תורה ומדע
שאלות תורה ומדע
- י"ב אדר א' התשע"ו
שאלה
שלום רב, שמי יעקב סינואני. בעל תשובה ב"ה מזה 8 שנים, כיום לומד בישיבת תורת החיים של הרב שמואל טל שליט"א ומאושר שם. לאחרונה, רציתי לעשות בירור בעקבות מספר שאלות שעלו לי בנושא תורה ומדע, אשמח אם תוכלו להעשיר אותי בידע הרב שלכם בנושאים אלו. ומכל מקום, יש נקודה שממנה אני חושב שצריך לגשת לבירורים כאלו: צריך לגשת מתוך אמון פשוט בחז"ל ובתורת ה'. לא עליך המלאכה לגמור; וגם אם נותרת עם שאלות – זה לא נורא. ועדיף להשאר בצ"ע מאשר לענות תשובות דחוקות שאינן אמיתיות (ראה ש"ך חו"מ סי' פד ס"ק יד). וצריך לגשת לשאלות אלו מתוך אימה ויראה מחז"ל הקדושים. וכבר העיד הרב דסלר (מכתב מאליהו ח"א עמ' 75) שכל מי שלא ראה את גדו"י דנים בסוגיות של כלל ישראל, לא חווה תחושת אחריות מימיו. אך מכל מקום אין זה סותר שאנו צריכים לברר האמת בכל דבר ולתת מקום לשאול שאלות חשובות. להלן השאלות: א. קשיים בעניין הריגת כינה בשבת אף לאור דברי הרב זמיר שליט"א: לכאורה לגבי הריגת כינה בשבת, התירו זאת חז"ל ע"פ ההנחה שכינה אינה פרה ורבה אלא נוצרת מהזיעה (שבת קח ע"א). אמנם בימינו ידוע שהכינים פרות ורבות ע"י זכר ונקבה. וראיתי שהרב זמיר שליט"א נדרש לסוגיא זו במהפך 2, וכתב להוכיח מגיטין (סט ע"ב) גבי רפואה לצמרתא (פירש"י: "אבן הגדילה בגיד ועוצרת השתן") שאחת הרפואות לכך היא: "ליתי כינה דזכר ונקבה, וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום", שגם מציאות זו של זו"נ היתה ידועה לחז"ל. ועוד הביא שם, שכיום נתגלה שחלק גדול מאוד מהכינים אכן נוצרות ע"י הפריה בתולית, וכינים אלו לא החשיבום חז"ל לבעלי חזקת חיות ורוב הכינים היו מזנים אלו, ולפיכך התירו להורגן בשבת מדין כל דפריש מרובא פריש (יו"ד סי' קי ס"ג). אמנם נראה שקשה לקבל דברי הרב זמיר שליט"א. ראשית, חז"ל דיברו על כך שהכינים נוצרות מהזיעה, ולא נוצרת מכינה חד הורית. ועוד, לכאורה אין ראיה כלל מהגמ' בגיטין, שכן פירש שם רש"ל: "ונ"ב פי' מזכר ונקבה", וכ"כ במסורת הש"ס שם. וכוונתם שיש להביא כינה מראש של אדם זכר ומראש של אשה נקבה, אך אין מדובר כאן על כינה שנוצרת מזכר ונקבה. אמנם אולי כן מדוקדק כדברי הרב זמיר שנאמר בגמרא: "וליתלי ליה" ולא "וליתלי להו" שכן לפירוש הרש"ל מדובר בשתי כינים שונות, אמנם יש ליישב דבריו גם בזה ואכמ"ל. ב. התפיסה של חז"ל שתולעים נוצרות ממאכלים מעופשים וכיו"ב קשה מאוד מציאותית: ולעיל כתבנו שחז"ל הבינו שהכינים נוצרות מן הזיעה, ובפשטות נראה שהבינו שחי יכול להווצר מן הדומם. וכן נראה בפשטות מלשון הרמב"ם (מאכ"א ב,יד): "אלו המינין הנבראין בפירות ובמאכלות". ולכאורה זהו גם הבסיס להקל הלכתית באכילת שקצים שנוצרו בתוך בפרי, מפני שכל זמן שלא רחשו יש לראותם כחלק מהפרי עצמו, אך לכאורה מציאותית זה