כיצד ניתן לדעת שהקב"ה לא שינה את דעתו מהימים שבהם בחר בעמי"ש

שלום וברכה

אנחנו יודעים את זה מכח מה שבורא העולם החוזה הכל אמר לנו בתורתו שלא נשמע לדברי נביא שינבא לנו שהתורה השתנתה וכי הוא בחר בעם אחר או מאס בעם הנבחר המקורי. וכפי שנכתב בתורה בפרשת ראה [דברים פרק יג פסוק ב והלאה].

וזה לשון הרמב"ם בהקדמת פירושו למשנה: "גם המתנבא בשם ה` ויקרא ויזהיר על עבודתו ויאמר שה` הוסיף על המצות מצוה או גרע מהם מצוה מכל המצות שכלל אותם ספר התורה. ואין הבדל בין שיוסיף ויגרע במקראות או שיוסיף ויגרע בפירוש המקובל, ההוספה והגרעון במקראות כגון שיאמר שה` אמר לי שהערלה שנתים בלבד, ואחרי שנתים מותר לאכול פירות הנטיעה, או שיאמר שה` אמר לי שארבע שנים היא אסורה באכילה במקום אמרו יתעלה שלש שנים יהיה לכם ערלים וכו`, וכדומה לזה, או שישנה בקבלה איזה שינוי שיהיה אע"פ שפשטי הכתובים מסייעים אותו, כגון שיאמר שמה שנאמר בתורה וקצותה את כפה לא תחוס עיניך, שהוא קציצת היד ממש ואינו קנס המבייש כמו שביארה הקבלה, וייחס דבר זה לנבואה ויאמר שה` אמר לי שזה שנ` וקצותה את כפה הוא כפשטו, גם זה יומת בחנק לפי שהוא נביא שקר ויחס לה` מה שלא אמר לו".

"וגם בזה אין לחוש לאות או מופת, לפי שהנביא שהפליא את כל באי העולם במופתיו ונתן ה` בלבינו אמתותו והאמונה בו כמו שהבטיח לו ה` בכך באמרו וגם בך יאמינו לעולם, כבר הודיענו על פי ה` שלא תבוא מאת ה` שום תורה זולת זו, והוא אמרו לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה וכו` ולא מעבר לים היא [וכו`] כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך, ואמרו בפיך ובלבבך ר"ל המקראות הסדורות בפה או הדינים הנלמדים בדרך העיון שהוא מכלל הכוחות הנמשכים מן הלב, והזהירנו שלא להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם באמרו לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, ולפיכך אמרו ע"ה אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

וכיון שידענו מדבריו שדבר סרה על ה` ויחס לו מה שלא אמר לו נתחייב מיתה, כמאמר הכתוב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי וכו` ומת הנביא ההוא". וברור שכמובן מכל זה שלא יתכן שהעם הנבחר יוחלף במישהוא אחר שזוהי עקירת כל התורה כולה שנצטווינו בה במעמד הר סיני.

בהצלחה - מנשה ישראל