אנשים סביבי לא מקבלים את לימודי הקבלה

שלום וברכה

הבעל שם טוב הקדוש מלבד שפתח דלתות עבודת ה` גם לפני יהודים פשוטים וקבע כי אין יהודי החשוב יותר ויהודי החשוב פחות, וכל אחד נמדד לפי ערך עבודתו את בוראו ביחס למצב בו הוא נמצא, ולעתים יכול להיות שיהודי פשוט ביותר יגרום נחת רוח להקב"ה הרבה יותר מזה שלומד תורה יומם ולילה ושוכח מהקב"ה.

מלבד הנ"ל, הבעל שם טוב הוא זה שפתח את שערי תורת הקבלה בגילוי חדש ומדהים שלא היה לפני כן, והראה איך כל תורת הסוד שייכת לכל מהלך החיים של כל יהודי בעולמו, ואיך מקרבים את מושגי הקבלה המופשטים לתוך חיי היום יום, ובעניין זה דיבר הבעל שם טוב בעיקר, ועקב כך תורת החסידות נצרכת מאוד מאוד גם לאנשים רמי מעלה שאע"פ שהם עוסקים בתורה יומם ולילה, הסכנה גדולה שישכחו מהקב"ה, ולא ירגישו שהלימוד שלהם הוא בעיקר לפתח ולמלא את האגו ולהשיג איזה קרירייה, חס ושלום.

כנראה שהמתווכחים אתך שייכים לקבוצות שאינם חסידים, שאצלם היה לימוד הקבלה מחוץ לתחום עבור רוב הציבור, ואלו שבאמת רוצים לדעת כל מה שאפשר ומה שהנפש משתוקקת לדעת בעניין האלוקות וההשתלשלות בכל ברואי מעלה ומטה אינם מוצאים מנוח אלא בתורת הקבלה שהחסידות פתחה את שעריה לרווחה. רבי ישראל מסלנט זצוק"ל שצמח כענק בין הציבור שהתנגד כביכול לבעל שם טוב הקדוש, ראה אף הוא בחיסרון הגדול הקיים אצל בעלי התריסין, וכל יסוד תורת המוסר היה מילוי חסר שהיה בציבור זה כתוצאה מאי קבלת דרכו של הבעל שם טוב הקדוש.

וכל זה מבלי להטיל חס ושלום מחשבה לא נכונה לגבי ראשי וגדולי התורה שהתנגדו לבעל שם טוב מסיבות אחרות לגמרי, מכיון שחששו מאוד מפני יסוד דרך אחרי התמוטטות השבתאות, ועל רקע צמיחת הפרנקיסטים שם רשעים ירקב, וכפי שקבע גדול הדור האחרון רבינו החפץ חיים, והדברים ידועים. יש אמת בדבר, כי הפנימיות של תורת הקב לה יש להשאיר לגיל מבוגר יותר ואחרי לימוד ארוך בתורת הנגלה, אבל החלקים מתורת הסוד הנלמדים באתר הידברות הן מראשי הפרקים הנצרכים לכל יהודי, [מלבד שיעורי הרב מרדכי שריקי העוסקים ממש בעומק החוכמה, שמהם כדאי להימנע בתחילת הדרך]. ובקהל חסידים מסופר שפעם מצאו כתב של חסידות שהתגלגל במקום בלתי ראוי, ונעשה קיטרוג למעלה על אבות החסידות שמפרסמים סודות התורה כלפי חוץ. ובעל התניא ביטל את הקיטרוג ע"י שהביא משל מבן מלך שנחלה במחלה מסוכנת, שלא מצאו לה אלא תרופה אחת: לקחת את האבן היקרה הקבועה בכתר מלכותו של המלך, שבה תלוי כל היוקר של כתר המלך, לשוחקה ולערבה במים ולשפוך מתערובת זו לבין שפתיו של בן המלך בתקוה שתיכנס טיפה אחת לתוך פיו ותציל את חייו.

והנמשל בזה ברור שהמלך הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה, ובן המלך הוא עם ישראל – "בני בכורי ישראל", וכתר המלך היא התורה, שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, והאבן היקרה היא פנימיות התורה, חכמת הקבלה, ומחלת הבן היא הכפירה שהיא מחלה מסוכנת המתיימרת לפגוע ח"ו בעצם הנפש – כח האמונה ומסירות נפש, והתרופה היא שחיקת היהלום הנ"ל מהול במים שתינתן לתוך פיו של בן המלך החולה ויחיה, והיינו החדרת פנימיות התורה לפנימיות הנשמה של בני ישראל, כדי שיחיו ויאמינו בה`.

אלא למרבה הצער, בגלל התגברות המחלה, הבן סוגר את פיו בחוזק ומהדק את שיניו, ואינו מוכן לקבל את התרופה לתוך פיו. ואע"פ כן מצוה המלך לשחוק את האבן היקרה ולערבה במים ולתת לפיו של הבן, אע"פ שרוב של המים עם שחיקת האבן היקרה ישפך החוצה ועי"ז יגרם חילול כבוד המלכות, אבל יש סיכוי כלשהו שטיפה אחת תכנס לפיו של הבן ועי"ז ינצל בן המלך ממחלתו המסוכנת ויחזור לחיים.

וכך גם הנמשל, שמלך מלכי המלכים מתיר ומצוה לגלות ולפרסם פנימיות התורה – וכמו שאמר האריז"ל: ש"בדורותינו אלו מותר ומצוה לגלות זאת החכמה" – פנימיות התורה, ולא כמו פעם שהיה הדרך הכללית ככתוב האומר "כבוד אלקים הסתר דבר", בהצלחה - מנשה ישראל