לא נכון. ואדרבה, זו טענה חזקה נגד האבולוציה שבנויה על כך שמהדומם נוצר חי, ובימינו רואים שהדבר בלתי אפשרי. ולעניות דעתי, אין עניין כלל להדחק ולנסות לתרץ הדבר בתירוצים נקודתיים וליישבם, כי רבו המקורות לעניין זה, ופשוט שזוהי התפיסה של חז"ל, כפי שחשבו פעם בכל העולם. ג. לכאורה היחס בין כדוה"א והשמש שהיה מקובל ביד חז"ל אינו נכון: ומבואר בפסחים (צד ע"ב): "חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין". והנה בימינו ידוע שאין המציאות לא כחכמי ישראל ולא כחכמי האומות, ומה שבלילה המעינות רותחין זה מפני שעדיין נותר בהם מחום השמש. ולכאורה התפיסה הזו של 'עובי הרקיע' אינה קיימת, ובודאי שאין כוונתם לאטמוספרה. גם בפשטות נראה שהבינו שכדוה"א לא עגול, שאם הוא עגול לא שייך שהשמש תהלך 'מתחת לקרקע' מאחר שבכל מקום שתעבור השמש היה תהיה לפני הקרקע שבכיוון הכדורי שלה. וצע"ג. וידעתי שיש כמה מקורות שבהם נראה שכדוה"א עגול, כדאי' בירושלמי המובא בתוספות בע"ז (מ ע"א) ובישעיה (מ,כב) ובזוהר (ויקרא י) אך מכל מקום, נראה בפועל שלא זו היתה התפיסה הרווחת בקרב חז"ל. ד. שאלה בסיסית העולה לאור השאלות הנ"ל: ולכאורה יש לשאול שאלה מהותית העולה מכל הטענות הנ"ל. הרי אנו מאמינים שחז"ל היו בעלי רוח הקודש, וכל רז לא אניס להו, והיו מחיי מתים ואליהו הוה שכיח גבייהו (ראה מזה בספר חיי עולם לסטייפלר), ואיך יתכן ששגו בהבנת המציאות? למה אליהו הנביא לא גילה להם שכדוה"א סובב סביב השמש ולא הפוך? וצ"ע. ולכאורה מבואר במסכת נידה (כ ע"ב) תמונה קצת אחרת ביחס לידיעת חז"ל בחכמות העולם: "אמר רבי זירא: טבעא דבבל גרמא לי דלא חזאי דמא, דאמינא בטבעא לא ידענא, בדמא ידענא? למימרא דבטבעא תליא מלתא, והא רבה הוא דידע בטבעא ולא ידע בדמא! כל שכן קאמר, ומה רבה דידע בטבעא - לא חזא דמא, ואנא אחזי?". הרי שר' זירא העיד כי איננו בקי בחכמת הטבע. ובפשטות הסיבה מפני שלא למדה, ואילו רבה כן למד חכמת הטבע, ואפ"ה לא ידע להבחין בין צבע טמא לטהור. גם בפשטות דברי שמואל בברכות (נח ע"ב) נהירין לי שבילי וכו' מבואר על כך שלמד החכמה עד שבס"ד נהיה בקי בה מאוד. גם הרמב"ם שהיה חכם גדול בחכמות העולם, זה היה מפני שלמדה ולא השיגה בכח נבואי על אף שודאי היה בעל רוה"ק. ועיין לקמן בדברי שבט הלוי, ורצה לומר שגם ידיעותיו של הרמב"ם רכש ע"י התורה. אמנם, לפי זה לא ברור מדוע הוצרך ללמוד חכמה זו מרופאי זמנו. אנחנו בימינו רגילים להניח שאם רשב"י היה בעל רוה"ק, אז פשוט שהיה יודע גם לבנות מטוס ומכונית, זה קטן עליו. והסיבה שלא המציא לבני העולם את המכוניות לדוגמא הוא מפני שראה שיהיו בכך תאונות דרכים וכיו"ב ושאין בכך טובה לעולם. אני מרגיש שהנחה זו לא אמיתית ונכונה, ולא מתיישבת על הלב כלל, ואכמ"ל. ובפשטות נראה שלא בכך נמדדו גדולת רבותינו הראשונים, אלא