הדרכה בבקשה ליום החתונה

שלום וברכה

אכתוב קצת במעלת יום החופה לך ולחתנך, וכך תתקדמו לעבר היום הזה בהכנה הראויה: ימים יוצרו ולו אחד בהם דוד המלך נעים זמירות ישראל שורר ברוח קדשו בספר תהילים (קלט טז) ימים יוצרו ולו אחד בהם, ונמסר במסורה קרי וכתיב, שהכתיב הוא ימים יוצרו `ולא` אחד בהם באלף, והקרי הוא `ולו` אחד בהם בויו, וביאר הגה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זצ"ל שהנה רש"י ביאר שם [בפי` הב`] כוונת הכתוב וז"ל: "לפי המקרא שהוא נקרא `ולו` כך פירושו ימים יוצרו הראהו [לאדם הראשון] ימים העתידים להבראות, ולחלקו בירר אחד ...זה יום הכפורים לסליחה",

ולכאו` קשה שהרי יום הכיפורים הוא בכל שנה ושנה ונמצא בחיי האדם יותר מיום אחד לחלקו של הקב"ה, ואמר כי כוונת הכתוב על יום שבו נכנס האדם לחופה שהוא בבחינת יום הכיפורים שמוחלין לו אז על כל עוונותיו, והוא הנברר להקב"ה מכל ימי חיי האדם, וזה כוונת המסורה, שהכתיב הוא `ולא` אחד בהם, לרמז שאנו מתפללים להקב"ה שלא נצטרך ח"ו להגיע שנית לאותו יום ומיוחד, אלא שהזיווג יאריך ימים ושנים בטוב ובנעימים, כך שיום החופה תהיה אצלם יום אחד יחיד ומיוחד, (לקט אמרי קודש).

כאדם הראשון קודם החטא על שגב רום מעלתו של החתן ביום חופתו ניתן ללמוד ממה שהוא היה אומר בטעם מנהגן של ישראל תורה לערוך קבלת פנים להחתן לפני החופה וכל העם מקרוב ומרחוק באים לחזות בפני החתן, וביאר הטעם שמאחר ונאמנים עלינו דברי חז"ל [ראה לקמן באורך] שלחתן מוחלין על כל עוונותיו, על כן באים כולם לקבל פניו כדי לראות אדם שהוא נקי מכל חטא ועוון כמו אדם הראשון קודם החטא, וכעין זה כתב הגאון רבי יצחק צבי לעבאוויטש זצ"ל אב"ד טשעפ בספרו שולחן העזר (ח"ב דף יז ע"ב) שענין קבלת פני החתן הוא כעין קבלת פני רבו שהוא כקבלת פני השכינה. כח החתן כצדיק הדור בליקוטים שבסוף ספר שולחן העזר (ח"ב קלח טור א) מובא שידוע מהרה"ק רבי משה מסאווריין זצוק"ל שהיה נוהג להזכיר עצמו אצל כל חתן ביום חופתו וביקש שיתפלל עליו,

ושכן המנהג בכל מדינת גאליצייען, ומן הנכון לציין להמובא בספר היובל להחתם סופר (עמוד כה) בשם הגאון רבי עקיבא יוסף שלעזינגער זצ"ל בעל לב העברי, שבזמן שהיה הרב רבי הירש מאיר (השו"ב מניימארקט) חתן ביום חופתו, אמר לו הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל אבד"ק קרקא בשם אביו מרן החתם סופר זי"ע שהיה אומר כי יש לחתן ביום חופתו כח לפעול בתפילתו כמו לצדיק הדור, ולזאת ביקש הגאון רבי שמעון סופר מהחתן הנ"ל שיזכרנו לרפואה שלימה בטרם לכתו לחופה.

