איזה גרביים ללבוש? האם שחורות? או בצבע הגוף?

שלום וברכה

אחלק את שאלתך לשני חלקים. א. החלק ההשקפתי האם אכן אנו צריכים לוותר על החיים שלנו בשביל התורה, ודבר זה עובר אצלך כמה פעמים שאינך מוכנה לוותר על דברים למען התורה. ב. כל הפרטים הטכניים שציינת שכחרדיה יהיה עלייך כביכול לוותר, אם זה אכן נכון או לא. ואתחיל בחלק ההשקפתי. שאלת השאלות היא למה אנחנו חיים כאן בעולם הזה, ולפי זה נדע האם בוויתור על דבר מסוים למען הבורא ולמען התורה.

כך מתחיל המסילת ישרים את ספרו, וזה לשונו "יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא - שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מַה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ, וּלְמַה צָּרִיךְ שֶׁיָּשִׂים מַבָּטוֹ וּמְגַמָּתוֹ בְכָל אֲשֶׁר הוּא עָמֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו:" ולאחר שיודע האדם מה מטרת ביאתו לעולם, הרי כל מה שמקרב אותו אל המטרה יעשה האדם וישמח לעשותו מאחר וזה הדבר שמקדם אותו אל תכליתו ואל מטרתו, וכל מה שהאדם יבין שהדבר ירחיק אותו ממטרתו הרי ירחיק אותו האדם ויבחר שלא לעשותו. ומאחר ואת בנות ישראל המאמינות בבורא ובתורתו, ואת יודעת שמטרת האדם בעולמו היא רק למען עבוד את ה` ולעשות כמה שיותר מצות, ואין העולם הזה אלא פרוזדור כדי להגיע לטרקלין בגן עדן, הרי כל דבר שירחיק אותך מהמטרה שלמענה באת לעולם, את לא תעשי ותתרחקי ממנה וכל דבר שיקרב אותך למטרה הנכספת והיא ההתקרבות אל ה` תחפצי בה ותעשי אותה, והכול כדאי וראוי לוויתור למטרה נכספת זו. ואעתיק לך עוד מדברי המסילת ישרים בביאור המטרה למענה ירדנו לעולם. וְהִנֵּה, מַה שֶּׁהוֹרוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא, שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה` וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא. וּמְקוֹם הָעִדּוּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הוּא הַנִּבְרָא בַּהֲכָנָה הַמִּצְטָרֶכֶת לַדָּבָר הַזֶּה, אַךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ זֶה הוּא זֶה הָעוֹלָם. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד, ו), "הָעוֹלָם הַזֶּה דוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא". וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה, הֵם הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּנוּ עֲלֵיהֶן הָאֵל יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ. וּמְקוֹם עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הוּא רַק הָעוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן הוּשַׂם הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם בַּתְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הָאֶמְצָעִים הָאֵלֶּה הַמִּזְדַּמְּנִים לוֹ כָּאן יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ, שֶׁהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, לִרְווֹת שָׁם בַּטּוֹב אֲשֶׁר קָנָה לוֹ עַל יְדֵי הָאֶמְצָעִים הָאֵלֶּה. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערובין כב, א), "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם": וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל עוֹד בַּדָּבָר תִּרְאֶה, כִּי הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי הוּא רַק הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְהוּא מַה שֶּׁהָיָה דָוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (תהלים עג, כח ), "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב" וְאוֹמֵר (שם כז, ד), "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה` אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה` כָּל יְמֵי חַיַּי". כִּי רַק זֶה הוּא הַטּוֹב, וְכָל זוּלַת זֶה שֶׁיַּחְשְׁבוּהוּ בְּנֵי הָאָדָם