בקדושתם וחסידותם ומסירות נפשם על קדושת ה'. כיום ניתן לומר לענ"ד בוודאות גמורה כי אנחנו יודעים יותר ממה שידעו חז"ל על הטבע. אך אין זה אומר שאנחנו יותר מהם. אדרבה, מי שהמציא את הגלגל גאון יותר ממי שהמציא את המכונית. כל החכמה שבימינו בנויה על הקדמות של הדורות הקודמים שבגאונות נפלאה פתחו את הפתח בפני כל החכמה הקיימת היום וכמשל הננס על גבי הענק (שכידוע המקורות היהודיים שאבוהו מן הפילוסופים היוונים, אך מ"מ משל נכון הוא). וכן נראה מדברי הגמרא בברכות (כ ע"א) שדורו של רב יהודה היו בקיאים בש"ס יותר מדורות קודמים ואפ"ה הם עדיפים משום שמסרי נפשייהו אקדושת ה'. ולכאורה, הרי לדוגמא, הבבא סאלי היה בעל רוח הקודש איומה ונוראה. אך איני יודע אם כשהיינו שואלים אותו שאלות פרטניות בענייני אנתרופולוגיה הוא היה יודע מה לענות. הרבי מליובאביץ' דווקא כן, כי הוא למד את זה. אבל מי שלא למד – לא פשוט שהיה יודע, למרות שיתכן שה' יתברך היה פותח לו. אמנם מצאתי בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' יג תשובה ח) שנשאל מנין שאב מרן החזו"א ידיעתו המדהימה בענייני הרפואה, והשיב: "ברור אצלי שזה מכח לימוד תורה לשמה שמבואר פ"ו דאבות שאחד הסימנים שמגלים לו רזי תורה ר"ל סודי התורה שאי אפשר בשכל האנושי לעמוד עליהם מכ"מ מגלים לו במתנה מן השמים, ונוסף לזה שהי' לו זצ"ל חוש מיוחד מעצמו בחכמת הנתוח וביסודי הטבע, והכל נמשך מכח התורה, ומצינו כן בקדמונים (הרמב"ם והרמב"ן ושאר גדולי הדורות) שהיו רופאים ממש ועיקר מה ששאבו ממעייני התורה שנתקדשו חושיהם על ידה. וזה לי קרוב לחמשים שנה שכבר הייתי פה רב בסביבה, והייתי מאד מקושר עם מרן החזון איש זי"ע, בקרתי אז את הגאון האמיתי בעל אבן האזל הגרא"ז מלצר זצלה"ה והוא ידע על הקשרים שלי עם החזון איש ומאחר ששמע ממני כמה דברים אמר לי בהתפעלות, וז"ל, החזון איש פוסק דיני נפשות ברגעים (אם כן לנתח או לא, וכיו"ב) והפלא אמר שיותר מתשעים אחוז זוכה לכיון האמת והצלחה" עכ"ל. (ועיין בתניא (ליקוטי אמרים סוף פ"ח) שהביא גישה שונה בזה. ועיין בספר קול התור (פ"ה שער באר שבע) שהביא דעת הגר"א שעל כל בן תורה להיות בקי באחת מחכמות החול, וראה שם שקבל על חילול ה' שנוצר שבני תורה אינם בקיאים בחכמות העולם, ובשל כך מתעכבת הגאולה. מאידך ראה צל"ח (ברכות כח ע"ב ד"ה ואמר מנעו) ויש ליישב ביניהם ואכמ"ל). אמנם לפי דבריו עולה השאלה ששאלתי בהתחלה: חז"ל הרי היו בעלי רוה"ק יותר מהחזון איש ובכל זאת לא ידעו שכדוה"א עגול וחשבו שהשמש נכנס בעובי הרקיע, ושבע"ח נוצרים מדומם, ושאר הנחות היסוד המדעיות שהיו מקובלות על בני אותה תקופה ולא העפילו ברוח קודשם לדעת את המציאות כפי שידועה לנו. וצע"ג בכל זה.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה יעקב, ויישר כח על תהליך ההתחזקות שלך.
