדע המערבי המבקש לשלול כל מחויבות לחוקי אלוהים בכדי לשבש את התודעה האנושית, ובכדי ללמד למליוני בני נוער תיאוריה מטופשת שכמוה לא נהייתה. והדברים ידועים ולאט לאט דולפי החוצה.
אכן, גם יציאה של אנשים מחול אין בה הגיון, כלל וכלל. ולכן אנו מקבלים את סיפור הבריאה שהקב"ה יצר את האדם עפר מן האדמה, שום דבר לא יוצא לבד, לא אדם יצא מן החול לבד, וברור שכמו כן לא התפתח האדם לבד מהקוף שהתפתח לבד מזה שקדם לו שהתפתח לבד ממולקולות אקרעיות שנפגשו במקרה בלב ים. תשאלי לבן שיחך את השאלה הפשוטה : "מי צייר את הרקפת" ???.
תראי לו את השורות הבאות שכתב אותם איש חילוני מוצהר.
אפשר להוכיח לכל אדם שפוי, תוך שתי דקות, שיש אלוהים. רוצים הוכחה? הנה היא כאן, לפניכם (למרות שאני יודע שחלק גדול מכם לא ישתכנע משום דבר, בוודאי לא מנסיון שיכנוע הגיוני כלשהו). ובכן, הנה ההוכחה: נגיד שאתם הולכים במדבר, חול וחול וחול מסביב, רק חול, והנה אתם מגלים פתאום, באמצע הישימון, כמה אבנים מסודרות במעגל. מה המחשבה הראשונה שתעלה בדעתכם? אין ספק: שמישהו כבר היה כאן לפניכם. שמישהו בעל תבונה סידר את זה. עכשיו תחשבו רגע על האישון בעיניכם: הוא מכיל שני עיגולים מושלמים, העיגול הגדול והעיגול הקטן, שניהם צבועים תמיד בצבעים נפלאים, צבעי העין. עכשיו תחשבו רגע: אם על מעגל מחוספס, לא מושלם, פשוט, של אבנים במדבר, אמרתם שמישהו סידר את זה, בוודאות, איך אתם יכולים לחשוב ברצינות שאף אחד לא סידר את העיגולים המושלמים בתוך העין שלכם? איך אפשר להאמין לרגע שהם "נוצרו מעצמם, בהשפעת האוולוציה", נניח, כגירסה הדארוויניסטית השוטה מאין כמוה?
וזה כמובן משל לכל הטבע: תסתכלו על הכתר בראש הדוכיפת. לא אלוהים צייר את זה? האם מישהו יכול להעלות בדעתו הניקלֵית שזה צוייר מעצמו? תסתכלו על הכלנית, על הנמר, על החתול. אף אחד לא צייר את זה? אף אחד לא פיסל את זה? 47 מיליון דולר שילמו על ציור החמניות של ואן גוך. ומה בסך הכל רואים בציור? נכון, חמניות, שוואן גוך הצליח איכשהו בכישרונו הציירי ללכוד משהו מן הזוהר החי שלהן. אבל מה על האיכות האמנותית של החמניות עצמן? מתי בפעם האחרונה הסתכלתם על חמניות השדה עצמן - בדרככם למוזיאון כלשהו, נניח, אולי אפילו למוזיאון ואן גוך - והתפעלתם מהן עצמן? והרי ברור שהאיכות האמנותית של החמניות החיות, חמניות השדה, עולה לאין ערוך על האיכות האמנותית של החמניות שצייר ואן גוך. הרי פרט לכל יופיין של החמניות האמיתיות, הן גם צומחות וזזות ומסתכלות לשמש וצומחות כל שנה מחדש. אז איך אפשר להשוות אותן לחמניות דוממות מצויירות על דף? נו, ומי צייר את החמניות אם לא אלוהים?
אנחנו חיים בעולם טבע מופלא, אלוהי, ואנחנו לא רואים אותו באמת. אנחנו מוקפים בציורים מדהימים, חיים, של עצים, חיות, פרחים, שמים, אדמה, הרים, אנשים, נשים. ואנחנו פשוט לא רואים אותם, מרוב עיוורון פנימי, אנחנו חיים עם העולם כך וכך שנים, ומראה העולם כמעט נמחק בתוכנו. אנחנו לא רואים אותו. רק בחוויות הארה למיניהן אנחנו מצליחים לראות את העולם מחדש, והוא מדהים לחלוטין.
