סתירה באמונה

ולהרחיב את הידיעה בשאלה שיש שואלים למה עשה הקב"ה ככה שהכניס וצימצם אותנו בגוף כזה שלא יוכל להשיג איך מסתדרים שני הדברים - ידיעה ובחירה – יחדיו, אביא לכאן מדבריו הק` של הבני יששכר שנדרש לדבר במאמרים (שבת פרה) וז"ל:

"ידוע על פי התורה דידיעתו יתברך שמו אינה מכרחת להאדם בעל הבחירה שהבחירה חופשית אצלו, שאם לא נאמר כן הרי אין כאן שכר ועונש, כיון שאין בחירה, והתורה בכל פינת יסודותיה מלאה מיעוד שכר ועונש, והנה מוכח מזה שהבחירה חופשית, וגם כן ידיעתו יתברך שמו מוכח לרבבות מן התורה, כעניין אמרו (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, והנה רואה ידועה ובחירה ב` העניינים מתאמתים לנו באמונת התורה, ואין מבוא לשכל האנושי להשיג בשכל איך יתאמתו ב` הפכיים, וכבר דברו בזה כל שלטי הגבורים.

אבל האמת הנכון שמחוייבים אנחנו על פי התורה להאמין בידיעה וגם להאמין בבחירה, וזה כל יסוד התורה, והגם שאין דעת ושכל האדם משיג מציאות הענין האיך יתכנו ב` העניינים, הנה כתב בזה החסיד הקדוש בעל חובת הלבבות (שער עבודת האלוקים פ"ח) וזה תוכן דבריו, כיון דהידיעה ובחירה שניהם מוכרחים על פי התורה, ושכל האדם אי אפשר לו להשיג מציאות שניהם, הנה אנחנו מחויבים להאמין אמונת אומן בשניהם, ואם רץ לבך למה לא הודיע השם יתברך בשכלינו להתבונן אמיתיות ב` העניינים בשכל אנושי, תשיב אל לבך הלא נתאמת לנו שהשם יתברך הוא טוב ומטיב, וכל מה שהוא לטובתינו הוא מטיב לנו, ואילו היה יודע השם יתברך שהמושכל הזה הוא לטובתינו, היה מודיע לנו, אלא על כרחך החכמה העליונה כביכול הוא שאין המושכל הזה לטובתינו, ולפיכך לא הודיע לנו השם יתברך המושכל הזה, רק להאמין כל זה על פי אמונת התורה, עד כאן תוכן דברי החסיד הקדוש הנ"ל.

ואני אמרתי בעניי להבין במעט קט, להבין איזה דבר, מהו הטובה שעשה תמים דעות שהעלים המושכל הזה מבני האדם, ולא נתוודע לבני אדם עסק הצדקת שכר ועונש אחר התאמתות הידיעה, כי אם באמונת התורה, דהנה השכר והעונש הוא לאדם בין בעולם הזה בין בעולם הבא בין לעתיד לבא בזמן המשיח ולימות התחיה, הכל כפי משקל אל דעות והנה אדם אין צדיק בארץ, ומה יעצור כח יציר חומר לצאת ידי חובתו לפני היוצר כל, הן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה, ואיך יצדקו קרוצי גושיו במשפטיו, הנה אם היה עסק שכר ועונש מושג בשכל, אין מבוא להינצל במשפטיו בריה קטנה מעוטה בדעת לפני תמים דיעות, אבל כיון שעניין הצדקת ידיעה ובחירה נעלם משכלינו, ולא נוכל לצייר העניין בשכל, רק נאמין הצדקות העניין על פי התורה, ואמונה זו הוא כלל התורה, הנה כיון שנאמין זה רק על פי התורה, הרי כשיבואו ישראל למשפט הן במשפט העולם הזה ועולם הבא ולעתיד, להעניש ולהשכיר על מעשיהם, הנה נזכר לפניו יתברך שמו איך היה אמונת ישראל בעניין השכר ועונש, הלא שכלם לא השיג זה רק האמינו בזה על פי התורה, אם כן הם בני תורה והתורה תמליץ טוב בעדיהם בעולם הזה ולעולם הבא ולימות המשיח והתחייה, ויצאו בדימוס ועמך כולם צדיקים (ישעיה ס כא).

