צניעות לשמה!

שלום, שלום.. ראשית, אני יודה לכם על הסבלנות הטמונה בכם, קראתי כבר והתרשמתי ממש ואף את סיפורה הכאוב של רויטל ז"ל. אני בחורה אשר גדלתי בסביבה דתי לאומי. אבי התחרד אך נפטר. היום, אין אף אחד מביתי שהוא דתי, דבר שגם מתסכל אותי קצת. היה לי חבר והוא ממש חיזק אותי בה`. אני חייבת לומר שמאוד קשה לי אם הצניעות.. למה התורה כל כך פנטית? אולי התורה החמירה והרבנים, אבותינו פרשוה אחרת? באמת קשה לי... ולא בעניין למשוך תשומת לב.. פשוט שיהיה נעים ונוח ואני לא מרגישה בכך אבל עושה כי.. אני אוהבת את ה` אולי גם מיראה למרות שלא חונכתי בכך, למזלי. סליחה שאני מדברת הרבה.. יש כזה משפט לא? שנשים מדברות הרבה.. למה במגזר הדתי הלאומי אני מרגישה שאנו פחות "צנועות" כאילו.. עניין הגרבים למשל.. קראתי שרוב הרבנים באמת אסרו אבל יש רבנים שהקלו ואף קראתי ממאמר של הרב מלמד שאומר שאפשר לא ללבוש.. אז למה להקשות? קראתי איזה תשובה שמשהיא שאלה והתשובה הינה לנהוג כמנהג המחמירים? אומנם, זה באמת צניעות לשמה.. אבל מה עם נוחות מעט? אם נוח אז למה לא? גם כה וכה קשה.. לפחות לי אני רוצה לדעת אם אשפר בבקשה מה עניין של הנעילה, האם באמת צריך לעול נעלים סגורות ולשם מה?? תודה רבה.. "קווה אל השם חזק ויאמץ ליבך! אחרי הצום.. תודה לאל ותודה על שעזר לי לסיומו.