חברה והשקפה
למה להכאיב לתינוק חסר ישע בברית מילה?
- י"ד אדר א' התשע"ו
שאלה
כבוד הרב, בחורה חכמה מאוד שאני מכירה תוהה כיצד ייתכן שהדת היהודית כביכול מתעלמת מהכאב העצום שנעשה לתינוק חסר ישע בברית המילה. הסבר בריאותי לא משכנע אותה, כי כנראה קראה מאמרים שאומרים אחרת. מה בכל זאת אפשר להביא לידיעתה, כדי לסייע לה להבין, לקבל ואף להפיץ בפני אחרים שחשבו כמותה
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
אעתיק לך מה שכתב הרמב"ם במורה נבוכים (חלק שלישי, פרק מט), ואבאר בסוגריים מה שכתב:
"את המעשׂה הזה (-ברית מילה) לא יעשׂה אדם בעצמו או בילדו אלא מתוך אמונה אמיתית, מפני שאין זאת שׂריטה בשוֹק או כוויה בזרוע, אלא דבר שנחשב קשה מאוד מאוד. גם ידועה מידת האהבה ההדדית והעזרה ההדדית הקיימות בין עמים שלכולם סימן אחד, והוא בצורת ברית ואמנה (-כלומר ברית המילה מחברת את בני ישראל כאומה הקשורה בקשר בשר). כך המילה הזאת היא הברית אשר כרת אברהם אבינו על האמונה בייחוד השם. כך כל הנימול נכנס בברית אברהם ומקבל על עצמו את בריתו להאמין בַּיִחוּד (-בהיות ה' אחד): להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (בראשית י"ז)...
שלמות המצוָה הזאת והנצחתה מתגשמות בכך שהמילה נעשׂית בגיל הקטנות. בזאת יש שלוש חוכמות:
הראשונה - שאילו השאירו את הקטן עד שיגדל, אולי לא היה עושׂה (-כי ישנם אנשים רבים שהם רגישים, ולא היו מסוגלים להעלות על דעתם לבצע בעצמם ניתוח כזה).
השנייה - שאין הוא כואב כמו שכואב גדול, בגלל רכּוּת עורו ובגלל חולשת דמיונו, כי גדול חושב לנורא וקשה את הדבר שהוא מדמה שיקרה, לפני שהוא קורה (-כלומר התינוק אינו מבין את מה שנעשה בו, והוא שוכח אותו במהרה, זאת לעומת ילד או נער או איש בוגר אשר אירוע מפחיד שכזה יכול להותיר צלקת בנפשו).
השלישית - שהוריו של קטן מקילים בערכו בשעה שנולד, כי עדיין לא השתרשה אצל הוריו הצורה הדמיונית המחייבת לאהוב אותו (-כי זו תופעה ידועה שתינוק שנולד אינו מבחין עדיין בהורים, ואינו יכול לנוע לבד ולא לדבר, ולכן הקשר עימו עדיין חלש, לעומת כשהוא גדול ומדבר ומביע את עצמו במילים, שאז הוריו כבר נקשרים אליו בחוויות וזכרונות רבים, ויהיה להם קשה הרבה יותר להכאיב לו); מפני שאותה צורה דמיונית גוברת רק על-ידי מגע ישיר. היא גְדֵלָה עם גדילתו. אחרי-כן מתחילה אותה צורה דמיונית לפחות וגם להימחות. שכּן אין אהבת האב והאם את הנולד בשעה שהוא נולד כאהבתם אותו כשהוא בן שנה, ואין אהבת בן שנה כאהבת בן שש. לכן, אילו השאירו אותו שנתיים או שלוש, היה זה מחייב ביטול המילה בגלל חמלת האב ואהבתו אותו. אבל בשעת לידתו צורה דמיונית זאת חלשה מאוד, ובמיוחד אצל האב שהוא המצוּוה בְּמִצְוָה זאת. (נ.ב. ייתכן לומר מסיבה זו כי העובדה שערבים עורכים ברית מילה לילדיהם בני ה-13 גורמת לפיתוח מידת אכזריות מסויימת אצל ההורים, שחייבים להתגבר על רגש החמלה שלהם כדי לבצע ברית מילה בבניהם הבוגרים. מה שאין כן אצל ההורים היהודים שעושים זאת לפני שהתפתח הקשר הרגשי עם הבן, ולפני שהבן מזהה ומבין את מה שנעשה לו)."
