מהי עמדכם ללמידת טעמי תורה בקבלה?

שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן מז

שאלה: מה היא דעת תורה לגבי הפרסומים בזמן האחרון בכלי התקשורת ובעתונים, על ידי גורמים שונים, הקוראים לקהל הרחב להצטרף בהמוניהם ללימוד תורת הקבלה, ולהפצתה ברבים?

תשובה: אמנם אמת נכון הדבר שערך לימוד הקבלה נשגב מאוד ליראי ה´ ולחושבי שמו, אין ערוך אליו, וכמבואר בזוהר פרשת פקודי (דף רמ"ז ע"ב), בגודל העונש למי שאינו עוסק בסתרי תורה, ולאידך גיסא גודל שכר העוסקים בתורת הסוד. ע"ש

אולם כל זה מדובר בתלמיד חכם אשר יראת ה´ היא אוצרו, וכבר מילא כרסו בש"ס ופוסקים בעיון זך וטהור ובקי בהלכות הנהוגות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וכמו שאמרו בברכות (ח´ ע"א). מיום שחרב בית המקדש אין להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, (שאם אינו בקי בהלכות ובדינים הלא כשול יכשל בכל מעשיו, כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד). ולאיש אשר אלה לו טוב לו לעסוק בסתרי תורה בקדושה ובטהרה, ואת צנועים חכמה.

וכמו שאמרו חז"ל בחגיגה (י"ג) אין מוסרים סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים, שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. (פירש רש"י, לקמן מפרש לה). ושם (דף י"ד) שר חמשים, זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. ונשוא פנים, זה שנושאים פנים לדורו בעבורו, למעלה, כגון רבי חנינא בן דוסא, למטה, כגון רבי אבהו בבי קיסר. יועץ, זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים. וחכם, זה תלמיד המחכים את רבותיו, חרשים, שבשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשים כחרשים, ונבון, זה המבין דבר מתוך דבר. לחש, זהו שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש. ע"כ.

ועל כל פנים צריך שימלא כרסו בש"ס ופוסקים, ואחר כך יעסוק בסתרי תורה של הקבלה. וכן כתב רבינו מהרח"ו בהקדמה לשער ההקדמות, וכן הוא בריש ספר עץ חיים (דף א´ סוף ע"ד). וכן כתב הגאון המקובל רבי משה קורדובירו בספר אור נערב (חלק א´ פרק ו´, וחלק ג´ פרק א´). וכן כתב השל"ה חלק א´ (בעשרה מאמרות דף כ"ט ע"ב) בד"ה ואתם בני. ע"ש. וכן כתב הרמ"א בהגה יורה דעה (סימן רמ"ו סעיף ד´), שאין לאדם לטייל בפרד"ס, דהיינו לעסוק בקבלה, אלא רק לאחד שמילא כרסו בשר ויין, כלומר שלמד ש"ס ופוסקים. וכתב הגר"א שם, שכן האמת, ומקורו מההיא דחגיגה הנ"ל, שאין מוסרים סתרי תורה וכו´. ע"ש.

וראה בשו"ת רב פעלים חלק ג´ (בקונטרס סוד ישרים סימן י"ג), שכאשר היה הגאון רבי יוסף חיים עדיין רך בשנים, בגיל כ"ה שנים, ועלה בדעתו להתחיל ללמוד סדר הכוונות בתפלה ובברכות, כתב אליו הגאון המקובל רבי אליהו מני ז"ל למונעו מלימוד זה, והביא מה שכתב בספר פרי הארץ בשם הראשונים, שעל האדם להיות שמח בחלקו גם בענינים הרוחניים, בתורה ועבודת ה´, ולא לצאת חוץ מגדרו ללכת בגדולות ונפלאות ממנו, וכן נאמר רד העד בעם פן יהרסו אל ה´ לראות ונפל ממנו רב.

וכן כתב הגאון רבי זלמן בעל התניא, שהרוצה להיכנס לפנים ממדרגתו הראויה לו מרוב חשקו, ואין צמאונו מתרווה במה שיודע בהלכה, הרי זה דומה ליושב בתוך הנהר וצווח שהוא צמא למים, שבודאי שלא לכבוד יחשב לו. ע"כ.

ואף גם זאת הלומד קבלה צריך שידע באופן ברור שהמלמד הוא תלמיד חכם מקובל הבקי בהקדמות אמיתיות של תורת הנסתר, שכן מורה שם קבלה, ובלעדי זאת יצא שכרו בהפסדו, כי הוא עלול בנקל לטעות, ולקצת בנטיעות, וכמו שהזהיר על כך המהרח"ו בהקדמתו לספר ההקדמות, והובאה בספר עץ חיים (דף ד´ ע"א).

וראה בהקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה שכתב: ואני הנני מביא בברית נאמנת, והיא הנותנת, עצה הוגנת, לכל המסתכל בספרי זה, לבל יסבור סברה ואל יחשוב מחשבות להבין בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יובנו כלל זולתי מפי חכם מקובל לאוזן מקבל מבין. והסברא בהם איולת, מחשבה מועלת, רבת הנזקים ומנועת התועלת, ואל יאמין בשוא נתעה כי לא תבואהו בסברותיו כי אם רעה. ע"כ.

לפיכך מה שנמסר שהוקם בארץ מכון להפצת תורת הקבלה, ובראשו עומדים אנשים שאינם מוחזקים ליראי ה´ וחושבי שמו, הקוראים לעצמם קבליסתים, ויש דתיים שטועים ונמשכים אחריהם בעינים עצומות, שומר נפשו ירחק מהם, מאחר שגם מלמדי הקבלה אינם מוחזקים ליראי שמים, והרי כבר לימדונו חז"ל (חגיגה ט"ז ע"ב) על הפסוק, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה´ צבאות הוא, אם הרב דומה למלאך ה´ צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. ומכל שכן בתורת הקבלה, שצריך לדקדק בדבר יותר ויותר שיהיה המלמד תלמיד חכם מקובל אמיתי ויראת ה´ היא אוצרו. ובפרט לפי מה שנמסר לנו שהתלמידים לומדים שם בצוותא בחורים ובחורות יחדיו מכל הגילים. ואם כן למותר לציין את חילול השם שבדבר, ההופכים ללענה משפט. ויש לקרוא עליהם מקרא שכתוב: הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. ומצוה רבה להזהיר לרבים למנוע רגלם מנתיבתם. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר, ועלינו יערה רוח הבורא.

 בברכה - בנימין שמואלי