1. במסורת שבעל פה קיבלנו שמותר להרוג כינה בשבת, רק לא קיבלנו את הטעם מדוע. האמוראים בתלמוד הבבלי והאמוראים בתלמוד הירושלמי נתנו טעמים שונים להיתר זה. חכמי בבל הבינו שהסיבה שמותר להרוג כינים בשבת, הוא משום שאינם פרים ורבים כיתר בעלי החיים. אולם חכמי האמוראים בירושלים הסיקו שהסיבה להיתר להריגתם בשבת הוא משום שאינם חיים הרבה זמן. אך בשני המקרים ביקשו האמוראים לתת טעמים להלכה שקיבלו במסורת.
ייתכן שלהריגת כינים יש כמה טעמים, ואפילו טעמים שאינם ידועים לנו. אך הנסיון לתלות את המצווה בטעם הוא שגוי. שהרי היו מחלוקות רבות בין החכמים על טעמי המצוות.
עם זאת, נראה שגם חכמי בבל ידעו שהכינים פרות ורבות, שהרי הזכירו במפורש בגמרא זו "ביצי כינים", ושאלו אם שם זה ניתן לביצים שמוצאים בשיערות (כך כותב רבינו חננאל בפירוש). ומדברים אלה אפשר להבין שחכמי בבל ידעו שכינים מגיעות מביצים, ולא חשבו שהכינים נוצרים מעיפוש, אך סברו בכל זאת שהפרייה והרבייה של כינים אינה דומה לפרייה ורבייה רגילה של בעלי חיים אחרים.
ולגבי הרמב"ם ומקורות נוספים שראית, עליך להבין שההתיחסות ליצורים זעירים בהלכה - כמוה כהתייחסות לחיידקים. דהיינו, רק מה שנראה לעין נחשב לבריה שיש בה ממש. ולכן תולעים שלא יצאו לאויר העולם, ובקעו וחיו בתוך התפוח - נחשבים עדיין לחלק מהתפוח - כל עוד לא זכו לקבל חיות כלשהי מן העולם החיצוני. וזוהי הגדרה הלכתית פשוטה, כשם שברגע זה יש בגופך אינספור מיקרואורגניזמים חיים שנחשבים לחלק בלתי נפרד מגופך (וכאשר כל אדם מת, המיקרואורגניזמים הללו מעכלים ואוכלים אותו!). הם אמנם יצורים חיים נפרדים מגופך, אך מכיוון שהם נולדו וחיים כל חייהם בגופך, וחיים בסימביוזה מוחלטת עם מערכת החיסון שלך, הם ניזונים מהגוף, והגוף ניזון מהם - לכן גם מבחינה מדעית הם נחשבים לחלק מהגוף החי של האדם. כך גם מבחינה הלכתית יצורים רבים שבקעו וחיים כל חייהם בתוף גוף אחר, נחשבים לחלק בלתי נפרד מן הגוף האחר.
2. הרקיע שתיארו חז"ל בהחלט מתאים למה שמתואר היום בשם אטמוספירה. שים לב שגם מדענים בימינו מסוגלים לתאר את שקיעת החמה והזריחה - למרות שהם יודעים שתופעות אלו נגרמות רק בשל סיבוב כדור הארץ סביב צירו, ולא השמש שנעה. ובכל זאת הם משתמשים במילה זריחה ושקיעה.
מבחינה מדעית הנושא מורכב אפילו יותר, שהרי השמש שאנו רואים באטמוספירה שלנו - איננה השמש שקיימת ברגע זה בחלל, אלא היא השתקפות של השמש מלפני 8 דקות, כך שאילו השמש היתה נעלמת לפתע פתאום, עדיין היינו ממשיכים לראותה כרגיל במשך שמונה דקות, בהן היתה ממשיכה להאיר עלינו.
אפשר להבין שחז"ל תיארו את גלגל השמש הנראה באטמוספירה, כלומר את האור הנצפה. והשאלה היתה מה קורה לאור הזה כאשר השמש שוקעת וזורחת. המילים "בלילה רותחין" באמת אינו מובן לי, ואיני יודע לבארו. אך מצד שני נראה שהחכמים ידעו שהעולם כדורי, שהרי כך אמרו בתלמוד הירושלמי בפירוש לפני 2000 שנה (ויש לציין שהתלמוד הירושלמי הוא עתיק יותר, ונכתב לפני התלמוד הבבלי, וחכמי בבל הכירו אותו היטב). כך אמרו (מסכת עבודה זרה, תחילת פרק ג'): "העולם עשוי ככדור".
