מוח-לב-נשמה

ערב טוב כבוד הרב, שאלה שהטרידה אותי מזה זמן רב: הבנתי שלמוח וללב מיוחסים תכונות רוחניות.. אם כן, מלבד תפקידם הפיזיולוגי הידוע- מהי החלוקה הרוחנית והגדרת התפקידים בין המוח, הלב ונשמת האדם? היכן עפ"י היהדות שוכנת נשמת האדם בגוף? כאשר אדם מתבונן על מהותו- הוא מסוגל להרגיש כי גופו איננו מהותו, אלא בסה"כ כלי קיבול. "הגוף -שלי-". כאשר חס וחלילה נפגע או נגדע איבר, או אולי אפילו מתבצעת השתלה [ואפילו השתלת לב]- מהות האדם איננה משתנה והוא נשאר עצמו. אם כך- השאלה שלי היא בעצם כזו- *האם המחשבה היא הנשמה?... כמה התלבטויות שעלו לי בנושא- המדע טוען שמקור חשיבת האדם הוא במוחו. אם אכן מחשבת האדם נובעת ממוחו- מה קורה לנשמה במצבים [לא עלינו] של פגיעות במוח [מולדות ונרכשות]\אלצהיימר\תסמונת דאון\פיגור וכו', בהם תודעת האדם נפגעת בצורה מולדת או מפגיעה כלשהי?.. ואם אכן מיוחסת תכונות רוחניות ללב האדם- מה קורה כאשר מתבצעת השתלה?.. עניין נוסף שאשמח אם תעזור לי לבאר- מחשבות האדם, הדימיון והרעיונות- מהם ומניין הם? שאלה מעט מורכבת, אך אשמח מאוד אם תוכל לענות עליה במלואה.. בתודה, רועי.