תורה ומדע
קטרוגה של הלבנה וצבא השמיים
- כ"ה אדר א' התשע"ד
שאלה
בס"ד הרב שלום! תורתנו הקדושה מלמדת אותנו שהלבנה נמעטה וממנה התפצלו או יצאו הכוכבים, והדבר באמת פשוט מהפסוקים. משמע שצריכים כל הכוכבים יחד בנוסף הלבנה להיות שווים בגודלם או במסתם לשמש. ואולם ישנם כוכבים גדולים מהשמש, ולא ייתכן שהלבנה הייתה גדולה יותר לכתחילה כתיב שני המארת הגדלים. כמו כן לולא הלבנה הייתה מקטרגת לא הייה חושך, ולא זמן שנקרא לילה, כמו שאומר הנביא ישעיה(ל,כו) והיה אור הלבנה כאור החמה. אנני מטיל ספק כלל וכלל בשום פרט בתורתנו הקדושה או בנביא חס ושלום, אלא זה פשוט לא מובן לי. הייתי שמח אם הרב יוכל לבאר את העניין. בתודה גדולה על כל פעליכם הקדוש והמבורך. ליאור נ.ב ה"עקר שפתי חכמים" כותב - שלא כתוב יהי כוכבים או ויעש כוכבים, אבל זה קשה שכתוב הפסוק "ויעש ה`את שני המאורות הגדלים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים". אז לפי הפשט הפסוק מתחיל ב"יעש" וממשיך ב"ואת"- פעמיים, אז לשונית נשמע שכן כתוב על עשייתם. כדרך שאדם אומר "אני בניתי את השולחן את הכסאות ואת השרפרפים." וחוץ מדרך הדרש שכל "את" בא לרבות אז לא ברור לי איך העקר שפתי חכמים אומר שלא כתוב על עשייתם. תודה רבה רבה בשורות טובות ליאור
תשובה
שלום וברכה
ברשותך אעתיק לך מאמר מאוד נחוץ מספר הברית של הגאון רבי פנחס אליהו מוילנא זצ"ל ובדבריו מבואר ההתייחסות הנכונה למאמרי חז"ל הנראים בעינינו כתמוהים לכאורה. ספר הברית - חלק א מאמר ב חוג השמים - פרק י ...וכן תדין ותקיש לכל שאר מאמרי חז"ל בתלמוד או במדרש הרחוקים מן השכל או החוש, שלא כוונו בהם מה שנראה מפשוטן של המלות אשר על לשונם, רק כוונו בהם איזה חכמה נפלאה, או חידה נעלמת, או סוד עמוק הנקרא אלעגאריא, מפני שבעל המאמר אף הוא ידע שהנראה מחיצוניות דבר ההוא פשוט הוא מנגד החוש או הפך האמת, אך לא שם לבו לזאת רק שם דעתו והגיון לבו על פנימיותו המכוון בו לבד אשר תוכו רצוף חכמה גדולה או סוד נפלא אשר הוא האמת והצדק, כאשר לא כוונו ר` יונתן ור` יהודה באמרם לבנו של ר"ש בן יוחאי יהא רעוא [יהי רצון] דתזרע ולא תחצד [שתזרע ולא תקצור] תעייל ולא תיפוק [תכניס ולא תוציא] ליחרב ביתך [שיחרב ביתך] יבלבל פתורך [יתבלבל שולחנך] (פרק ראשון במסכת מועד קטן) על פשוטן של הדברים, אך רק על מה שרומזים הדברים כמבואר שם בתלמוד.
וכן בעל המאמר כי היתוש של טיטוס ברומי היה כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין ופיו של נחושת וצפרניו של ברזל (פ"ה דגיטין), אף הוא ידע שמקום מוח האדם א"א להחזיק צפור גדול כזה, גם לא נעלם ממנו שאין מחוק האל יתברך לעשות אלף ניסים על חינם, היד ה` תקצר להכאיב מוחו בלא צפור, או אם אין די לנקר מוחו אם היה פיו וצפרניו של עצם מעצמיו, ולמה דוקא פיו של נחושת וצפרניו של ברזל ולא בהפך, אפס דבר גדול הסתיר תחת לשונו באלה הדברים כי בזה רמז אופן מפלת האומה שהחריב הבית הגדול והקדוש איך יהיה באחרית הימים ועל ידי מי יהיה ובמה יהיה, והלביש הסוד ההוא במשל ומליצה ההיא. והטיבו אשר דברו החכמים את הסודות והענינים הנפלאים בלשון אשר לא יבינם ההמון, רק החכמים והמשכילים יבינו ולא ישגיחו על הלבוש והכסות אם נאמרים באמת אם בדרך משל ומליצה, אך רק שפנימיותו יהיה נאמר באמת, והמנהג הזה הוא מנהג נביאים שהרי רוב הנביאים דברו בלשון משל ומליצה כנודע.