יכול לפטור העולם ומסופר על הגה"ק רבי מנחם מענדל מקאצק זצוק"ל שבנישואיו בזיווג שני שח עם הגה"ק רבי יצחק מאיר מגור זצוק"ל בעל חידושי הרי"ם ברוממות יום החופה, ובתוך דבריו אמר כי כח החתן רב מאוד עד שאילו היה מתעקש שאינו נכנס לחופה עד שיבוא הגואל צדק היו נאלצים בשמים לשמוע בקולו ולשוח משיח לגאלנו, וישאל החידושי הרי"ם אם אכן כך הוא אצלכם בידיעה למה לא פעלתם הדבר הזה ביום חופתכם, וישיבהו כי יש חתנים במדריגה פחותה שראשם במחוזות אחרים עד ששוכחים מכל ענין גלות וגאולה ומהם אין חוששים בשמים, אולם למיעוט החתנים שאין מסיחים דעתם מציפיה לישועה גם ביום חופתם,

מן השמים נוטלים מהם את העוז שלא יעשו מה שיש בכוחם לעשות כדי שלא יביאו את הגואל צדק לפני זמנו, ועל כגון זה נאמר () משיב חכמים אחור, (שמחת חיים ח"א). "אל תהי ברכת כלה הדיוט בעיניך" ובקהל חסידים מסופר כי בעת נישואי הרה"ק רבי שמואל מליובאוויטש זצ"ל בנו של הגה"ק רבי מנחם מנדל מליובאוויטש זצ"ל בעל צמח צדק, עם בת דודו הרבנית רבקה, כשנכנסה הכלה אל חותנה ביום חופתה, לקבל ברכתו, ביקש הצמח צדק מן הכלה שגם היא תברך אותו, עשתה הכלה כבקשתו והוסיפה במאמר צח ושנון:

"אל תהי ברכת כלה הדיוט בעיניך", (ליקוטי סיפורים עמ` קלא). תשובה שלימה ולנכון עומד ומזהיר הגאון רבי יצחק צבי לעבאוויטש זצ"ל אב"ד טשעפ בספרו שולחן העזר (ח"ב דף יז ע"א) בשם הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספרו פלא יועץ (אות כ) כי בעוונותינו הרבים הרבה חתנים אפי` יראי השם קודם חופתם עיקר שימת עינם על הכנת בגדיהם החיצונים שיהיה נאה לובש ונכונים לגופו, ועומד להסתכל במראה אם הוא כבר ראוי והגון לילך לחופה, ומרעיש על זה שעבירה הוא מלפניו, והוסיף עוד כי בוודאי לא יעלים שום חתן עיניו מלעיין בספרי המוסר המעוררים לב החתן קודם כניסתו לחופה,

וכך יכנסו בתשובה שלימה לברית הקידושין וישרה שכינה ביניהם, ויצליחו אז בכל מעשי ידיהם, עכ"ד. ורוב ככל מסדרי סדר היום לחתן ביום חופתם שמו עטרה לראשם את דברי רבינו ישעיה הלוי זצוק"ל בספרו הק` שני לוחות הברית (שער האותיות - עמק ברכה אות ע) שכתב בזה"ל: "וצריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאוד מאוד בהכנסם לחופה. ראשית דבר נודע מה שאמרו רז"ל (ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג) הקב"ה מוחל להם עונותם, על כן יעשו תשובה ביום קודם החופה, כי נהגו בכל ישראל שמתענין.

ויתעוררו מאוד בתשובה ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתוודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשם יתברך, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב, ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה` באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ולא כנוהגין בקצת מקומות שהחתן והכלה יושבין ביחד ומשחקין בקארטין וכיוצא בזה. ואחר כך יכנסו לחופה, ויתפללו שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינה ביניהם, וכמו שארז"ל (סוטה יז א), איש ואשה שכינה ביניהם", עכ"ל. וז"ל הגאון רבי יחיאל מעכיל עפשטיין זצ"ל אב"ד נאווהארדאק בספרו ערוך השולחן (אה"ע סי` סא סכ"א): "כמה מנהגים יפים הנהיגו בני ישראל בעת חתונתם, הנהיגו להתענות ביום החופה, דאיתא באגדה שמוחלין לחתן עוונותיו, וכיון שהוא יום סליחה מהראוי להתענות ולבקש רחמים שיחיה חיי שלוה עם בת זוגו, ושיצא מהם דורות ישרים בעיני אלוקים ואדם", עכ"ל.