המהר"ל הבין שהוויכוח בין חכמי ישראל לחכמי האומות היה לגבי נושאים עמוקים יותר מאופן תנועת החמה, והוא היה ויכוח פילוסופי, כאשר השמש והעולם ייצגו שתי תפיסות שונות על ההשגחה ומעמדנו בעולם (חשוב להבין שהמודל ההליוצנטרי והמודל הגיאוצנטרי לא ייצגו רק שתי תפיסות קוסמולוגיות, אלא שתי תפיסות פילוסופיות על מעמד האדם מול הא-ל). וכגון ויכוח אחר שמסופר על רבי עקיבא וטורנוסרופוס הרשע, אשר התווכחו האם הבריאה מושלמת כפי שהיא, או נועדה לתיקון האדם, ולשם כך רבי עקיבא האכיל את טורנוסרופוס מאכל מר, שלא ניתן לאוכלו לפני שטובלים אותו בסוכר (בדומה לקפה), אך לאחר שמעבדים אותו הוא מתוק וטעים לחך. ומי שלא מבין את שורש הוויכוח עשוי לחשוב שרבי עקיבא וטורנוסרופוס התווכחו ביניהם על הטעם של מאכל מסויים, כאשר במציאות ויכוח חיצוני זה ייצג ויכוח פילוסופי עמוק הרבה יותר.
רוח הקודש מסייעת לפסיקת ההלכה באופן הנכון ביותר, כפי הרצון האלוקי. אך היא אינה הופכת את האדם לא-ל. וכפי שיעקב אבינו לא ידע שיוסף חי במצרים, כי ה' הסתיר זאת ממנו, וכפי שאמרו חז"ל שאפילו משה רבנו הגיע לכלל כעס ומתוכו הגיע לטעות, ולכן לא נכנס לארץ ישראל, כך גם החכמים הוגבלו בידי ה' יתברך, שבחר את הידע שיינתן בידיהם, והידע שיוגבל מהם, והכל לפי הצורך של הדור. אך ההלכה נפסקת "ככל אשר יורוך", ובתלמוד למדים שנוח לו לקב"ה שהחכמים פוסקים באופן אנושי ועל פי המגבלות הגשמיות, כי מאז שהתורה ניתנה - "לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא. לא בשמיים היא לאמור, מי יעלה לנו השמיימה וייקחה לנו, וישמיענו אותה ונעשנה, ולא מעבר לים היא לאמור, מי יעבור לנו אל עבר הים וייקחה לנו, וישמיענו אותה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ד).
הייחודיות של התורה נמצאת בעובדה, שזוהי יצירה נצחית חיה ונושמת, בכך שהיא מערבת את האדם בתוכה, היא תורת אלוקים אשר דורשת התערבות אנושית לפסיקתה בכל דור ודור. ראה מעשה תנורו של עכנאי, שהוא חמור הרבה הרבה יותר מגילוי ידע מדעי חדש בפסיקת ההלכה, שהרי רבי אליעזר הוכיח לחכמים בנסים גלויים מה היתה ההלכה שקיבלו בני ישראל בזמן מתן תורה! ולמרות זאת המעשה הוכיח שהיה זה רק נסיון, ועל החכמים לפסוק לפי כללי הפסיקה ההלכתיים.
כמו שברפואה יש מומחה לעיניים, ויש מומחה לריאות, ולא הולכים למומחה לעיניים כדי לשאול שאלה על "אף אוזן וגרון", כך גם בעולם ההלכה יש חכמים שהיו מומחים יותר בדיני טומאה וטהרה, והיו חכמים שהיו מומחים יותר ברפואה, וחכמים אחרים שהיו מומחים יותר בקוסמולוגיה וכו' וכו'. ובזכות כח תורתם היה להם שכל חריף וחד להשיג דעות נכונות במדע של תקופתם. אני בטוח שהבבא סאלי היה יכול לתת לך שיעור מאלף בקבלה וחסידות ועולמות עליונים, ומנגד זאת רבנים כגון הרב נסים וידאל יכולים לתת לך שיעור מאלף על קוסמולוגיה. כל אחד לפי תחום עיסוקו ומומחיותו, אשר בכח התורה הקדושה ליבנו נושאים אלה על פי יהדותנו בצורה מעמיקה ורצינית. חכמי ישראל תמיד התבלטו בכישרון זה.
