הלכות ומנהגים
כרת, ובעלי חיים בעולם הבא
- כ"ז אדר א' התשע"ו
שאלה
כבוד הרב שלום, כבר ענה הרב בנימין שמואלי על סוגיה דומה- אך עדיין לא הגעתי להבנה מלאה בנושא. נאמר שנשמות בעלי החיים- אין להן עולם הבא. אם הבנתי נכון- לבע"ח אין נשמה- אלא נפש פשוטה יותר. וזו מתבטלת ונעלמת כליל עם מותם. ואינני מתייחס בשאלה זו לנשמת אדם שהתגלגלה. הקושי שלי הוא- כיצד ייתכן שנפש חיה, שגם היא חלק אלוה ממעל- פשוט תתבטל ותעלם?.. אפילו כשמשתמשים בתור הסבר לנצחיות נשמת האדם ב-"חוק שימור האנרגיה" שבטבע- אנרגיית חיות איננה יכולה סתם כך להעלם. הגוף נוצר מעפר ואפר- אך הנשמה\ הנפש הגיעו ממעל. שאלה דומה גם בנוגע לעונש "כרת"- על מה נענשים ב"כרת" של הנשמה והאם המשמעות היא התפוגגותה? תודה, רועי
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
האדם מורכב מגוף (נפש) ורוח (נשמה).
הבהמה מורכבת מגוף (נפש) בלבד.
מהי נפש?
נפש היא רצון חומרי. היא מתייחסת רק לחלק הגופני, הכולל את כל הרצונות והתשוקות של העולם הזה כמו אכילה ושתייה.
כאשר האדם מת - גם מוחו מת, ואז מתים גם ההורמונים, הנוירונים, ועימם כמובן התשוקות החומריות, היצרים החומריים והרצונות החומריים. בעולם הבא כידוע אין לא אכילה ולא שתייה, ולא פרייה ולא רבייה, אלא נשמות הצדיקים עולות למימד רוחני גבוה ונעלה, ואז כל רצונם הוא לדעת את ה' ולזכות באהבתו. שהיא התכלית הרוחנית הנעלה והגדולה מכל.
לאדם נאמר "מעפר באת ואל עפר תשוב" - כי גופו חוזר לעפר הארץ בדיוק כמו גוף הבהמה.
אולם בשונה מן הבהמה, האדם קיבל גם נשמה רוחנית. הנשמה של האדם היא "חלק אלוק ממעל", והיא עולה לקב"ה לאחר מותו. לכן רק על האדם נאמר: "וייצר ה' א-לוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים".
ואמר שלמה המלך (קהלת ג, כא): "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה. ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ".
החלק של החומרי (נפש) של האדם חוזר לאדמה כגופם של שאר בעלי החיים, בעוד החלק הרוחני (הנשמה) חוזרת לה' לקבל את שכרה ואת עונשה. (קהלת יב, יד): "כי את כל מעשה הא-לוהים יביא במשפט, על כל נעלם - אם טוב ואם רע".
הבהמה לא זקוקה לעולם הבא, כי אין לה נשמה, ולא בחירה חופשית בין טוב לרע, ולכן אינה צריכה לקבל שכר ועונש בעולם הבא. בעלי החיים פועלים לפי אינסטינקטים (תכונות מולדות). מסיבה זו כלב יהיה נאמן, וחתול לא יהיה נאמן. אין להם בחירה בין טוב לרע כלל, וכל פעולותיהם מתוכנתות. לכן ניתן לאלף בעלי חיים, ואי אפשר לאלף בני אדם.
גם תוכל להבחין בכך שבעלי חיים מסתפקים מטבעם במועט, ומאושרים בחיי החומר שלהם. כלב מסוגל לאכול את אותה ארוחה במשך שנים, ולהיות מאושר ונלהב מארוחה זו כאילו זו הפעם הראשונה שאכל בחייו. אך האדם מואס בחיי החומר, ובכל פעם שמשיג הישג חומרי אחר, הוא משתעמם ממנו ומבקש משהו אחר, כי נשמתו הרוחנית צמאה לאלוקות, ושום דבר בעולם החומרי לא יוכל למלא את רעבונה.
האדם זכה לנשמה אלוקית, ולכן משתוקק למושגים אלוקיים. עבור צדק, ערכים, מוסר, דת - אדם מוכן לסכן את חייו ולמות בעבורם. ומתוך בחירה עצמית.
זוהי תכלית חייו של האדם בעולם: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
לעיון נוסף בסוגיה זו, על הנשמה, על המשמעות, על ההבדל בין האדם לבעלי החיים ועוד, אני ממליץ לך בחום לקרוא חוברת בשם "שיחה גורלית" (חפש בגוגל). אני בטוח שתהנה.
שלך בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il