לְטוֹב אֵינוֹ אֶלָּא הֶבֶל וְשָׁוְא נִתְעֶה. אָמְנָם לִכְשֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לַטּוֹבָה הַזֹּאת, רָאוּי שֶׁיַּעֲמֹל רִאשׁוֹנָה וְיִשְׁתַּדֵּל בִּיגִיעוֹ לִקְנוֹתָהּ, וְהַיְנוּ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּכֹחַ מַעֲשִׂים שֶׁתּוֹלְדוֹתָם זֶה הָעִנְיָן, וְהֵם הֵם הַמִּצְווֹת: וְהִנֵּה שָׂמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם בְּמָקוֹם שֶׁרַבִּים בּוֹ הַמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, וְהֵם הֵם הַתַּאֲווֹת הַחָמְרִיּוֹת, אֲשֶׁר אִם יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶן הִנֵּה הוּא מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ מִן הַטּוֹב הָאֲמִתִּי: וְנִמְצָא שֶׁהוּא מוּשָׂם בֶּאֱמֶת בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה. כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַע, הִנֵּה הֵם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם, הָעֹנִי מִצַּד אֶחָד וְהָעֹשֶׁר מִצַּד אֶחָד, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ל` ט`), "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה`, וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי" וגו`, הַשַּׁלְוָה מִצַּד אֶחָד וְהַיִּסּוּרִין מִצַּד אֶחָד. עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַמִּלְחָמָה אֵלָיו פָּנִים וְאָחוֹר. וְאִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל וִינַצַּח הַמִּלְחָמָה מִכָּל הַצְּדָדִין, הוּא יִהְיֶה הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר יִזְכֶּה לִדָּבֵק בְּבוֹרְאוֹ וְיֵצֵא מִן הַפְּרוֹזְדוֹר הַזֶּה וְיִכָּנֵס בַּטְּרַקְלִין לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, וּכְפִי הַשִּׁעוּר אֲשֶׁר כָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ וְתַאֲווֹתָיו וְנִתְרַחֵק מִן הַמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מֵהַטּוֹב וְנִשְׁתַּדֵּל לִדָּבֵק בּוֹ - כֵּן יַשִּיגֵהוּ וְיִשְׂמַח בּוֹ: וְאִם תַּעֲמִיק עוֹד בָּעִנְיָן תִּרְאֶה כִּי הָעוֹלָם נִבְרָא לְשִׁמּוּשׁ הָאָדָם, אָמְנָם הִנֵּה הוּא עוֹמֵד בְּשִׁקּוּל גָּדוֹל, כִּי אִם הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הָעוֹלָם וּמִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הִנֵּה הוּא מִתְקַלְקֵל וּמְקַלְקֵל הָעוֹלָם עִמּוֹ, וְאִם הוּא שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ וְנִדְבָּק בְּבוֹרְאוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעוֹלָם רַק לִהְיוֹת לוֹ לְסִיּוּעַ לַעֲבֹד בּוֹרְאוֹ, הוּא מִתְעַלֶּה וְהָעוֹלָם עַצְמוֹ מִתְעַלֶּה עִמּוֹ. כִּי הִנֵּה עִלּוּי גָּדוֹל הוּא לַבְּרִיּוֹת כֻּלָּם בִּהְיוֹתָם מְשַׁמְּשֵׁי הָאָדָם הַשָּׁלֵם הַמְקֻדָּשׁ בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְהוּא כְּעֵין מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה דף יב, א) בְּעִנְיַן הָאוֹר שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים, זֶה לְשׁוֹנָם, "וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי יג, ט), "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח": .... כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאָדָם לֹא נִבְרָא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא שֶׁמַּצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא אֶמְצָעִי לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא תַּכְלִיתוֹ. עַל כֵּן תִּמְצָא מַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַבִּים כֻּלָּם בְּסִגְנוֹן אֶחָד, מְדַמִּים הָעוֹלָם הַזֶּה לִמְקוֹם וּזְמַן הַהֲכָנָה, וְהָעוֹלָם הַבָּא לִמְקוֹם הַמְּנוּחָה וַאֲכִילַת הַמּוּכָן כְּבָר. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ (אבות ב, טז), "הָעוֹלָם הַזֶּה דוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר", וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל, "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם, הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם", (ערובין כב, א). "מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת" (עבודה זרה ג` א`), "הָעוֹלָם הַזֶּה דוֹמֶה לְיַבָּשָׁה וְהָעוֹלָם הַבָּא לְיָם" וכו` (קהלת רבה א, טו). וְכָאֵלֶּה רַבִּים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְתִרְאֶה בֶּאֱמֶת שֶׁכְּבָר לֹא יוּכַל שׁוּם בַּעַל שֵׂכֶל לְהַאֲמִין שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם הוּא לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי מַה הֵם חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? אוֹ מִי הוּא שֶׁשָּמֵחַ וְשָׁלֵו מַמָּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה? "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן" (תהלים צ, י`). בְּכַמָּה מִינֵי צַעַר וָחֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים וּטְרָדוֹת, וְאַחַר כָּל זֹאת - הַמָּוֶת. אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לֹא יִמָּצֵא שֶׁיַּרְבֶּה הָעוֹלָם לוֹ הֲנָאוֹת וְשַׁלְוָה אֲמִתִּית, וְגַם הוּא - אִלּוּ יַגִּיעַ לְמֵאָה שָׁנָה כְּבָר עָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאִם תַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם הָיָה לְצֹרֶךְ הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָיָה צָרִיךְ מִפְּנֵי זֶה שֶׁתְּנֻפַּח בּוֹ נְשָׁמָה כָּל כָּךְ חֲשׁוּבָה וְעֶלְיוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה גְדוֹלָה יוֹתֵר מִן הַמַּלְאָכִים עַצְמָם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא אֵינָהּ מוֹצְאָה שׁוּם נַחַת רוּחַ בְּכָל עִנּוּגֵי זֶה הָעוֹלָם, וְהוּא מַה שֶּׁלִּמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (פרק ו) וְזוֹ לְשׁוֹנָם, "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" - "מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעִירוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת - מֶלֶךְ, אִם יָבִיא לָהּ כָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם, אֵינָם חֲשׁוּבִים לָהּ כְּלוּם, שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ. כָּךְ הַנֶּפֶשׁ אִלּוּ הֵבֵאתָ לָהּ כָּל מַעֲדָנֵי עוֹלָם, אֵינָם כְּלוּם לָהּ, לָמָּה ? שֶׁהִיא מִן הָעֶלְיוֹנִים. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב, כב), "עַל כָּרְחָךְ אַתָּה נוֹצָר וְעַל כָּרְחָךְ אַתָּה נוֹלָד", כִּי אֵין הַנְּשָׁמָה אוֹהֶבֶת הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּה מוֹאֶסֶת בּוֹ, אִם כֵּן וַדַּאי לֹא הָיָה בּוֹרֵא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ בְּרִיאָה לְתַכְלִית שֶׁהוּא נֶגֶד חֻקָּהּ וְנִמְאָס מִמֶּנָּה. אֶלָּא בְּרִיאָתוֹ שֶׁל הָאָדָם לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא הִיא, וְעַל כֵּן נִתְּנָה בּוֹ נְשָׁמָה זֹאת, כִּי לָהּ רָאוּי לַעֲבֹד וּבָהּ יוּכַל הָאָדָם לְקַבֵּל הַשָּכָר בִּמְקוֹמוֹ וּזְמַנּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָבָר נִמְאָס אֶל נִשְׁמָתוֹ כָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה נֶאֱהָב וְנֶחְמָד מִמֶּנָּה. וְזֶה פָּשׁוּט: וראי עוד שם דברים נחמדים, ובטוחני שכאשר תלמדי ספר זה תהיה ברורה לפנייך הדרך ותדעי את אשר עליך לעשות בעולם, ובוודאי תוותרי על כל מחמדי העולם הזה כדי להגיע למטרה הנכספת שלמענה ירדנו לעולם. ועכשיו אעבור לראות את כל הדברים שמנית האם יש להימנע מהם או לא.