כל רב שמפנים לפניו שאלה הלכתית סבוכה, אם בענייני רפואה ואם בענייני טכנולוגיה (כגון הפעלת נורה מסוג חדש, או מערכת השקייה אוטומטית בשבת), נוהג לברר את הנושא בצורה מדעית, ולהתייעץ עם המומחים בתחום, ומבקש להבין בדיוק איך המערכת פועלת, ומה אומרים עליה המומחים, לפני שהוא פוסק הלכה. מבחינה זו אנו למדים שהמדע הוא כלי נפלא ביד היהדות, ולכן מעולם לא שרפו ביהדות מדענים על המוקד, כפי שעשתה הכנסייה הנוצרית שקידשה את הבערות.
לימוד המדע הוא מבורך - אך בתנאים הנכונים. ולצערנו מזה דורות רבים שאין תנאים טובים ללימודי מדע. שהרי כל האוניברסיטאות וכל ספרי המדע מערבים את דעותיהם והשקפותיהם בתוך הידע המדעי. אי אפשר היום ללמוד פסיכולוגיה מבלי ללמוד דעות כפרניות שאין להן אחיזה במציאות, ואי אפשר ללמוד ביולוגיה מבלי להיחשף לתיאוריות שמטרתן להפקיע התערבות אלוקית בבריאה. וכיוצא בהם.
ואין ספק שרובם המוחלט של היהודים שנכנסים למסגרות אקדמאיות שכאלה - לא יודעים להבדיל בין טמא לטהור, ונופלים להאמין לדעות ואמונות שיש באקדמיה. ראה דוגמה:
כמו כן, נראה לי שאתה חושב במושגים של שחור ולבן. אך עליך להכיר במציאות: שהאמת גדולה מידי מכדי שיהיה אפשר לראותה רק מזוית אחת.
לדוגמה:
מבחינה ביולוגית - עץ הוא מערכת מורכבת מאוד, מלאה בתאים ועורקים שמעבירים נוזלים, ועושים פוטוסינטזה.
אך מבחינה פיזיקלית - העץ אינו אלא מיליארדי אטומים ומולקולות שנעים זה ליד זה.
האם נכון יהיה לומר שהעץ הוא מערכת ביולוגית, או שהעץ הוא אוסף מולקולות?
מי שיאמר שהעץ הוא רק אוסף מולקולות - מתעלם למעשה ממורכבותו המיוחדת של העץ, והוא יכול במשפט זה לתאר גם סלע גדול וחסר מורכבות. כלומר, הפיזיקאי לא רואה את כל התמונה.
מצד שני מי שיאמר שהעץ הוא רק מערכת ביולוגית - מתעלם מהעובדה שהעץ מורכב למעשה ממיליארדי מולקולות שפועלות בתיאום. גם הביולוג אינו רואה את כל התמונה.
אז מהי האמת?
האמת היא ששתי התשובות נכונות בו-זמנית. רק שיש מבט מרוחק ויש מבט קרוב. במבט המרוחק לא רואים מה שיש במבט הקרוב, ובמבט הקרוב לא רואים מה שיש במבט המרוחק.
כך גם הדוגמה של הזריחה והשקיעה, ומהלך השמש ברקיע, וחיידקים וחרקים וכדו', שיש בהם זויות שונות של הכרת המציאות מול התנהגות נכונה במציאות. וההלכה לעיתים רבות אינה אמורה ולא צריכה להתחשב במציאות לא אנושית, כגון שלא יפסקו לפתע שאסור לאכול חיידקים, או שאסור לנשום חיידקים וכדו', ועל כגון הבנה מגבילה שכזו אמרו חכמים בגמרא "אין מביאים ראיה מן השוטים".
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il