ואם כן העלמת הענין הזה מאתנו מן השכל, ולהאמינו על פי התורה למעלה מן השכל, הוא לטוב לנו כל הימים ולהתנהג עמנו בחסד וברחמים אשר הוא למעלה מן השכל, הבן הדבר היטב: ועל פי זה פירשנו בטוב טעם ודעת ענין נוסח הוידוי שתקנו אנשי כנסת הגדולה והוא סרנו ממצותך וממשפטיך הטובים וכו`, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, מה נאמר לפניך וכו` הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, אתה יודע רזי עולם וכו` אין דבר נעלם ממך וכו`, ובכן יהי רצון מלפניך וכו` שתמחול ותסלח ותכפר וכו`.

והנה יש להתבונן ענין הנוסח אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אין דבר נעלם ממך וכו`, ובכן יהי רצון מלפניך שתמחול וכו`, האיך תלוי זה בזה לומר רבש"ע הלא אתה יודע רזי עולם וכו`, על כן תמחול ותסלח וכו`.

אבל אנחנו בני אל חי חלילה לנו להוציא זה מפינו, מאמינים אנחנו בתורה המתאמתת לנו ידיעה ובחירה, רק זאת הוא לנו לטענה כיון שאנחנו מאמינים כל זה על פי התורה (הגם שהשכל אנושי מנגד), הנה נקראים אנחנו בני תורה, על כן לך י"י הסליחה. וזהו שאומרים מה נאמר לפניך וכו` ומה נספר לפניך וכו`, כי חלילה לומר לפניך זאת לטענה הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, ואילולי ח"ו לא היינו מאמינים בתורה, בודאי היינו יכולים לומר כן, רק אנחנו מאמינים על פי התורה אשר אתה צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירתינו).

וגם אתה יודע רזי עולם וכו`, ומאמינים אנחנו גם כן בידיעה, וכיון שכן הוא, אם כן אמונתינו הוא רק על פי התורה אם כן בני תורה אנחנו, ובכן בעבור זה יהי רצון מלפניך שתמחול ותסלח וכו`, כהבטחתך אשר התורה (שהוא למעלה מן השכל) תמליץ טוב בעדינו שלא להתנהג עמנו במשפט אשר הוא כפי השכל (היינו בערכינו בעולם הזה), רק בחסד ורחמים שהוא למעלה מן השכל, ואתה תבין.

ממילא תתבונן היטב בדבר המשפט גופא משפט לאלקי איום, הוא יתברך שמו כחפץ להצדיק עם זו במשפט, ולהתנהג עמהם במדת החסד לפנים משורת הדין בכדי שלא יענישם בדין, הנה בעסק השכר ועונש במשפט עצמו, אין מבוא לשכל אנושי לעמוד על המחקר למה יהיה שכר ועונש, כיון שנתאמת הידיעה אצלו יתברך שמו, ועשה ה` ככה שלא יוכל השכל לעמוד על המחקר בזה, בכדי שנצטרך להשיב הדבר לאמונת התורה שהיא למעלה מן השכל.

וכיון שזה דרכינו כל היום להתנהג באמונה זו על פי התורה למעלה מן השכל, הנה המשפט נותן שיתנהג עמנו השי"ת במידת החסד שהוא למעלה מן השכל: אמונה כזאת המאמינה בשני הענינים שנראי כאילו הם הפכים זה לזה, כמוה כנתינת צדקה להקב"ה, ועל כגון זה נאמר והאמין בה` ויחשבה לו צדקה, כאילו עשה עמו צדקה כביכול, ואם כן בדין ובמשפט הוא שהשם יתברך יעשה עמנו גם כן צדקה, ומתנת חנם יעשה אפילו הרבו לפשוע ח"ו, הרי שלך לפניך כמה מעלות טובות למקום עלינו מה שהעלים מאתנו השכל הזה.

וזהו דברי החסיד בחובת הלבבות דאלו היה יודע השי"ת שהוא לטובתינו להשיג מושכל הזה איך יצוייר ביחד ידיעה ובחירה, בודאי היה נותן כח בשכלינו להשיג זה, אבל כיון שהעלים הדבר והניח הדבר אל אמונת התורה, ודאי צריכין אנו להאמין אמונת התורה ולהאמין שהוא לטובתינו מה שהעלים מאתנו, כי חפץ חסד הוא (מיכה ז יח)". עד כאן לשונו הנחמד והנעים והמיישב את הלב.

בהצלחה – מנשה ישראל