א. חצאית גינ`ס, יש כאלו הטוענים שהיא קצת רחובית ויש להימנע מכך. אבל למעשה במקומות שאין נמנעים ללכת כך, אין בכך שום בעיה. ורק אם את תהיי באיזור חרדי יהיה עלייך להימנע מכך כי יש להימנע מללכת בבגד שאין נוהגים ללכת כך.

ב. גרביים מותרים גם בצבע הגוף ורק שלא יהיה שקוף לפחות 40 דנייר.

ג. מותר ללכת גם צבעים שונים ולאו דווקא שחור, ויש להימנע מללכת בכל צבע רועש ולהקפיד ללכת דווקא בבגדים שאינם מושכים את העין, ורק צבע אדום אסור ללכת בשום אופן.

ד. אינטרנט בבית ללא חסימה ראויה אסור בהחלט, ובטוחני שאינך רוצה שבעלך לעתיד אי"ה יהי חשוף לאינטרנט, ולגלישה לכל דבר אסור.

ה. מחשב ביבת אין בכך איסור, אם כי הדבר לא מומלץ כל כך, אני גם לא מביא מחשב הביתה, לדעת הרבה מהחוקרים, המחשב בשימושו הנרחב גורם הרס רב, רוב הסרטים גורמים לכושר חשיבה נמוך יותר, ובפרט הטלויזיה אשר כל הזמן מגרה להמשיך עוד ועוד, וכל הגירויים האלה לוקחים את כוח המחשבה ואת כוח ההעמקה , ולכן מומלץ לא לתת יותר מידי לראות סרטים וכדו`, כושר החשיבה מתפתח ע"י משחקי חברה משחקי חשיבה לגו ועוד ועוד השפעת המחשב על הנוער היא איננה טובה, אני הייתי הולך לשמוע שיעורים מפי פסיכולוג בשם ליפשיץ, אשר היה מחנך דגול והיה בקי מאוד בתורת הנפש, והיה הפסיכולוג הראשי במשרד החינוך למספר שנים, ושמעתי ממנו שהסיבה שהיום ישנם כאלו מקרי אכזריות שלא נשמעו מעולם הם מפני שאנשי המחשב מפסידים את הרגש, אינם מפתחים רגש אלא למקלדת ושם אפשר להרוג ולעשות מה שרוצים ללא בעיה ולכן הם מתאכזרים על אנשים,כי הכול מטושטש, אינטלגציה רגשית באה מחיי חברה ולא מהמחשב וכן חשיבה מקורית אינה באה ממשחקי מחשב, ואין תועלת לפיתוח המוח ע"י המחשב, המורים רואים הבדל ענק בריכוז בין ילדי המחשב ובין הילדים ללא מחשב. והדברים ידועים.

ו. אני כחרדי מובהק אשתי שרה במקהלות שונות גם על הבמה, אבל לנשים בלבד כמובן, וכן היא הלכה הרבה לריקוד וכדו` אין בכך כל פסול, גם לחרדים אבל כמובן שאין ללכת לשיר בפני גברים.

ז. מותר לראות סרטים, אם כי יש בדבר את הבעיה הקודמת, וישנם סרטים רבים של האחים גרובייס ועוד ועוד. ח. לצאת לחוץ לארץ מותר רק לצורך מצווה, וזאת הלכה ברורה ללא קשר לחוג שאת שייכת איליו

ט. אכילה המהדרין, כמי שמקפיד על אכילה מהדרין בלבד אינני רואה כל בעיה, אני אוכל הכול ויש היום הכול גם בהכשר מהודר, יתכן שבאיזור מגורייך אין את הכול בהשגחת מהדרין אבל בכל צרכנייה חרדית אפשר לקנות הכול בהשגחה מהודרת, אם כי כפי שציינתי לעיל שווה להפסיד בעולם הזה למען העולם הבא. י. עריכת דין, אין בה איסור עצמי, אם העורך דין מקפיד מאוד שלא להטות את הדין נגד האמת. עריכת דין לנשים יש בה "אולי" בעיה של חוסר צניעות מכורח העניין שעליה לעמוד הרבה בפני שופטים וכו`.

