זוגיות מיוחדת

שלום וברכה

הגאון רבי יצחק צבי לעבאוויטש זצ"ל אב"ד טשעפ בספרו שלחן העזר (ח"א סימן ג אות א) הביא בשם הגאון רבי יהושע זצ"ל מו"צ בטולטשין שכתב בספרו תיו יהושע (חלק ב בהשמטות): "אדם יזהר וישמור את עצמו כשנושא אשה שהוא יהיה כביר לימים מאשתו והדבר הזה מועיל לשלום בית ובפרט לזרע אשר יולידו, אך ההבדל הזה בל יעלה יותר על עשר שנים כי אם ההבדל הזה גדול יותר אזי יהיו ילדיהם חלשים".

והעירו על כך כמה מחברים ביניהם בספר סגולות ישראל (דף קכב ב) שיש לדקדק מדברי המדרש (שם) על הפסוק (איכה א א): "העיר רבתי עם" וזה לשונו: "כיצד היו ישראל פרין ורבין, היה אדם משיא בנו בן שתים עשרה שנה אשה שהיא ראויה לילד, והיה חוזר ומשיא בן בנו בן שתים עשרה שנה, לא היה מגיע לעשרים ושש שנים עד שהוא רואה בנים לבניו, לקיים מה שנאמר (תהלים קכח ו): ´וראה בנים לבניך שלום על ישראל´", ומבואר שנהגו אבותינו מזמן קדמון עוד לפני חורבן בית ראשון להשיא אשה גדולה בשנים לבעל צעיר לימים לכתחילה.

ואף בזוהר הק´ מפורש הדבר שיתכן שהאשה תהיה מבוגרת מהאיש, וכדברי רבי שמעון בר יוחאי (זוהר הק´ ח"ג וילך רפג ב): "אמר רבי שמעון ודאי כן הוא היינו דכתיב (משלי יג כג): ´ויש נספה בלא משפט וכו´, בא וראה וכבר נאמר שכל הרוחות היוצאות מאוצר הנשמות מלמעלה, זכר ונקבה יוצאות יחד ומתפרשין, ולפעמים תצא נשמת נקבה בטרם שיצא נשמת הזכר שהוא בן זוגה, וכל זמן זה שהזכר עדיין לא הגיע זמנו לשאת להזדווג עם נקבתו, בא זכר אחר ונושא אותה, וכיון שיגיע זמנו של הזכר בן זוג הנקבה להזדווג עמה, כשמתעורר צדק בעולם לפקוד על חטאי באי עולם אוסף הוא את נשמת אותו אחר שהיה נשוי עמה, ואז בא הזכר שהוא בן זוגה ולוקח אותה לאשה, ומשום כך קשין זווגין לפני הקדוש ברוך הוא...". ומפורש יוצא כי מזדמן לפעמים שבת זוגו האמיתי של האדם תהיה גדולה ממנו בשנים, וסוף סוף ישא אותה אם יזכה.

אולם רוח אחרת נראה לכאורה מדברי האר"י ז"ל בין בתרי סודות עמוקים כתב בספרו עץ חיים (שער לד פרק ד) בזה הלשון: "והענין, כי אין האשה נתקנת עד אחר גמר תיקון האדם, וכמו שכתוב (בראשית ב יח): ´לא טוב היות האדם לבדו´, כי אחר שנתקן האדם והיתה חוה עדיין בסוד צלע לבד אז תיקנה ועשאה עזר כנגדו שלמה, כי כן אנו רואים בחוש הראות שלעולם האיש גדול בשנים מהאשה, ונמצא כי אחר שנכנסו מוחין דזעיר אנפין והגדיל, אז מאירין מוחין אלו בנקבה ונגדלת גם היא". והן נכון שלא באו דברי האר"י ז"ל בנוסח אזהרה שכן יש לנהוג, אלא הזכיר שכך הוא מנהגו של עולם ושכן נכון על פי סודן של דברים שאין שלימות וגדילה לחלק הנקבה לפני השלמת ותיקון הזכר, אבל לא שיהיה מניעה שלא יקח זכר בת זוג שהיא גדולה ממנו בשנים.

