זיווג האמיתי

שלום וברכה

כשמתהלכים לפי הדרכים שהתורה התוותה איך להזדווג, ומצרפים תפילות על העניין, זוכים בס"ד למצוא את הזיווג האמיתי בדרך כלל. אבל יש חיים מצויינים גם עם זיווג שאינו משורש הנשמה, ממש, וכפי שביאר רבינו משה חיים לוצאטו זצוק"ל בדרך הסוד, ולפי דבריו מה שאמרו בגמ` שאין להתחתן עד שיראה את הכלה, הוא באמת בכדי להבטיח שגם אם לא היה קשר נשמתי בין המזדווגים הם יזכו לכך שיווצר מצב של בנין וקשר מחודש ביניהם על ידי ההתקרבות של הראיה לפני הקידושין. וז"ל באיגרת הנדפס בספר אוצרות רמח"ל (עמ` שלט):

"הנה כל הדברים אשר בין איש לאשתו הלא קדש קדשים הם בעצמם, אך סכלות בני האדם תחזירם לאבי אבות הטומאה. באמת זה ענין רע אשר שלט האדם בליעל באדם מיום אכלו את העץ אשר נאסר לו, כי שלטה הערוה במקום שלא היה שם שום בושת ופגם מתחילה. ועל כן מנהג גהינום הוא הקנין ודאי, כמו שחרפה הוא חוש המישוש לאיש בער כבהמות נדמה. אך איש הולך בדרכי ה`, כאשר קדוש מעשה חבורו כן קדוש מעשה קרבתו. ואם אזכה לדבר לכבוד תורתו פה אל פה, אז אגיד לו את כל לבי בזה".

"זאת ודאי אמת היא כי הזמנה מלתא היא, ולהקדים קורבה לחיבור הכנה גדולה היא אליו. ורז"ל ימתיקו סוד באמרם: "לא יקדש אדם אשה עד שיראנה", גם כי הוסיפו לומר טעם פשטי, הוא ככל הקש ותבן לבעירי שאומר הרשב"י זלה"ה והוא סוד גדול, ענין "טוב מראה עיניים מהלך נפש", ואיני רוצה להרחיב דבר זה בכתב עתה, רק בקיצור אומר איזה דבר בענין הקורבה: כי הנה כתיב "אלקים מושיב יחידים ביתה" וכו`.

והוא סוד גדול, כי הנה ידענו, לא כל אחד נוטל את בת זוגו, ואם כן ודאי הנשמות הן משורשים חלוקים, ואיך יתחברו? אך סוד הענין, כי מלבד השורש אשר לנשמות יש להם בית בסוד "מבית אביך" המפורש ברעיא מהימנא פרשת כי תצא יעויין שם. ובהיות שתי נשמות ראויות להתחבר לצורך בחינת תיקון אחר יבנה להם בית חדש כי הוא עומד להתחדש לפי הצורך במלכות, וסודו "ויעש להם בתים", "בית יעשה לה השם", הוא דבר יכול להתחדש אפילו שלא בסדר הנמצא כבר במאורות , ולכן בית חדש ימציא הקב"ה לנשמות האלה ובבחינת בית זה נמצא ביניהם חיבור, וסוד זה "אלוקים מושיב יחידים ביתה", וקראם "יחידים" כי הלא יחיד בלא בת זוגו. אך יש אחרים שהקב"ה רוצה לחבר בני הזוג ואז נאמר "מוציא אסירים בכושרות", כי כל אחד מהם אסיר ואז צריך בם ישיבות כענין אוריה ודדמי ליה.

והנה ישיבת היחידים נקרא קירוב מזל אל מזל, ועל זה נאמר "חות דרגא וסב איתתא", כי האשה עולה עמו ואינה יורדת. ואם היא תחתונה אז תוכל לעלות בכוחו ולהשתוות אליו, אך אם עליונה היא לא תרד ונמצאים בלתי שווים ואין החיבור עולה יפה, וזה סוד "קשה זיווגם כקריעת ים סוף" והוא סוד עמוק, כי בקריעת ים סוף הוצרך כמו כן חידוש בנין, והיינו כי הים היה סודו טומאה וסודו "טובעו בים סוף" בזוהמא כמפורש בדברי האר"י זלה"ה, ועוד ידענו כי בעבירת ישראל היה סודו נוקבא בזעיר אנפין, בסוד "ראתה שפחה על הים", ואם כן היה צריך לחדש מציאות חדש שיתן מקום בזעיר אנפין זמנא אחד, וזה תליא בעתיקא ודוק, ולכן נעשה הדבר במיתון כנראה, ומכאן נמשך שהיו ביהודה מיחדין, אך ודאי כי כל דבר קדושה יכולה חס וחלילה הסטרא אחרא לטמא אותו, על כן שכל אדם יבין לשמור כל מצוות קדושה וגדר ערוה", עכ"ל. [וע"ע "אגרות ותעודות" של הרמח"ל עמ` ריז]. ולפי דבריו מבואר שעניין ההסתכלות לפני הנישואין הוא בכדי לאחד בין נשמות המקדש והמתקדשת באופן שאינם משורש אחד ונבנה להם בזה בית חדש על שם הכתוב אלוקים מושיב יחידים ביתה.

בהצלחה - מנשה ישראל