וז"ל הגאון רבי יעקב עמדין זצוק"ל בסידורו (דיני ברכות אירוסין): "החתן והכלה יתקדשו ויעשו תשובה ביום החופה, ויפשפשו במעשיהם מיום היותם, ויחזרו בחרטה גדולה בשברון לב על העבר, ובקבלה והסכמה חזקה על להבא, לעבוד את ה` באמת ובתמים, להיות קדושים וטהורים, ויבקשו מה` מחילה סליחה וכפרה ואז מוחל להם כל עוונותיהם", עכ"ל. דברי כיבושין מהרה"ק מראפשיץ לחתן ביום חופתו "ויסופר אשר הגה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע כאשר הזמינו אותו שיבוא לקבלת פנים ולסדר קידושין בעירו כנהוג, לא סידר הקידושין עד שראה אשר החתן לפני חופתו מוריד דמעות, ופעם אחת היה נקרא לבית החתונה וראה אשר הגם שהבדחן הרבה לעורר את החתן בדברי מוסר להביאו לדמעות,

אבל לא הועיל מאומה והחתן לא הוריד דמעות כי לב החתן היה מוצק כברזל, הרה"ק הנ"ל המתין עד בוש ולא חפץ לצאת להחופה, ובכבודו ובעצמו עלה על ספסל ואמר: `ידידי החתן!, אני רואה אשר הבדחן לא הביא אותך לבכיה לכן אני אהיה הבדחן, ואספר לך מעשה שהיה, פעם אחת התרועעו הצבי והצביה ביער והתעלסו באהבים, אכן פתאום עמד הצבי ממקומו ורצה לרוץ להלאה, הצביה נבהלה ואמרה אליו, אהובי אנה תלך?, והוא הראה לה כי מרחוק הולך הרובה איש צייד ולהקת כלבים מבוהלים סביבו, וכרגע היא שואלת אותו מתי נפגוש פעם שנית, ובהחפזו לברוח הוא משיב בקול רועד:

אנוכי חושב כי הפגישה השניה שלנו תהיה לדאבוננו בצל קורת הסוחר הקונה מהרובה עור בשרי עם עור בשרך, עד כאן דיבר אליו הגה"ק מראפשיץ, ואת המשל והנמשל הזה הבין החתן הזה וכמדקרות חרב ירד בלבו המאובן, והיה אנוס על פי הדיבור של הרה"ק לפתוח עפעפיו ואגלי דמעה החלו להתגלגל על לחייו, ואז צעק הרה"ק: מנגנים טלו כינורותיכם בידכם והשמיעו קול זמרה והשושבינים הוליכו את החתן לחופה", עכ"ד בתירוש ויצהר שם, ודבריו חודרים כל לב. אמירת כל ספר תהילים הגאון רבי יצחק צבי לעבאוויטש זצ"ל אב"ד טשעפ בספרו שולחן העזר (ח"ב דף קלח) כתב וז"ל: "מנהג ותיקים שהחתן ביום החופה גומר כל ספר תהילים, וכן נהג הגה"ק בעל קול אריה זי"ע, וציוה כן להחתנים, וסמיך ליה אקרא מי ימלל גבורות ה` ישמיע כל תהילתו, הכוונה לבטל כל הגבורות על ידי אמירת כל תהילים", עכ"ל, ואכן נתקבל מנהג זה בתפוצות ישראל שהחתן והכלה גומרים כל ספר תהילים בו ביום.