וכמו שכתב הגאון רבי יוסף חיים מבגדד זצ"ל בספרו בן יהוידע (מועד קטן יח ב) על מאמר חז"ל (שם): "בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני", וזה לשונו: ברם מקשים למה בזכר מזכרת שמו, ובבת מזכרת שם אביה ולא שמה, ונראה לי לתרץ תירוץ פשוט שההכרזה היא בעת ההזרעה, ועל הרוב הזכר נזרע קודם הזרעת הנקבה, דעל הרוב החתן גדול מן הכלה בשנים, והגם דימצא להפך, מיעוטא הוא וכו´, ולכן בעת ההכרזה שעדיין לא נזרעה הנקבה לא נגזר עדיין שם למעלה" וכו´. ומבואר שהוא סדר העולם שברוב המקרים הזכר נולד קודם, אבל יש מיעוט היוצא מן הכלל שהנקבה גדולה יותר.

אולם מדברי הגה"ק המקובל רבינו משה זכות זצוק"ל מבואר כי נכון להקפיד על כך על פי הקבלה, וכלשונו בפירושו על דברי הזוהר הנ"ל: "ונמצא לפי זה שגם שהנשמות יוצאות יחד מהאצילות, מכל מקום אינו מוכרח שתבאנה כאחד לעולם הזה, ובזה יש טעם למה שכל אדם ואשתו אינם שוים בשנות חייהם, כי רובא דרובא זה גדול מזה, וטוב הוא שיהיה האיש גדול מאשתו וכמו שמצינו באבות ע"ה.

[אברהם היה גדול משרה עשר שנים כמפורש בתורה (בראשית יז יז), יצחק היה גדול משרה כמפורש בתורה (סוף פרשת וירא, וברש"י שם), יעקב היה בן פ"ד כשנשא רחל ולאה שהיו אז בנות כ"ב כמבואר בסדר עולם רבה (פרק ב). אולם יצויין שבהמשך הדורות מצאנו שלא הקפידו על כך, שהרי עמרם נולד במצרים ולא נחשב בין יורדי מצרים ונשא את יוכבד דודתו שנולדה בין החומות בירידת יעקב למצרים, והיתה גדולה ממנו, וכמו כן נשא כלב בן יפונה את מרים כמבואר במסכת סוטה (דף יב א), אף שמרים היתה שמונים ושש שנים ביציאת מצרים (פסיקתא רבתי טו יא), וכלב לא היה אלא בן ארבעים שנה אחרי יציאת מצרים כשנשלח לרגל את הארץ כמבואר בספר יהושע (יד ז)]

כי זה הוראת תגבורת החסדים על הגבורות ואם אינו כן הוא להיפך".

ומבואר מדבריו שטוב הדבר להקפיד על כך שהאיש יהיה גדול בשנים מהאשה. והביא דבריו הגאון ריא"ז מרגליות בספרו דעת הקדושה (עמוד קיג), ונמצא שיש מקור נפתח לדברי התיו יהושע שהובא לעיל שיזהר הנושא אשה שהוא יהיה כביר לימים מאשתו, ושדבר זה מועיל לשלום ולזרע אשר יולידו.

אף הגאון רבי אברהם פאלאג´י זצ"ל הביא בספרו פדה את אברהם (מערכת ק אות יג) דברי הגאון בעל תיו יהושע והביא סמך לדבריו מלשון האר"י ז"ל בעץ חיים הנ"ל, וכתב שם עוד וזה לשונו: "והוא חידוש, דבעיר הקודש ירושלם דשם ´מציון תצא תורה´ (ישעיהו ב ג), ובפרט בק"ק בית אל וחכמת הקבלה, והנה שם נהגו דהאשה יותר גדולה בשנים מהאיש על הרוב, והיה להם להיזהר, וכן מצאתי בספר שומר הבריאות שכתב כמו שכתב בספר תיו יהושע".

בהצלחה - מנשה ישראל