ולא זה בלבד אלא אף הקב"ה בכבודו ובעצמו נהג מנהג זה כדמצינו (בפרק ג` דתענית) שאמר הקב"ה לר` אלעזר בן פדת ניחא לך דאהפכיה לעלמא, [כדי שתיוולד במזל יותר טוב], ולא התכוין על מה שנראה מפשוטו של דבר כי חלילה לשופט כל הארץ להפך כל העולם עם שאר הצדיקים שהיו בו בשביל צדיק אחד חלילה לו מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, אבל התכוין על פנימיותו של הדבר הנרמז במליצה ההיא כלומר גופו של ר` אלעזר לבד שהוא העולם שלו, רוצה לומר, שימות. וכן כתב רבינו נסים גאון ז"ל בפרק הרואה על מאמר התלמוד `מאי זועות א"ר קטינא גוהא`, וז"ל, דכל מלתא אמרוה רבנן הכין לא על פשטיה אמרוה אלא בתורת משל בדברים שנודעים בינותינו למראית העין, כי היכי דדברה תורה בלשון בני אדם, דהא נביאים הכי ממתלין ואמרין, הנה עין ה`, יד ה`, עלה עשן באפו ואש מפיו, ולא על פשטיה אלא בתורת משל ולשון בני אדם, ואף הכין אתיין דברי הגדה עכ"ל.
ועל מנהג חכמים בזה הזהיר שלמה באמרו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם (משלי א`) כלומר נאמנה תדע שבכל דברי חכמים אין בהם נפתול ועקש, ואם פשוטן רחוק מן השכל תדע ותבין שהם דברי משל ומליצה וחידה ופטורי ציצים מפנים ותוך, אשר הוא האמת והאמונה ושמת לבך אל הקודש פנימה.
ומכל שכן בדבר אשר חכם אחד אומר שהוא כך וחכם אחד אומר שהוא כך תדע ותאמין שאלו ואלו דברי אלהים חיים רק מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ואזכיר לך מאמר אחד מאלה לדוגמא, והוא אמרו (בפרק קמא דראש השנה) ר` אליעזר אומר בתשרי נברא העולם ורבי יהושע אומר בניסן נברא העולם, ולפי פשוטו אי אפשר להיות דברי שניהם אמת כי אם נברא בניסן לא נברא בתשרי ואם נברא בתשרי לא נברא בניסן, אמנם אחר שתדע הקדמה אמיתית אחת ומה שורש דבר נמצא בזה אז תשכיל והיו עיניך רואות איך שניהם אמרו אמת, והוא מודעת זאת שהאדם הוא עולם קטן והעולם הוא עולם גדול וכל מה שאירע לזה אירע לזה, כמו שיש לאדם בחינת עיבור ובחינת לידה כך יש לעולם בחינת עיבור ולידה.
והנה כשהאדם הוא בבחינת עיבור בבטן אמו אם ישאל עליו השואל אם יש אדם זה בעולם וישיב האחד לא יש והשני ישיב יש, גם שניהם יאמרו האמת, כי האומר לא יש אמר אמת שהרי עדיין לא נראה בעולם ולא נמצא כי אם בכח לא בפועל והויתו בהעלם גדול, והאומר יש ג"כ אמר אמת כי כבר הוא בעולם שהרי כרסה בין שניה ואנו מרגישין ממנו התנועה אע"פ שהוא עדיין בהעלם, ככה הדבר בעולם רבי אליעזר האומר בתשרי נברא העולם הכוונה בו על בחינת עיבור של העולם שנתהוה בהעלם ובכח, ורבי יהושע האומר בניסן נברא העולם הכוונה בו על בחינת הלידה שנתהוה העולם בגלוי ובפועל בחדש השביעי להריון כי יולדת לשבעה יולדת למקוטעין והולד בן קיימא.
