מי התיר לחז"ל להוסיף על דברי תורה

שלום וברכה

א. שאלה נכונה שאלת, בעיקרון איך יכלו חז"ל להוסיף איסורים מדרבנן ולא חששו מאיסור התורה הקוראת בחיל: לֹא תוֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנוֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹת ה`, אֱלוֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנוֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם. והתשובה על כך הוא כמו שכתב הרמב"ם בהלכות ממרים, והרמב"ן בפרשת ואתחנן על הפסוק האוסרת על הוספה, וכן בספר החינוך מצוה תנד, ומה שעולה מדבריהם הוא כך:

בית דין שגזרו לאסור דבר המותר ואמרו שהוא אסור מן התורה, עוברים בבל תוסיף, כיצד, הרי כתוב בתורה: לא תבשל גדי בחלב אמו, ולמדו מפי השמועה שהכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב, בין בשר בהמה בין בשר חיה, אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה, אם יבוא בית דין ויאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה, הרי זה מוסיף, ועבר על איסור התורה.

אבל אם אמרו בית הדין, בשר העוף מותר מן התורה, ואנו נאסור אותו משום גזרה, שלא יבוא מן הדבר חובה ויאמרו כשם שהעוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה, ויבוא אחר לומר אף בשר בהמה מותר חוץ מן העז, ויבא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב פרה או הכבשה, שלא נאמר אלא אמו שהיא מינו, ויבוא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אמו מותר שלא נאמר אלא אמו, לפיכך ראינו לנכון לאסור כל בשר בחלב אפילו בשר עוף, אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה, וכן כל כיוצא בזה, ואדרבה הם מקיימים בזה את מצוות התורה שציוותה לעשות גדר וסייג לתורה. וכנלמד מהנאמר בפרשת עריות: ושמרתם את משמרתי, ופירושו: שמרו לי משמרתי, עשו משמרת למשמרתי, כלומר: עשו גזרה לתורתי. וכתב הרמב"ם שבכך ציוה הקב"ה במאמר כללי זה לעשות גזרות כדי לעשות סייג לתורה.

ומצות עשה לשמוע לחכמים שגזרו כן והעובר עליהם עובר בלא תעשה, כנאמר בפרשת שופטים על פי התורה אשר יורוך, אלו התקנות והגזרות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם, ונאמר תעשה, לא תסור מ ן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. החכם הראשון בישראל שהוסיף גזירות על איסורי תורה היה משה רבנו בעצמו, ולפיכך נקרא שמו אביגדור לפי שהרבה גודרים עמדו לישראל והוא היה אביהם של כולם.

והעובר על דברי חכמים - שעשו סייג לדברי תורה - חייב מיתה, ולמדו מהכתוב ופורץ גדר ישכנו נחש [קהלת י ח]. ב. וכשתזכה לקבוע עתים לתורה תלמד בתלמוד את כל ההבדלים בין איסורי התורה לאיסורים מדברי סופרים, וחביבים על הקב"ה דברי סופרים יותר מיינה של תורה ככתוב בשיר השירים. ג. יש אומרים שהליכה בכיסוי ראש אינו חובה גמורה, אולם רוב הפוסקים קבעו כי הדבר חובה מדרבנן, ונכלל בכלל דת יהודים שכולם חייבים בה , ואעתיק חלק מתשובת הגאון מלפני כארבע מאות שנה המהרי"ט צהלון [שו"ת מהריט"ץ החדשות סימן ר]: שאלה.

ילמדנו רבינו, אם אסור ללכת בגילוי הראש ארבע אמות. דיש מי שדרש דמותר ללכת ולטייל בשווקים וברחובות בימי הקיץ, מהא דאיתא בבית יוסף סי` צ"א: כתב הכלבו (סי` יא) כתב הר"ם שאינו אסור [מן הדין] לילך בגילוי הראש ובגמ` שבת קיח, ב, משמע שאינו אלא מידת חסידות, ומותר מפני החום הרב שלא ישבר המוח. תשובה.

שמעתי וארגז על אלה התלמידי חכמים שחורי הראש שמחפשים בבית יוסף למצוא דעת איזה מקל להקל על ידו ולבטל הלכה, ולהיות כירבעם חוטאים ומחטיאים את בני ישראל למודי ה` ההולכים אורחות יושר כי ישרים דרכי ה`, וילמדום ללכת אורחות עקלקלות, ולכולי עלמא תחת השמים אסור גילוי הראש בלכתו ארבע אמות, וגם הרשב"י ז"ל כתב כן פרשת נשא דף קכ"ב ע"ב, על הפסוק [תהלים לט] אך בצלם יתהלך איש, וז"ל: ובגין דאיהי על רישיה אסיר ליה לברנש למיזל ארבע אמות בגילוי הראש דאם היא אסתלקת מעל רישיה דברנש מיד אסתלקו חיים מיניה, עכ"ל.

ויש למחות על עון זה ככל עונות ועבירות שבתורה, רבו כמו רבו עמי הארצות המתפרצים מעל התורה ומלעיגים על דברי חז"ל ופורצים גדר ישכם נח"ש, שלא מצאנו בתורה שהתירה ללכת בגילוי הראש רק למצורעים כדכתיב [ויקרא יד, מה]: וראשו יהיה פרוע וגו` מכריז עליו כי טמא הוא שנאמר: וטמא טמא יקרא. והמדקדקים במעשיהם תבא עליהם ברכת טוב וטובים יברכוהו, הטיבה ה` לטובים רבנים וגאונים הבאים על החתומים בקנאם קנאת ה` ישמעו מורים טובים וקדושים ויוסיפו לקח טוב, ושלום לרבנן ולתלמידיהון ולפני ה` לרצון.

ולכל הפירושים יש למחות ביד אלו ההולכים דרך טיול בשווקים וברחובות פרועי ראש ואינם עושים דרך הכנעה ושפלות אלא דרך גאוה וגודל לבב והוללות וסכלות, ויש למחות בידם כי עזות פנים הוא, כמו שכתבנו המעשה מאותו ילד שעבר בפני ר` עקיבא וחכמי ישראל פרוע ראש ובדקו אחריו ומצאו שהיה ממזר ובר הנדה, משם נלמוד למחות בידם. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן.

בהצלחה - מנשה ישראל