רחובות

לכבוד השואל,

סליחה על האיחור בתשובה.

על פי תורה חייב האדם לאתר מנין מגיע לו הנטיה הקיצונית המינית. נכון שישנם נסיונות, אבל אם אדם כבר לא יכול לשלוט בעצמו עד שמרגיש שהוא מוכרח לעבור במעשה, ועוד להחליט עם מי הוא עובר, סימן הדבר שהנטיה המינית שבקרבו נטה מנקודת האיזון שלה כבר מלפני הרבה זמן.

כמובן שיכול להיות הרבה סיבות שורשיות לכך, לפחות חלקם שנוגעים לערך עצמי לקוי. וכאשר עומדים על הסיבות שגרמו לכך, אפשר להשתמש אח"כ בכלים הראויים כדי לצאת מן המצב הלקוי ולחזור לאיזון הטבעי.

אמנם כדי לעשות כן ולחזור לאיזון הטבעי, חייב אדם לשנות את מבטו הבסיסי:  שתהיה מבטו ושאיפתו מעתה להגיע לנקודה האמצעית של האיזון בחייו, ולא שתשאר מבטו ושאיפתו להשאר בהתנהגות הקיצונית עצמה [אשר בסופה הורגת את חיי האדם על ידי ההתמכרות לאותה התנהגות קיצונית].

לכן אם אתה שואל בשאלתך "מה מעדיף היהדות?", אז התשובה היא שהמטרה ביהדות היא לקרב אותנו לבורא עולם, ואנו נעשים הכי קרוב אליו רק כשאנו במצב של איזון (הרמב"ם, שמונה פרקים, ריש פרק ד). ואפילו אם טעינו לאחד מן הקצוות והגענו למה שהגענו, עדיין אפשר להתאזן בחזרה, והקב"ה יקבל אותנו בחשיבות, בערך, ובאהבה (רמב"ם, תשובה ז-ח). לכן התשובה  על פי תורה לשאלתך הינה, שהתורה מעדיפה שהאדם ישקיע כוחות כדי לחזור לנקודת האיזון בחייו בנוגע לנטיה המינית.

וחלק השאלה שלך הנוגע  לסוג המעשה הקיצוני לבחור, היא בעצם טפלה לעיקר השאלה שעל פי תורה, "האיך מגיעים בחזרה לנקודת איזון ממצב כזה?"; כי בין כה, באיזה מעשה שיבחר ובאיזה אופן  שיעשה, היא תשאר מעשה קיצוני, וכל מעשה קיצוני באיזה אופן שהיא מזיק לנפש, ומחזק את הנטיה בנפש לקיצוניות עד שמגיע לידי התמכרות ולביטול מכל תפקוד הרגיל בחיים ח"ו. לכן אין תועלת על פי תורה לענות על חלק הזו של השאלה.

אלא עיקר השאלה על פי תורה של "מה מעדיף היהדות?" היא, "האיך יתכן לחזור בחזרה לנקודת האיזון הטבעי של הנטיה המינית אחרי אשר נטה לקיצוניות לכל כך הרבה זמן?"

והתשובה לזה היא, שעיקר העבודה בזה היא רק לשנות את נקודת המבט: דהיינו, להחליט באופן חזק וחד פעמי  שאינו רוצה  להשאר לכל החיים עם הפנים והשאיפה כלפי ביצוע מעשים קיצוניים, אלא להישאר  עם הפנים והשאיפה כלפי הנקודה האמצעית של האיזון בחייו, שבגדול, זה נותן לאדם את האפשרות לחיות את החיים הכי נעימים ומושלמים שיש.

ותדע לך, שכן הוא הכוונה בעצם בכל מצוות התורה: אין הכונה באיסורי התורה לגרום לאדם התאפקות ואח"כ להעניש אותו על שמוציא את כוחותיו באיסור, ואז להאשים אותו כדי להעניש אותו [כן הוא הסתכלות הגויי, לא היהודי];

אלא יש לראות בגדרי התורה שהם מעמידים את האדם בקו האיזון והיושר, כדי שיוכל לחיות את החיים הכי נעימים ומושלמים שיש. וכל מצות התורה אינם אלא הדרכה ועצות אודות אותם הדרכים שבהם יוכל האדם להוציא את כוחותיו והדחפים שבו באופן הנעים והנאות ובזמן הנכון כדי שיעמוד על קו האיזון. ואינם חיובים יבשים המטולים על האדם כתוספת משא לחיים שהוא "באמת" רוצה לחיות; אלא הם הם הדרכה מעשית להגיע לדרך שבו יוכל להוציא את הדחפים הטבעיים שבו באופן הכי מתאים ולחיות החיים הכי מאוזנים וחזקים שיש.

ואם רצונך להעזר ביותר הדרכה (בלי תשלום), נא המצא לנו טלפון לקישור.

בברכה,

רב נחום