וכדברים הללו ביארו גדולי החסידות, כמבואר מהגה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זצ"ל בספרו אגרא דפרקא (סי` שמח) וז"ל: "קבלתי, להמתיק הדינים והגבורות, לגמור כל ספר תהילים, נרמז בפסוק (תהילים קו ב) מי ימלל גבורות ה`, ימלל מלשון מלילות מלשון מולל וזורק, ולפי זה הפירוש הוא מי שירצה לכתוש ולמולל הגבורות ישמיע כל תהילתו, היינו כל ספר תהילים", עכ"ל, וכיוצא בזה מובא בספרו של הגה"ק רבי גדליה מיליניץ זי"ע תשואות חן (פרשת ויגש) בשם הגה"ק רבי משולם זוסיא מאניפולי זי"ע וז"ל: "אמירת תהילים הוא סוד המתקת הדינים, כמו ששמעתי מפי החסיד המפורסם מוה"ר משולם זוסמן זצ"ל מי ימלל גבורות ה` ופירש ימלל מלשון מוללין מלילות, היינו מי יכול למלל ולשבר הגבורות מי שישמיע כל תהילתו, שיאמר כל ספר תהילים בפעם אחת", עכ"ל. ומשמיה דהרה"ק רבי משה מסאווריין זצוק"ל איאמרא כי מה שמקובל מן הצדיקים כסגולה גדולה לומר כל ספר תהילים בלא הפסק, אין הכוונה כמו שסבורים ההמון שלא יפסיק בינתיים באיזה דיבור, אלא אני אומר שהפירוש בלי הפסק היינו שלא יהיה הפסק כלל מלבו לפיו, ויהיה פיו ולבו שוין, בעת אמירת כל ספר תהילים, (ליקוטי שושנים).

עננו ליום החופה הגאון רבי רפאל מילדולה זצ"ל בספרו חופת חתנים ייסד נוסח מיוחד לעננו שיאמרנה החתן בשעת אמירת עננו במנחה לפני סיום ברכת שומע תפילה, לעורר עליו רחמי שמים מרובים בשפיכת לב כמים ובפלגי מים אשר תזילנה עיניו בשיח תפילתו, וז"ל התפילה: "ענני אבי ביום [צום התענית] הזה, כי בצרה גדולה על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה, והדבקתי רעה אל רעה, והרהורי עבירה הרהרתי, והלכתי אחרי שרירות לבי הרע, ואחרי ראות עיני בראיות האסורות, ופגמתי בעיינין עילאין, נלכדתי במצודה רעה ופגמתי באות ברית קודש, מתבושש אני מחטאי ומוכלם אני מעוונותי ונחפר מפשעי, אך לא להכעיסך נתכוונתי, ואתה בוחן לבות וכליות, גלוי וידוע לפניך כי לא במרד ובמעל נגד כוונתך, אלא יצרי הרע פתני והדיחני, גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי,

ועתה ה` צור תקוותי ותקוות אבותי, הנה שבתי אליך בבושת פנים ביום [צום התענית] הזה יום מחילת עוונותי, כי ימינך פשוטה לקבל שבים, אנה ה` כפר נא ביום הזה על כל מה שחטאתי, ותשליך במצולות ים כל חטאתי, הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, והחזק בדק ביתי הרעועה, ותקן כל אשר עוותתי, והעלה והאר כל השמות שפגמתי בהם, ויהיו לאורות כמשפט הראשון, ותלקט כל אשר פזרתי ותכרית ותשמיד כל ילדי פשע זרע שקר, אשר בחטאותי בנים גדלתי ורוממתי, ותשליך במצולות ים כל אשות הזימה אשר בעוונותי קלקלתי והן הנה מלופפות בי, ותרחיקם מאתי ומגבולי ולא יגעו בי ובנפשי ולא ילוו אותי לקברי לאמר אבינו אתה, ולא תאונה אלי רעה ונגע לא יקרב באהלי, ובכח שמך הגדול היוצא מפסוק (איוב כ טו) חיל בלע ויקיאנו, כאריה תשאג לעומתם ותוציא בלעם מפיהם, והשג תשיג והצל תציל, וישוב הכל לאיתנו הראשון, ולא ידח ממנו נדח, והאשה הבאה אל ביתי אשר הוכחת לבת זוגי יהי רצון מלפניך שיהא זיווג הראוי ומתקיים, לבל אמות ואספה בלא עתי ח"ו, ולא אדחה מפני שום אדם בעולם , אנה ה` מלטה נפשי, וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד מלאת ימי ושנותי בהם [שבעים שנה], ויתקיים בי מקרא שכתוב כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, אמן סלה, ואל תסתר פניך ממני, היה נא קרוב לשועתי, טרם אליך אקרא אתה תענה, אדבר ואתה תשמע, כדבר שנאמר והיה טרם יקרא ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, כי אתה ה` העונה בעת צרה ושומע תפילת כל פה...".