וזה סוד היום הרת עולם לשון הרה והריון. ואם תרצה לדעת מבטן מי יצא העולם, קום רדוף אחרי האנשים הבאים בסוד ה` חפש בספריהם הנאמנים ומצאת כי תדרשנו מעל כתבי האר"י לוריא ז"ל, ואם תרצה לדעת מחולל ומוליד ההקדמה הנזכרת יחופש ויבוקש הדבר וימצא כתוב על ספר פרי עץ חיים (בכוונת תפלת ראש השנה). וכדומה לזה כתבו התוס` (בפ"ג דראש השנה) בדבור המתחיל כמאן מצלינן בשם ר"ת על ר` אליעזר הקליר שיסד בפייט גשם דשמיני עצרת כר` אליעזר ובפייט דפסח יסד כר` יהושע שאלו ואלו דברי אלהים חיים, ובתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן עכ"ל. הרי הראיתיך בעיניך במאמר שני אנשים חכמים האלה, הנראים כפי פשוטן סותרים ומכחישים זה את זה, ולא כן אבי, רק דברי שניהם אמת מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.
וכן מה שנחלקו רב ושמואל (במסכת עירובין) בענין חוה, מר סבר פרצוף היתה, ומר סבר זנב היתה, זה וזה אמת בבחינות שונות, כידוע מכתבי האר"י ז"ל בענין גדלות רחל, וכך היא המדה בכל דברי חכמים אשר כדומה לזה שאלו ואלו דברי אלהים חיים ודברי שניהם אמת, ואלו היינו יודעים הקדמות אמיתיות הרבה לא היה נעלם מאתנו דבר מדברי חכמים וחידותם, ומי מעכב חסרון ידיעה אשר בנו וקוצר שכלנו והם אמת וכל דבריהם אמת. והנה אדם ביקר ואיש אמונים הגאון והמקובל המפורסם ר` יוסף אירגאס ז"ל כתב (בהקדמה שניה לספרו היקר והנחמד שומר אמונים) שאפילו בדברים שנאמרו בגמרא הנראין דברי מותר או שלא בדקדוק יש בהם פנימיות ורמז עצום, כגון הא דאמרו (בבבא קמא דף ל"ט) שור חרש שוטה וקטן שנגח ר` יעקב משלם חצי נזק, ושואל, ר` יעקב מאי עבידתיה?, [דהיינו מה הפי` שרבי יעקב צריך לשלם חצי נזק, ומתרץ] אלא אימא ר` יעקב `אומר` משלם חצי נזק, מ"מ יש בלשון שאמר מקודם `ר` יעקב משלם` סוד נסתר, עכ"ל.
ותמה אני על אנשים חכמים בעיניהם משכילי עם מחקרי עולם נגד פניהם, אשר אם ימצאו מאמר תמוה בדברי חז"ל יפערו פיהם לבלי חוק, וישחקו למו ישננו לשונם כמו נחש ויאמרו איש אל רעהו ראה זה מצאתי שבעל המאמר לא ידע בין ימינו לשמאלו, ומדבר בענין אשר איננו יודע במהותו כלל, ודבריו לא בהשכל, ומדברים על חז"ל חרופים וגדופים יחרפו ויגדפו על עם ה` צבאות, ולשוטים יחשבו חכמי העם בעיניהם, ואם יאמר להם יש במאמר ההוא חידה נעלמה או סוד נפלא ולסתר פנים ישים חכמה מפוארה, לא יחפצו בתבונה, ישנאו דעת, אך יביעו ידברו עתק, לחרף מערכות אלהים חיים, וכסיל אדם בוזה עמו ואת ה` הוא מגדף.
אמנם אם ימצאו דבר תמוה ודעת פליאה וענין זר בספרי הפילוסופים בדברי אריסטו ופיטאגאראס ופלאטא וכדומה יאמרו מה רבה חכמתו ומה מאד עמקו מחשבותיו בזה המאמר, אבל עמוק עמוק הוא מי ימצאנו, ואנחנו לא נדע אותו מחמת חולשת שכלנו וקוצר דעתנו, ואין אנו יכולים להשיג זה ולעמוד על דקות הענין כי רב הוא, הפך לבם לשנוא עמם נהפכו לזרים, ואומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, תחת בושם מק ותחת מק בושם, הלא רבו כמו רבו דעות זרות ודברים תמוהים ומאמרות פליאות בדברי הפילוסופים ג"כ, ומעט מזעיר אזכיר לך מהם לדוגמא בקצור גדול החל וכלה. טאהלעש אמר - אין דבר בעולם בלתי רגשת חיים אפילו בכל הדוממים עץ ואבן וכדומה, ואמר עוד שמסיבת המים תסבב הארץ תמיד.