ואגב, איינשטיין התחיל כמדומה להאמין באלוהים אחרי שחקר את מסתורי האטום והתוודע לחוקים הפיזיקליים המדהימים הקיימים בעולם החומר. אבל אני שואל: למה לנו לחקור את מסתורי האטום כדי לדעת שיש אלוהים? לא די לראות שיש לנו שתי עיניים, שתי ידיים, שתי אוזניים? מי אחראי לסימטריות הזאת? ומי צייר, הינדס, פיסל והפיח חיים בכל תא מתאי גופנו? למה צריך לרדת לחקר האטומים כדי לגלות את ההנדסה האלוהית המדהימה מכל מדהים שסביבנו? לא מספיק לראות את האישונים בעינינו? לא מספיק לראות את הכתר בראש הדוכיפת? לכן, כל חלק מן הטבע מספר בכל רגע שאלוהים עשה אותו ("השמים מספרים כבוד אל"). מי שלא רואה את זה, לא רואה כלום.
כל תיאוריית דארווין הינו הבל מוחלט.
תקשיבו ליונתן סוויפט, לפנחס שדה, למאיר אריאל
מה שקרוי "תיאוריית דארווין" איננו אלא הבל מוחלט שאיננו עומד בשום מבחן של היגיון מינימלי. אגב, כל מי שיקרא את "מוצא המינים" של דארווין (ואני קראתי חלקים נרחבים מתוכו) יבין שדארווין עצמו מתייחס לכל תיאוריית האבולוציה שלו כאל תיאוריה בלבד. רק שוטים ובערים חושבים שמדובר באמת מדעית מוכחת כביכול. כי הרי אין לדארוויניזם אפילו בדל הוכחה, פרט לדמיון הברור מאליו בין יצורים שונים. כלומר, ברור שהחתול דומה לנמר. האם זו הוכחה שהחתול הוא ממוצא נמרי (או להיפך)? ברור שהאדם דומה לקוף. האם זו הוכחה שהאחד הוליד את השני? לא, בוודאי שלא. זה אומר רק שאלוהים ברא את העולם בסדרות, כנראה. זה הכול. כל מה שתיאוריית האוולוציה עוסקת בו למעשה הוא במיקום בעלי החיים על ציר ההתפתחות המודרג כביכול, אבל אין לה אפילו בדל של הוכחה שמשהו הוליד משהו אחר ממנו, ולו במעט, אי פעם. איך כתב פעם פנחס שדה באחד משיריו: "אין ואף לא ייתכן מיקרה./ מִזֶרַע תמר לא תצמח שעורה".
איך אפשר בכלל לראות את כל היופי האמנותי וההנדסי הפלאי לגמרי של העולם ולחשוב "שאף אחד לא עשה את זה, שזה נוצר מעצמו"? תסתכלו על הדג הפלאי. על הכיבשה הפלאית. על הפיל הפלאי, האריה הפלאי, הכלב הפלאי, הפרפר הפלאי, הדוכיפת הפלאית. ככה במיקרה, "בהשפעת תנאי הסביבה" (שמש, גשם, קור, חום, זה הכול בערך), נוצרו כל היצורים המדהימים האלה?! מעצמו נוצר כל השיכלול ההנדסי והאמנותי המדהים בלי גבול הזה?! ההשקפה הדארוויניסטית האוולוציונית הזאת היא נחותה כל כך, חשוכה כל כך, שאין טעם לדבר עליה. נכון שרוב העולם האקדמי ה"נאור" נוטה להאמין בדארוויניזם המטומטם הזה (משום שלא התחיל לרגע לחשוב עליו מחדש, והוא ממשיך להתבונן במיקרוסקופים שלו בדמיון הגנטי בין היצירים השונים, כאילו שזה אומר משהו), אבל זוהי רק הוכחה למידת החושך הגדול המתקיימת ב"נאורות" הזו כביכול.
וכבר העירו בעניין זה הערות מבריקות אנשים שונים. הסאטיריקן האנגלי הגדול יונתן סוויפט, מחבר "מסעי גוליבר", אמר פעם, עוד לפני דארווין, כשהתיאוריות האוולוציוניות רק התחילו להלך בעולם: "אני מוכן להאמין שהעולם הוא צירוף מקרי של אטומים בערך כמו שאני מוכן להאמין שהמאמר הגאוני ביותר הוא צירוף מקרי של מילים". אין תגובה מוחצת מזו לתיאוריה הדארוויניסטית. ואולי כדאי לצטט גם את מאיר אריאל המשורר הישראלי שמת ב1999, שכתב בשיר לעג על הדארוויניזם (השיר "מה חדש במדע"), את המילים המשעשעות הבאות:
וְעוֹד עַל פִּי הַמַּדָּעִים
נוֹצְרוּ הָעוֹלָם וְהַחַיִּים
בְּשֶׁל נְסִבּוֹת וּתְנָאִים
שֶׁנִּתְהַוּוּ מִן הַסְּתָם.