הרואה יראה כי עיקר התפילה נוסד כוידוי על חטא פגם אות ברית קודש, שהזמן ביום החופה גרמא להעתיר על ענין זה במיוחד שכך גילה הגה"ק רבי אליהו די וידאש זצוק"ל בספרו הק` ראשית חכמה (שער הקדושה - פרק שבעה עשר) בשם רבו הגה"ק רבי משה קארדווארי זצוק"ל וז"ל: "עוד כתב מורי ע"ה בענין ויהי ער בכור יהודה, וכן אונן שנאמר בהם וימיתם ה`, ופירשו רבותינו ז"ל מכאן שהמוציא זרע לבטלה חייב מיתה לשמים, והטעם הוא כדפירשתי לעיל שהטפה ההיא היוצאת לבטלה, כיון שלא באה בנקבה מיד החיצונית מזומנת שם ולוקחת חימום הרע ההוא ועושקת הנשמה שהיתה ראוי לבוא בטפה ההיא, נמצא שיש ביד החיצונית כל אותם הנשמות הראויות לבוא באותם הטיפות, וכאשר האדם נושא אשה ולא עשה תשובה הראוי החיצונה מזמנת שם אותם הנשמות הטהורות העשוקות בידה, ובניו מתים כשהם קטנים בתוקפא דאימהון, כדפרישית בסבא, ובהיותו מצטער במיתת בניו מתכפר לו מה שהיה חייב מיתה לשמים, שהרי גם כן היא מתקבצת ובלבד שיעשה תשובה מכאן ואילך, ועל העון הזה נאמר (ירמיה ב לג) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים צדיקים, וכן מה שפירשו רבותינו ז"ל שהעתקנו בראש הפרק שוחטי הילדים שזה שוחט בניו ממש, וכדפירש הרשב"י ע"ה בפרשת ויחי שהעתקנו לשונו לעיל, ולכך אינו רואה פני שכינה שאין שכינה מתגלה לו כמו שמתגלה משאר הצדיקים, אלא אם יעשה תשובה הראויה וכמו שיתבאר, עד כאן קיצור כוונתו", עכ"ל קדשו.

ומצורף לזה דברי קדשו של הגה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע בספרו קדושת לוי (ליקוטים) על דברי הגמ` (ברכות לא א) חזיה לרבנן דקא בדחי טובא אייתי זוגא חוורתא בת ד` מאה זוזי ותבר קמייהו, "כי באמת שמחת נשואין הוא התקרבות הגאולה, וזהו הרמז בגמרא (יבמות סב א) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, וזהו שמחת נישואין על הנשמות אשר יבואו על זה העולם, וזהו הזיווג, ובזה יהיה התקרבות הגאולה. ולכך אנו אומרין בשבע ברכות שוש תשיש על בנין בית המקדש, כי מזה השמחה יבנה המקדש ולכך סומכין שוש תשיש לברכת שמח תשמח, כי השמחה יקרב בנין בית המקדש, ולכך החתן בוכה בשעת החופה, כי הנשמה כשבאה על זה העולם יש לה צער על אשר ניתנה מעולם החדוה וששון ושמחה על זה העולם, ולכך האדם בשעה שיוצא מבטן אמו הוא בוכה, כי הנשמה בוכה על ביאתה על זה העולם, לכך בוכה החתן בשעת חופתו מחמת שהנשמות העתידים לבא ממנו הם מעוררים אותו ועל ידי זה בוכה, וזהו הרמז חזיה לרבנן דקבדחי טובא, בשמחת נשואין על התקרבות הגאולה, וזהו אייתי זוגא חוורתא, כי הנשמה הוא חוורתא, וזהו בת ארבע מאה זוזי, כי האדם הוא כלול מד` יסודות", עכ"ל, ומובן שבכדי ששמחת הנישואין יהיה בשלימות על ענין התולדות העתידים לצאת ממנו מחוייב לבכות מקודם על הענין הנ"ל שח"ו לא ימותו על ידי הקליפה החיצונית הנ"ל.

