ספר בראשית ומגילת רות

שלום וברכה

שני השאלות במקומן. שאלונת נכונות המצריכות תשובה מבוארת ומפורטת, כבקשתך. א. תורת היחסות של איינשטיין מלמדת שאין זמן ללא תנועה, ואכן עד ליום שלישי שנוצר תנועה ראשונה על ידי הנהרות ההולכות אל הים, קשה לכאו` לקבל את מושג הזמן, לולי נאמר שכדור הארץ כבר היתה לה תנועה עצמית להסתובב סביב עצמה גם ללא מציאות של שמש ומערכת כוכבים, יתכן שהיה כבר מושג זמן ביום הראשון לבריאה כתוצאה מהתנועה העצמית של הכדור. למעשה, זה מחלוקת הראשונים, וי"א שאכן בימים הראשונים של הבריאה לא היה הזמן כפי שהוא כיום, אלא במושגים אחרים שאי אפשר להבין במצבינו כיום.

אבל הרמב"ן בפירושו לתורה סבור שמיד בהתחלת בראשית נוצר מושג הזמן, בדיוק כפי שהוא כיום, ודבריו מבוארים כי כאמור לזמן אין קשר עם השמש או הירח, הזמן קשור לתנועה, אף אם השמש והירח לא יהיו וישאר כאן שעון מתקתק יהיה כאן מציאות של זמן, וכך גם יש מציאות זמן בנהר הזורם ובכל דבר שיש בו תנועה. ומן היום הראשון שאז נברא האור הראשון ככתוב בתורה -שנגנז אחרי כך- כבר היה שייך עניין של זמן שנמדד במהירות האור, וכך ביום שלישי כבר היו תנועות בשפע של נהרות ועוד שהיה אפשר למדוד זמן ביחס אליהם.

ועכשיו בנוגע לערב ובוקר, היתה בריאה של אור ביום הראשון ואור זה שימש רק בקבוצה השניה של שנים עשרה השעות של אותו יום, בשנים עשר השעות הראשונות של היום היה חושך ולא זרחה אותו אור ראשון. כל זה כתוב במפורש בתורה בבריאת היום הראשון. מאוחר יותר גנז הקב"ה את האור הראשון לצדיקים שיהנו לאורו לעולם הבא, וברא ביום הרביעי את השמש שתשמש כתחליף לאור הראשון.

ב. הביאור בכללות, שכבר מהתחלת הסיפור במגילת רות ויציאתו של אלימלך לחו"ל, היה הכל בהשגחה פרטית עליונה, שאע"פ שמחשבתו של אלימלך ומשפחתו היתה לכאו` לצאת מהארץ בכדי להיפטר מהעניים שבקשו ממנו תמיכה, אבל באמת עצת ה` ומחשבתו הייתה כל זאת, להביא ולהשיב לעם ישראל את נשמת דוד המלך וכל שלשלת המלכות עד המשיח בן דוד, שכל שורש זה היה אבוד עד אותה עת בשדי מואב, וכפי שדרשו חז"ל במסכת בבא בתרא (צא ב) על הפסוק בדברי הימים (א, ד כב):

וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, ופירוש הכתוב כך: "יוֹאָשׁ וְשָׂרָף", - מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן שְׁמָם, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם יוֹאָשׁ וְשָׂרָף? "יוֹאָשׁ" - שֶׁנִּתְיָיאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָה. "שָׂרָף" - שֶׁנִּתְחַיְיבוּ שְׂרֵיפָה לַמָּקוֹם. "אֲשֶׁר בַּעֲלוּ לְמוֹאָב" - אֲשֶׁר נָשְׂאוּ נָשִׁים מוֹאֲבִיוֹת. "וְיָשַׁבִי לָחֶם" - זוֹ רוּת הַמּוֹאָבִיָה שֶׁשָּׁבָה וְנִדְבָּקָה בְבֵית לֶחֶם יְהוּדָה. "וְהַדְּבָרִים עֲתִיקִים" - דְּבָרִים הַלָּלוּ [שיצאו מחלון וכליון לחו"ל וע"י כך באה רות ונשאת לבועז ונולדו מלכי בית דוד] עָתִיק יוֹמַיָא [הקב"ה] אֲמְרָם [מאתו יצאו כבושים], דִּכְתִיב, (תהלים פט) "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִי". וּכְתִיב, (בראשית יט) "שְׁתֵּי בְנוֹתֶיךָ הַנִּמְצָאוֹת".