כעת,
אין ספק שתינוק מסוגל לחוש כאב. אך קשה מאוד להכריע עד כמה כואב לתינוק בן שמונה ימים, מהסיבה הפשוטה שתינוקות חשים כאב באופן שונה מאוד בגיל ינקות. כך לדוגמה, נראה שזריקה כואבת לתינוק הרבה יותר מברית מילה. אפילו תינוק שצריך להתמודד עם שיניים צומחות, עשוי לחוש כאב הרבה יותר חזק מברית מילה. גם מבחינה נפשית, ניתן לראות שכאבו הנפשי של תינוק חזק יותר מדברים פעוטים: כמו הצורך להחליף חיתול, עצירות, רעב, הפרדה לזמן מה מאמו, או אפילו לקיחת מוצץ או צעצוע - דברים שכאלו יכולים לגרום לתינוק לצווח בקולי קולות, ולהראות מצוקה חסרת מעצורים. אספר סיפור אמיתי שראיתי במו עיניי במהלך ברית מילה: לפני הברית התינוק בכה בכי גדול - אולי בגלל שרצה את אמו, אולם לאחר שנתנו לו מוצץ, הוא נרגע, ובכל מהלך הברית הוא לא בכה כלל, ונראה רגוע מאוד. אך כאשר לקחו ממנו את המוצץ - הוא שוב פצח בבכי אדיר, עד שנתנו לו בקבוק. נראה שהרעב הפריע לו הרבה יותר מהברית.
מסיבה זו, קשה להעריך את רמת הכאב הפיזי או הנפשי של תינוק במהלך ברית מילה, דווקא בגלל שהוא מסוגל להראות מצוקה אדירה אף מדברים פעוטים, ולא נראה שיש לו יכולת הבנה של מצבו. אך מה שבטוח לכל הדעות הוא - שהתינוק שוכח מהר מאוד את הברית, ולא סובל מ"טראומה" כלשהי בעקבותיה. ראיתי תינוקות שצרחו במהלך הברית, אך מיד לאחר מכן היו רגועים מאוד, והתנהגו כאילו לא קרה דבר. נראה שהתינוק חי לגמרי בהווה, וברית המילה אינה פוגעת בנפשו.
מבחינה מוסרית הגיוני יותר לערוך ברית מילה דווקא בתינוקות, מכיוון שבבגרותם ההליך יהיה הרבה יותר קשה.
מסיבה זו, קשה להעריך את רמת הכאב הפיזי או הנפשי של תינוק במהלך ברית מילה, דווקא בגלל שהוא מסוגל להראות מצוקה אדירה אף מדברים פעוטים, ולא נראה שיש לו יכולת הבנה של מצבו. אך מה שבטוח לכל הדעות הוא - שהתינוק שוכח מהר מאוד את הברית, ולא סובל מ"טראומה" כלשהי בעקבותיה. ראיתי תינוקות שצרחו במהלך הברית, אך מיד לאחר מכן היו רגועים מאוד, והתנהגו כאילו לא קרה דבר. נראה שהתינוק חי לגמרי בהווה, וברית המילה אינה פוגעת בנפשו.
מבחינה מוסרית הגיוני יותר לערוך ברית מילה דווקא בתינוקות, מכיוון שבבגרותם ההליך יהיה הרבה יותר קשה.
יש לציין שברית המילה היא מעשה שחוצה תרבויות וימים, כי הוא גורם היסטורי המאחד את כל היהודים באשר הם בקשר-דם, בכל מקום בכדור הארץ, ובכל נקודה בהיסטוריה החל מראשיתם באברהם אבינו. נראה שרוב הישראלים החילונים מבינים את חשיבות הקשר ההיסטורי הזה, ואינם רוצים לנתקו, שכן 97% מהגברים היהודים בישראל נימולים (ויקיפדיה, ערך "ברית מילה").
עוד יש לציין, כי ההלכה מתייחסת בחומרה רבה לברית המילה. כל יהודי שאינו עושה ברית מילה (בין על ידי אביו, ובין אם מהחלטתו כשהוא מגיע לבגרות) עובר על מצווה חמורה מהתורה, שעונשה כרת. וחז"ל מוסיפים ללמד שאין לו חלק לעולם הבא. עצם העובדה שיהודים בכל הדורות היו מוכנים למות עבור יהדותם, ויש לשער שאף בימינו יהיו מוכנים יהודים מסורתיים רבים מספור למות ולא יסכימו להמיר את יהדותם לנצרות - היא ראיה לחשיבות היהדות והמצוות בעיני היהודים. נראה שדווקא חילונים צריכים לאחוז במצוות המילה באופן חזק יותר, ולא לוותר עליה, דווקא מכיוון שהקשר שלהם לשאר המצוות עודנו רופף, ומצווה זו חשובה כל כך להגדרתם וזהותם היהודית.
יהודים שמכירים בחשיבות של יהדותם, אין ספק שימשיכו לקיים את מצוות ברית המילה בכל מחיר.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il