יא. כל שאר העבודות מותרות לנשים, ואין חובה ל\היות רק גננת, אפשר ללמוד ראיית חשבון מוזיקה ומה לא.

יב. לימוד משחק הוא בעיה מאחר וכמעט שאי אפשר לשמור על גדרי הצניעות במשחק.

יג. הרב עובדיה אוסר לנסוע לאומן לראש השנה, ובכלל אין לאומן כל קשר עם חרדים, אלא דעת ברסלב.

יד. שירות לאומי נאסר מפני שני בעיות א. בעיית הצניעות ב. איחור הנישואין. בעית הצניעות היא בעיקר כמובן בשירות לאומי כאשר הבנות יוצאות משליטת הבית ומתחברות כל מיני אנשים שאין דעת חכמים נוחה מהם, ועוד טעמים רבים ראי בלינק http://hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=19128&SubID=13045 אין זה נכון שאי אפשר להתקבל לעבודות אם לא הולכים לשירת לאומי, וכן המענק של 20000 ₪ לערך אינו מצדיק בזבוז של שנה ואין בכך כל ריווח.

טו. אסור אכן ללכת להופעה מעורבת ואין בכך כל ספק.

טז. הדרך האמיתית כביהדות היא הדרך ששומרת על כל התורה כולה ללא פשרות כלל, ולאחר מכן בין כל הזרמים שיש ביהדות כולם הולכים למטרה אחת לעבוד את ה`, ויש אשר שמים יותר את הדגש על שמחה בעבודת ה`, ויש אשר ישימו דגש יותר על עבודת התפילה, אבל בכל התורה כולה אין כול הבדל בין החוגים כולנו קיבלנו את התורה מאת ה` וכל אחד חייב לקיים את כל התורה, ואת לפי טבעך תוכלי לבחור את המגזר שמתאים לך יותר, אבל כפי שכתבי תנאי ראשון הוא לשמור את כל המצות ללא פשרות, ושמטרת כולם היא עבודת ה` ולא כל דבר אחר.

יז. עשה לך רב – אכן חובה לשאול כל דבר מסופק רב, ולא לסמוך על עצמך, ואכן יש עניין מיוחד (לא חובה) לשאול תמיד רב קבוע כדי שלא יווצרו בלבולים, מאחר ויש לפעמים חילוקי דעות, מומלץ לבחור רב נגיש אשר תוכלי לגשת איליו בכל בעיה ללא קושי, וכן ראוי שהוא יהיה מבני עדתך כגון רב אשכנזי לאשכנזיה, שיוכל תמיד לפסוק לך לפי עדתך. ואם תרצי בינתיים עד שתמצאי רב מתאים, אנו נהיה מוכנים לפסוק לך על כל דבר ועניין.

יח. זה שיש הרבה חסידי סאטמאר אינה מצדיקה את שיטתם.

יט. הצינות בזמנה הייתה להעביר את בני ישראל על דתם, ולכן התנגדו גדולי ישראל לציונות ולמדינה, ולכן לא רצו גדולי ישראל שידברו בעברית כדי שלא יגררו לציונות, כיום אין חשש זה, ואין כל בעיה לשוחח בעברית. כ. החרדים נמצאים בכנסת כדי לקבל את מה שהאחרים מקבלים ללא כל בעיה כגון חינוך לילדים וכו`. אקווה שענית לך על כל שאלותייך ואשמח להבהיר לך עוד ככל הצורך.

בברכה – בנימין שמואלי