אנאקסאגארעס אמר - שהרוח הוא סיבת הליכת הכוכבים ומה שיש להם תנועות הפכיים הוא על ידי לחיצת הרוח, ועל הארץ אמר שהיא שטחיי, ועל השמים אמר שהוא מקורה באבנים, וכאשר לא יתמידו השמים במרוצת תנועתם וירפו כמו רגע יפלו כל השמים ויהיה גל גדולץ. דעמאקראטוס אמר - עצמיים הפרדיים יש הרבה מאד הנקראים (אטאמאן) והם נקודות דקות וחזקות מאד עד שאין כליון שולט בהם ועולמות אין מספר נתהוו מהם אשר כל אחד לעתים ידועים נפסד ומחלקיהם בעצמן נעשה ונבנה עולם אחר וכן חוזר הדבר עד אין קץ.
עמפעדאקלעס אמר - כי ד` יסודות אש רוח מים עפר הם קדמונים בלי התחלה והשמש הוא גוף גדול של אש והירח היא שטוחה ועגולה. פלאטא אמר - יש חומר היולי קדמון כקדמות הבורא. אריסטו אמר - העולם קדמון וכל אשר עתה יבשה וישוב היה מלפנים ימים וכל הימים היה לפנים יבשה וכה תשוב להתהפך ברבות עתים וימים, והסיבה לזה בעבור הנהרות שיוליכו עמהם תמיד חול ועפר לתוך הימים ומחסרים החול מן הארץ ונותנין לתוך הים. דיגענוס אמר - מדת הבושה היא סכלות והוא בעצמו לא ידע הכלם כבהמה אכל בשוק וישן בשוק וכל אשר חפץ עשה ברבים.
פיררא אמר - שהכל בספק אם נמצא אם לא אפילו אם ראה בור עמוק לפני רגליו היה מסופק אם ראוי להרחיק ממקום זה ולהסב דרך אחרת או לדרוך עליו כי שמא אינו בור, אפילו על העולם הזה בכללו היה מסופק אם הוא במציאות באמרו אפשר כי חלום ארוך הוא ובאמת אין שום דבר במציאות. לייביניץ אמר - יש נקודות דקות הרבה מאד הנקראים (מאנאדין) ומעולם המה ומופשטים מהזמן והמרחק והמה בעלי תנועה ובעלי השגה וכל אחד מהם משיג העולם בכללו, רק קצת מנמצאי העולם משיג בבירור וקצת בספק וקצת נעלם ממנו.
וכדומה לזה נמצא פליאות וזרות הרבה בדברי הפילוסופים ולהביא כולם אי אפשר כי רבים הם הנייר יכלה והם לא יכלו ואין קץ לדברי רוח והבלים הרבה הנמצא בדבריהם, ואצלם אין תוך בדבריהם ואין פנימיות תחת לשונם זולתי הנראה מפשוטן של הדברים כי אין מנהג אצלם להלביש דבר בתוך דבר וענין תוך ענין אף אין כתב ולשון בזולת לשון הקודש מסוגל לזה, ומטבעו הוא אשר לא ישא פנים בפנים, ואם אין מקום בשכל ובמציאות לאשר ולקיים פשוטן של הדברים לא נשאר קיים ממאמרם מאומה, רק אפס ותהו נחשבו הבל אין בהם ממש. ועתה אנשי אמת הואילו ופנו בי, היש בלשוני עולה בענין זה, הגידו לי, ואם אין הזהרו בדבריכם ובמחשבותיכם העולה על רוחכם במאמרי חז"ל התמוהים, ומן היום הזה ומעלה תבינו ותאמינו שכל מאמרות טהורות אשר לחז"ל הרשום בכתב אמת היתה בפיהם וכל דבריהם נאמנו מאד או בחיצוניותו או בתוכיותו ובמסתיר פנים ממנו. ולכן הארכתי בענין זה. עד כאן דבריו האמיתיים. וראה מה שהתייחסתי לדוגמא למאמר חז"ל תמוה אחר. וכשם כן גם כאן. והיודע יודע. https://hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=17806&SubID=13044 בהצלחה - מנשה ישראל
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il