ופירוש הדברים, שהקב"ה גזר שיצאו מחלון וכליון לחוץ לארץ וישאו שם נשים מואביות כדי שיתגלגל הדבר, ותבוא רות המואביה לבית לחם יהודה ותנשא לבועז ויצא ממנו דוד. והגמ` מתבטא בלשון `עתיק יומיא אמרם`, שמאת הקב"ה יצא סוד זה, מכיון שכל השתלשלות מלכות בית דוד היתה צריכה לצאת לפועל בדרכים עקלקלות, בכדי להערים על צד הרע שהתנגד מאוד להתגלות אור זה בעולם, שבסופו של דבר מלך המשיח מבית דוד יבטל את כל כוחות הרע, ולכן הוציאו את האור הזה בדלת אחורית, ראשית הדברים התחילו בסיפור של יהודה ותמר, שהיה כעין מעשה זנות [ואז נולד פרץ שממנו יצא בהמשך בועז],

אחר כך היה הסיפור של רות שגם כן כניסתה אל הקדושה היתה בדרך לא `גלאט` בכדי להערים על כוח הרע, ואחר כך היה הסיפור של דוד ובת שבע, שמזיווג זה נולד המלך שלמה, ומזרע שלמה יהיה המשיח במהרה. וכפי המתבאר מעשהו של אלימלך ויציאתו מהארץ למואב היה מסיבוב וגלגול ההשגחה העליונה להצמיח את הגאולה, ורק מחשבתם היתה לרעה, ונתקיים כאן הפסוק (משלי יט כא) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה` היא תקום, שבין כל המחשבות ישנו עצת ה` והיא תקום, ומה שנענשו אלימלך ובניו היה רק על המחשבה שלהם, שהם לא התכוונו לכל זה, אבל המטרה האלוקית הושגה באמצעות מעשיהם, וכפי שהארכתי לבאר במקום אחר שזהו דרכה של ההשגחה האלוקית בעולם,>יוסף אמר לאחיו (בראשית נ כ) `ואתם חשבתם עלי לרעה, אלוקים חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב`, וניחם אותם שאע"פ שמחשבתם היתה לרעה אבל באמת מתוך כך יצאה עצת ה` אל הפועל, וכבר ביאר האלשיך הקדוש שם שבמה שנוגע לכלל ישראל אין ביד האדם בחירה לעשות כרצונו, ומוכרח הדבר שיתקיים רצון ה`, [ואצל יהודה ותמר פירשו חז"ל בפירוש כי מלאך הממונה על התאווה נשלח אל יהודה על ידי הקב"ה כדי להטותו אל הדרך אל תמר]. וראי בבעל הטורים (שמות פרק ב פסוק א) שישנו מסורה בתורה שפעמיים כתוב הלשון הזה: `וילך איש מבית` כאן – וילך איש מבית לחם, ובהליכת עמרם לישא את יוכבד, `וילך איש מבית` לוי ויקח את בת לוי, שכמו שעל ידי הליכת עמרם בא ונולד הגואל הראשון, כך על ידי הליכת אלימלך יבוא הגואל אחרון שהוא משיח בן דוד שיבוא במהרה בימינו.

ואם לא די בזה, נציין את מה שמביא הגאון החיד"א בספרו שמחת הרגל בשם המקובלים שרות היתה גלגול של תמר, ומרומז בכתוב (סוף ספר ויקרא) לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ", `וּתְמוּרָתוֹ`, אותיות רות-תמר, שאע"פ שנראה שהיה שם משהו היפך הקדושה, מגלה התורה כי הכל קודש קדשים, להוציא את עצתו של הקב"ה אל הפועל. בהצלחה - מנשה ישראל