ובכדי לעורר לב החתן שיבין עומק תפילה זו הנצרכת מאוד בעת כזאת, יוצג כאן סוד הענין כמבואר בזוהר הק` (ח"ג וילך רפג עמוד ב) שעל החתן לבקש רחמים על כך ביום חופתו, וז"ל: בתרגום ללשון הקודש: "אמר רבי שמעון ודאי כך הוא, וזהו שכתוב (משלי יג) ויש נספה [מן העולם] בלא משפט, והרי כבר נתעוררו בביאור מקרא זה החברים, ואנו נבאר כמו כן המקרא הזה, אבל מה שנתעוררו החברים לפרש במקרא זה צריך לגלותו לעולם מאחר שהוא תועלת לבני האדם, לידע שיש אופן שיפטר מן העולם כשעדיין לא הגיע זמנו, בא וראה והרי מבואר כי כל הרוחות היוצאות מלמעלה מתחילה זכר ונקבה הן יוצאות, ואז פורשין זה מזו, ולפעמים יוצאת נשמת הנקבה עוד לפני שיצאה חלק נשמת הזכר שכנגדה שהוא בן זוגה, וכל אותו זמן שעדיין לא בא עת הזכר ההוא להזדווג עם נקיבתו, בא אחר ולוקח את הנקבה הזאת לפי שעה, וכיון שבא הזמן לחלק הזכר שלה להזדווג עמה הרי שכשנתעורר מידת צדק בעולם לפקוד את חטאי באי עולם, אוסף את הזכר האחר שכנס את הנקבה לפי שעה, ומשכך בא הזכר שהוא בן זוגה ולוקח אותה, ועל כך קשה זיווגם של בני האדם לפני הקב"ה, וכל זה שאמרנו שהזכר שלקח הנקבה השייכת לאחר נאסף מן העולם הוא רק לסיבת שחטא, ואף על גב שאין בחטאיו חומר כל כך שיגזר עליו מיתה בשל כך, מ"מ בצירוף לזה שהאשה אשר עמו שייכת לאחר נאסף אותו איש מן העולם,

אף שאין מגיע לו עונש מוות במשפט, ועל זה כתוב ויש נספה בלא משפט, ועושה בו מידת צדק דין בחטאיו כיון שכבר הגיע זמן הזכר השייך לחלק הנקבה הזאת להזדווג עמה שהרי שלו היא, אמר לו ר` אלעזר וכי למה יפרישם הקב"ה זה מזה על ידי שיסתלק מן העולם, והרי יכול ליתן לו נקבה אחרת לזכר זה הבא לעולם אחר שנקבתו נישאת לאחר, השיב לו, זהו הוא תועלתו של האדם וטובה שעושה עמו הקב"ה שלא יבוא ויראה את אשתו השייכת אליו ביד איש זר, ובא וראה שאם הזכר השייך אל הנקבה אין מעשיו כשרים הרי שבאופן זה אע"ג שהנקבה שייכת לו מ"מ אינו ראוי שיסתלק בגינו זה שלקח את נקיבתו, ואינו נדחה מלפניו, ...ובשביל כך צריך האדם לבקש לפני הקדוש ברוך הוא, כשהוא בא להזדווג שלא ידחה מלפני אחר".

אם אתם נוהגים להתענות ביום םהחופה, כתבי לי ואשלח לכם עניני התענית. ומהנ"ל תלמדו ההתייחסות הראויה ליום החופה, ועד כמה רצוי לקצר מאוד מאוד בסיור ההצטלמות, והעיקר שלא להפנות את הלב לדברים הטפלים ולשכוח מהעיקר. בהצלחה והרבה מזל טוב - מנשה ישראל