מִן הַסְּתָם, מָה זֹאת אוֹמֶרֶת?
שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת
שֶׁלֹּא מַתְחִילָה אוֹ נִגְמֶרֶת
אַקְרָאִית, מֵאָז וּמֵעוֹלָם...
נַגִּיד: סְתָם שׁוֹטְטוּ לָהֶם כַּמָּה חֻקִּים,
כַּמָּה חֻקֵּי טֶבַע זְרוּקִים.
אֵיךְ הֵם הִגִּיעוּ לְכָאן בִּכְלָל?
סְתָם שׁוֹטְטוּ לָהֶם בֶּחָלָל.
וְהִנֵּה עוֹלָה מַמָּשׁ לִקְרָאתָם
עוֹד קְבוּצַת חֻקֵּי טֶבַע, גַּם כֵּן סְתָם,
וְאִם כְּבָר אָז הִתְחַבְּרוּ הַקְּבוּצוֹת
וְהָיוּ פִּצּוּצִים וְנִיצוֹצוֹת...
...כָּךְ סְתָם פָּגַשׁ חֶלְבּוֹן אֶת חֶלְבּוֹן
בַּחֹם הַיָּפֶה, בָּאוֹר הַנָּכוֹן
וּמֵהֵם יָצָא חֶלְבּוֹן עִם כִּשָּׁרוֹן...
נוּ, וְהַתַּכְשִׁיט כְּבָר יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן!
וַאַנִי מִסְתוֹבֵב לִי מָלֵא תֹּכְנִיוֹת,
מָלֵא כַּוָונוֹת, עַתִּיר תַּרְבוּיוֹת,
מָלֵא חַשִׁיבוּת, שוֹאֵף מַשְׁמָעוּת -
וְאוֹמרִים לִי שְׁכָּל זֶה מִן הַסְתַּמיוּת...
קצת מעליב, מאוד מעציב,
על סתם אני לא הייתי שם כל כך הרבה תקציב!
ועוד עם סרח העודף, זוהמת השארית,
נידופת קרינה עם אימת האחרית...
כן יש בעולם הזה סתם וסתם
וסתם וסתם שהראש נסתם
ונתקע במרקע של איזה מדען, אפס, ממלמל
"אם ירצה השם" - ועוד סתם מתנצל...
אך כל עוד בעולם יש עיקר וטפל
ויש עוד כוח להבחין בהבדל -
אז ברוך השם תודה לאל.
אומרים גם שהמדעים
עוד מעט קט והם מגיעים
לפענוח סוד החיים
וכל סודות היקום.
אבל על קו האינסוף
הם יעמלו לקלוף ולקלוף,
בלי הרף לחצוב ולחשוף,
והנקודה, היכן היא תקום?
כמה ספרות אחרי הפסיק,
כמה שנות אור שופך עוד חלקיק,
קרן תשלח, תפתח עדשה,
ליד הניגלה - סתומה חדשה...
תאיץ במחשב, עודך מגשש
וכל דבר ביד ממשש.
אז עד איפה אתה יודע, עד היכן אתה מבין,
עד לאן אתה רואה - ומשם אתה מאמין...
האדם חץ שלוח אל לב החידה
אשר משתוקקת להיוודע.
ריבואות נקבים מנסים, מנסים,
אבל רק דרך נקב אחד נכנסים...
והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול -
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול...
האמנם יצא האדם מן הקוף?
מתי כבר ואיזה יצור הוא מעצמו ישלוף?
דרך אגב, לא רואים כאן אדם שיתן
כבוד כלשהו לאיזה קוף מזדקן...
אבל אם אתה עדיין מתפעל
איך הולך על חבל איננו נופל -
אז ברוך השם, תודה לאל,
ברוך השם, תודה לאל.
עד כאן מאיר אריאל.
הדארוויניסטים בטח לא ממש מבינים את הבדיחה.
השאלה מי יצר את אלוקים, לא במקומה, מכיון שרק חומר כפוף לחוקי הטבע המוכרים, הקב"ה איננו גוף ולכן לא ישיגו אותו משיגי הגוף, אין לנו מקום לשאלות על התהוותו של אלוקים מכיון שחסר לנו ידע ראשוני מה הוא בדיוק. ולכן צייוה לנו בתורתו שלא נחקור על הדברים הללו, וכפי שכתבו חז"ל במסכת חגיגה. אי אפשר לבקר ביקורת ולחקור חקירות מבלי שניתנה לנו גישה אל מושאי הבדיקה והחקירה. כי לא יראני האדם וחי.
בהצלחה - מנשה ישראל
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il