לגבי עילוי נשמת אדם שהתאבד

ה´ ישמור את כל עם ישראל מגזירות ובשורות קשות ורעות.

מכיון, שכיום רבו חולי הנפשות, ונפשות בני האדם מלאות בתסביכים שונים ומשונים, מקובל כי אין מי שמאבד עצמו לדעת, מי משאבד את עצמו בוודאי עשה זאת שלא בדעת.

אעתיק לך לצורך העניין, קטעים מדבריו של מרן רבי עובדיה יוסף שליט"א בספרו שו"ת יביע אומר [חלק ו - יו"ד סימן לו]:

נשאלתי בדין המאבד עצמו לדעת האם מצוה על בניו לומר אחריו קדיש ולעשות הלימודים בלילי השבעה והשלשים וביום פקודת השנה, לעילוי נשמתו, כמו שנוהגים לעשות לשאר נפטרים, או מכיון שאמרו חז"ל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב, אין שום תועלת בקדיש ובלימודים לעילו נשמתו, ושב ואל תעשה עדיף?

בשו"ת חתם סופר כתב: מה שרגיל בפי אנשים שאין אומרים קדיש אחר המאבד עצמו לדעת, לא ידעתי טעם הגון לזה, וכי מפני שלא עשה מעשה עמיו לא נצילהו מרדת שחת?, ומאריך בדבריו להוכיח שרשאי הקרוב לומר עליו קדיש, שכל מה שיכול הבן לזכות לאביו עושה אע"פ שהיה רשע גמור, וסיים דבריו: והמעיין יקיש לכל דבר שיש בו עילוי ותיקון לנפש המת, שראוי להתאמץ הרבה ולהוסיף עליו יותר משאר מתים ותהוי ארכא לשלוותיה והיתה מנוחתו כבוד. ע"כ.

ויש להוסיף עוד טעם, ע"פ מ"ש המדרש תלפיות (ערך חלק לעוה"ב) בשם רבינו בחיי (ס"פ אחרי מות), שכל אלו ששנינו בהם ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, פי´ אין להם חלק ידוע בפני עצמן, אבל ניזונים ונהנים הם מכמה אוצרות צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו, כעני שאין לו מה יאכל וסמוך על שלחן חבירו. והוסיף על זה: 

"אמר המחבר: וכן השיב לי רוח אחד שנכנס באשה אחת על שאיבד עצמו לדעת, וגם הודה שבעל אשת איש, ואמר שבצאתו מהאשה הזאת ילך י"ב חדש לגיהנום ומשם לגן עדן, ושאלתיו והרי אמרו חז"ל הבא על אשת איש אין לו חלק לעולם הבא כשלא עשה תשובה? והשיב, שאין לו אותו החלק הידוע שהראוהו לו קודם בואו לעולם, אבל הקב"ה נתן לו בתורת צדקה חלק אחר אחר קבלת עונשו".

ולפי זה יש תועלת רבה באמירת הקדיש והצדקות שעושים לעילוי נשמת הנפטר המאבד עצמו לדעת, שיוכל ליהנות ביתר שאת מאוצרות הצדקה הגנוזים לאותן שלא זכו. וכן יש תועלת באמירת הפטרה בצבור, ובאמירת השכבה ותפלה לעלוי נשמתו.

וכן אפשר לזכות את הנפטר בזכויות גם בטרם נקבר.

ושלא תדעו עוד מצער - מנשה ישראל