הלכות ומנהגים
נכנסתי לדיכאון בגלל משנה
- י"ג אדר א' התשע"ו
שאלה
אני לא מבין וזה מעציב אותי . כתוב באבות אמר רבי יהודה :... למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה .". כיאלו מה מי שלומד יותר מרוויח יותר זה לא פייר מה אני אשם שהוא יכול יותר .!? כןכן אחד המרבה והממעיט אבל המשנה ברורה כותב שאם הם שווים המרבה עדיף ! וגם כן מה ללמוד רק תורה ? אני רוצה גמכן ללמוד גיטרה או שפות זה באמת מעניין אותי ! יש רבנים ששמעתי שצריך ללמוד רק תורה להתחזק בתורה ! בסדר שמעתי!! אבל יש עוד דברים חוץ שפה נגינה אני מאוד אוהב ספרי קריאה פסיכולגיים אני מאוד אהבתי לפני התשובה ! ועכשיו מה אני צריך לסבוב סביב הגמרא בלבד?! אני אומר לעצמי איך אני אלמד לנגן צריך ללמוד הריי ביטול תורה ! לא ?! לא כייף לי כבר ככה! שלומדים תורה באמת כיף!זה מהנה ואני באמת אחד שיכול ללמוד שעות לא משקר אני למדתי עד לפני יומיים 10 דפים בקיאות סיימתי מסכתות נהנתי היה כייף רצתי במשנה ברורה באמת כולם החמיאו לי שאני למדן ושעשיתי תשובה אבל ...באלי גם ללמוד שפה זה מעניין אותי ונגינה ..ותמיד התחברתי לפסיכולוגיה ועכשיו ? אתה מבין ? לא כייף לי אני אמשיך ללמוד בקצב הזה כי מה תראו את הרב עובדיה ענק שבענקים תמיד נותנים לי דוגמא ..תלמד תהייה חכם גדול..תשיג שידוך מעולה נכון ...אבל באלי עוד כמה דברים !שכבר הזכרתי.. אני מרגיש מדוכא ..
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא להבדיל בין עיקר לטפל בחיים.
יש מי שעושה את התורה עיקר, ואת הבילוי טפל.
ויש מי שעושה את הבילוי עיקר, ואת התורה טפלה ח"ו.
תאר לעצמך שני נהגי מונית שצריכים לפרנס את המשפחות שלהם. שניהם עובדים אותו מספר שעות, ולומדים שעתיים תורה בסוף היום. שניהם מגיעים בגיל 120 לעולם הבא. נהג המונית הראשון מקבל שכר של 24 שעות, בעוד נהג המונית השני מקבל שכר של שעתיים בלבד. ומדוע? מסיבה אחת פשוטה: נהג המונית הראשון חיכה כל היום ללמוד תורה וראה בה עיקר, אפילו כשהוא אכל ושתה וישן ושיחק ושמע מוסיקה - הוא עשה זאת כדי להרגיע את לבו ולחדש את כוחותיו לקראת לימוד התורה. לעומת זאת הנהג השני העדיף לאכול ולשתות ולישון ולשחק ולשמוע מוסיקה, ולמד תורה כתחביב, ולא כעיקר.
כל אדם צריך ללמוד תורה עד כמה שהוא מסוגל.
אך העיקר הוא שתשים מגמתך שהתורה תהיה עיקר בחייך. ואפילו כאשר אתה אוכל ושותה ועוסק בעניינים שוליים של פנאי ובידור - תן דעתך שהם טפלים, והם נועדו רק להרגיע את רוחך ולחדש את כוחותיך, והעיקר הוא התורה, שהיא הדבר האמיתי שאתה לוקח איתך לעולם הבא.
וכמה זמן אתה מקדיש לתורה - תלוי לגמרי ביכולות הפרטיות שלך, שרק אתה והקב"ה יודעים באמת.
אם אתה מרגיש לחוץ ומוגבל, וחש שאתה מאוד רוצה ללמוד שפה, או ללמוד מוסיקה, כי בלעדיהם תרגיש רע ועצוב ויהיה לך קשה לך ללמוד תורה בנחת ובשמחה - אז מן הסתם תוכל להקדיש לענייני הפנאי הללו זמן כלשהו ביום, רק אל תעשה מהם עיקר, ואל תחשוב אותם בלבך לעיקר, אלא ראה בהם אמצעי לשיפור המצב רוח ומצב הנפש שלך, בדיוק כשם שאתה צריך לאכול ולשתות.
אולם אינני רב, ולא יכול להשיב לך תשובה אישית כמה זמן להקדיש לזה. בנושאים כאלה ראוי להתייעץ עם רב באופן אישי.
כמו כן, עליך לתקן יסוד אמונה. עליך לבטוח בקב"ה שהוא חכם וצודק ורחום יותר מאיתנו, שהרי הוא נתן בנו את חוש הצדק וחוש הרחמים.
התורה לימדה "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. כיצד ניתן לחשוד בקב"ה שהוא אינו מוסרי? והרי כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.
הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם.
כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.
היצר הרע הרבה פעמים מטעה אותנו לחשוב שה' מצפה מאיתנו ליותר מידי, הרבה יותר ממה שאנחנו באמת יכולים. אבל חז"ל לא תיארו לנו עולם שבו ה' מדקדק עם בריותיו במידת הדין. להיפך, חז"ל אמרו במפורש שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, ולכן ה' בראו במידת הרחמים. כבר אמרו חז"ל שאין הקב"ה מדקדק עם הבריות מעבר לכוחם והבנתם, הנה המקור לדבריהם - (שמות רבה לד, א): "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן".
מאחל לך הצלחה רבה בעז"ה.
שלך בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il